הגמד והציפורים
במסגרת קורס הדרכה (מתיש למדי אך מרתק) שאני עובר בשבועות אלו במרכז הזאולוגי ר"ג-ת"א (הספארי), נתבקשנו היום, כחלק מפעילות של מתודיקת הדרכה, לחבר התחלה של סיפור בפרק זמן של כמה דקות. במהלך הפעילות ניצלו הרבה משאר המשתתפים את אותן דקות כדי לשוחח ולהתבדח. אני העדפתי להתרכז בדף המחברת. זה מה שיצא לי- בגן אחד, לא רחוק מכאן יושב לו גמד, חייכן וקטן. יושב כל היום, חושב מחשבות מספר סיפורים ושומר על סודות. וכל הציפורים אליו מגיעות מכל קצות הארץ, מכל הפינות וכל אחת מספרת לו סוד, פותחת את ליבה וחוזרת לנדוד... לאחר מכן ביקשה המדריכה ממי שרוצה להקריא. כשסיימתי לקרוא, הפך השיר-סיפור הזה למרכז אותה פעילות, מה שהיה די מביך עבורי. היו משתתפים ששאלו אותי בהשתאות אם באמת חיברתי את זה באותן דקות. לא היה באפשרותי להרחיב על כך בפורום של הכיתה כמובן, אך בעבר היותר רחוק, כאשר הייתי כותב סיפורים או שירים לאתר במה חדשה, כתבתי על כך שהתחושה שלי היא כי כאשר אנו כותבים טקסט מסוים , או מלחינים מנגינה או יצירה מסוימים , או יוצרים כל יצירת אמנות אחרת, המילים האלו, התמונות או התווים, לא באמת מומצאים. הם תמיד היו שם, אולי בעולם אחר, בממד אחר, במציאות אחרת. והחוכמה היא לדעת להבחין בהם. כל מי מאתנו שאוהב לכתוב, או ליצור בכל דרך אחרת, פשוט אוהב בעצם להתבונן... או להקשיב... הגמד שומר הסודות והציפורים הנודדות תמיד היו שם. הם פשוט באו לבקר אותי היום ברגע אחד של מחווה :) ומי מכם שרוצה מוזמן להמשיך את השיר-סיפור הזה, כי הרי לפי הגדרת הפעילות, שבעקבותיה הוא הגיח, זוהי רק הפתיחה...  |