לכל דבר יש גבול וקברניטי "קשת" עברו אותו. מזמן. כולנו מבינים היטב ש"כוכב נולד" היא תוכנית הדגל של הזכיינית, שזהו מפעל כלכלי עצום שאמור להגיע לקליימקס של הכנסות בערב הגמר ושהכתרת הכוכב/ת הנולד/ת החדש/ה תסגור לנו את עונת הקיץ בבום על-קולי, אבל ראבק, לא נראה לכם שקצת נסחפתם? יום שישי – כוכב נולד, יום שבת – כוכב נולד, יום רביעי – גמר כוכב נולד, מילא אם היה מדובר בתוכנית עצמה אבל המתמודדים בגמר כבר נקבעו אז למה לטחון לנו את המוח עם כל השאריות והקטעים שנפלו בעריכה? אתה יושב מול המסך בפריים-טיים יום שישי בערב ומוצא את עצמך צופה בכל מיני מוטציות שניסו את מזלן מול חבר השופטים לפני חצי שנה – את מי לעזאזל זה מעניין? למה אני צריך לראות 20 דקות נטו של קלוז-אפים על הפרצוף של צדי צרפתי? טוב, הבנו שהוא מכווץ את הגבות, אז מה? 

ההתרכזות העצמית של אנשי המפעל הזה שמכונה "כוכב נולד" מגיעה לשיאים חדשים ואתמול (25 לאוגוסט) זה כבר היה מעל ומעבר. אחרי הדואטים המלוקקים ולפני החיבור המלאכותי עם תוכנית האחות "נולד לרקוד" שמצפה לנו בשבת, מי שהתעקש להעניש את עצמו ולהמשיך לצפות בערוץ 2 זכה לחזות (שוב) באודישנים לתוכנית. זה התחיל בצורה סבירה עם אלה שהגיעו לנבחרת אבל מהר מאד התחיל להתפזר לכיוונים לא ברורים. אם ההפקה רוצה לצ'פר חלק מאלה שנכשלו באודישנים, שישימו את זה ב-VOD או ביו-טיוב ולא בערוץ 2. 

השיא הגיע לא בתוכנית עצמה אלא דווקא בהפסקות הפרסומת, אני כבר לא מדבר על כמות ואורך ההפסקות אלא על כך שבהפסקת הפרסומות העשרים ושש, באמצע הקדימון של הפרומו של הלקט של המיטב של התוכנית המיוחדת של הדואטים המיוחדים של התזכורת של מה שעבר על המתמודדים של השידור החוזר של התוכנית המיוחדת לקראת הגמר, אתה נאלץ לצפות בשלושה (שלושה!!) פרומואים רצופים (רצופים!!) לתוכנית כוכב נולד... 

דיכאון. פשוט דיכאון שזאת הטלביזיה שלנו וזאת לא רק הטלביזיה אלא גם העיתונות שמשתפת פעולה עם האונס התרבותי הזה ומפמפמת לנו את התוכנית על כל צעד, שעל וכרומו רענן. מדכאת עוד יותר היא העובדה שזה רק יחמיר עם הזמן. כל עוד כוכב נולד תמשיך לספק את הסחורה מבחינת רייטינג ומחירי פרסום, עונת הקיץ של קשת תמשיך להראות ככה – ערוץ של תוכנית אחת. חמור עוד יותר, בשל הצורך לחדש ולהתחדש כל הזמן, אנשי ההפקה יאלצו לרקוח ולהמציא דברים חדשים וביזאריים עוד יותר כדי למלא את שעות השידור שמוקצות למפעל הזה. אז השנה יש לנו תזכורות חוזרות ונשנות לתחילת דרכם של המתמודדים, דואטים מרגשים וחיבור מלאכותי ומעליב ל"נולד לרקוד". מה יהיה לנו בשנה הבאה? סיורים מצולמים למחוזות הילדות של אלה שעפו בשלב הראשון, לקטים מרגשים של התפרצויות הבכי של ההורים בקהל, מיני-סדרת ריאליטי שמתארת את קורותיו של רופא ההפקה ואולי אפילו העלאה באוב של בני משפחתם של העולים לגמר שלא זכו להגיע למעמד ונפטרו אי שם במהלך המאה הקודמת. יש למה לצפות.