כותרות TheMarker >
    ';

    יצאתי לאכול, תכף אשוב

    מרחב אישי על חוויות קולינריות
    עוד כתבות גם באתר שלי - http://mirabelle.co.il/
    ***
    הפקקים - מזכרת מביקור טעימות ביקב ססלוב; הירקות - משוק האיכרים ברעננה
    ***
    I rest my case

    אני צוחקת מבפנים

    21 תגובות   יום שלישי, 22/9/09, 21:03
    "אחלה חולצה" אמר אמיר בן התשע לאחר שבהה בכיתוב כמה שניות. פלג (לא שיניתי, זה אמיתי!), חבר שלו לכתה, קימט את מצחו ושאל: "אבל למה את צוחקת מבפנים?"

    לשאלה ישירה וסקרנית שכזו לא ציפיתי לפנות ערב.

    הסתובבתי כל היום עם חולצה שכתוב עליה "אני צוחקת מבפנים" והמבוגרים לא שאלו אותי כלום.

    בשבריר השניה שבה ניסיתי לחשוב על תשובה הולמת לשאלה, נזכרתי בדבריו של אנטואן סנט אקזופרי ב"נסיך הקטן": "לעולם אין המבוגרים מבינים משהו בשכלם הם, והילדים מתעייפים מלהסביר להם שוב ושוב."

    עוד לפני שהספקתי לענות, שאל אותי הנחל הקטן: "את עובדת בחברת ביטוח?".

    מופתעת עוד יותר, עניתי "לא, למה?" והתשובה לא איחרה לבוא: "כי, חברות ביטוח אולי עצובות מבחוץ, אבל צוחקות מבפנים על הלקוחות שלהן". כך ענה לי בן התשע בלי למצמץ.

    ואני בגילו בכלל לא ידעתי מה זה חברת ביטוח, ובוודאי לא היו לי תובנות פוסט-טראומטיות מסוג זה.

    הצילו.

    ***

    הכל התחיל ביום שישי לקראת צהריים, כשקיבלתי הודעת טקסט ובה איחולים אישיים ומקסימים לשנה החדשה.

    נהניתי לקרוא את ההודעה המושקעת, היה לי ברור שהשולח או השולחת יודעים מי אני, אבל אני לא זיהיתי אותם.

    פדיחה איומה.

    החלטתי בשלב זה לא לשלוח איחולים בחוזר. גם עברתי על היומן ולא מצאתי התאמה למספר הטלפון.

    אופס...

    ***

    יום שבת, בין א' לב' תשרי, שתיים בלילה.

    כנרת ואני יצאנו ממועדון הריקודים בו קרענו את הרחבה (העוקבים/ות בפייסבוק קיבלו דיווחים מזמן אמת), רעבות עד מאוד ועם תאווה בלתי מוסברת (ובו זמנית) לסושי.

    לצערנו, "אונמי" היתה סגורה.

    מתוסכלות פסענו הלוך ושוב ברחוב אבן גבירול והתפשרנו על פיצה עם נתזים של גשם.

    שבר הענן התמקם ממש מעלינו וצינן אותנו היטב מחום הריקוד. שברנו את הרעב, אבל התשוקה לסושי נותרה בעינה.

    ***

    ביום ראשון אחר הצהריים, לקראת מוצאי החג, אזרתי אומץ והתקשרתי אל המאחל האנונימי.

    הרצתי בראש כל מיני תסריטים שונים ומשונים וכל הזמן עברה לי בראש המילה "פדיחה".

    לא היתה תשובה וגם לא משיבון. טוב, זה מה יש.

    ***

    ביום שני בצהריים, מצלצל הטלפון. אני מסתכלת ומזהה את המספר – המאחל האלמונימי.

    בזהירות רבה אני עונה "הלו", ואז מתברר שמדובר באקיקו, חברתי היפנית. אקי היא שפית בסושי-בר על שמה ברמת אביב. החלפנו ברכות ואיחולים, הודיתי לה על הברכה היפה, והיא נזפה בי בחזרה על כך שלא באתי לבקר אותה בסושי-בר כבר המון המון זמן. התשוקה לסושי התגברה, והבטחתי לבוא לבקר למחרת, כלומר היום.

    ***

    ואכן, פקדתי את המקום בצהריים.

    אקי שמחה מאוד לראותי, ותכף ומייד דאגה לכבד אותי בכוס תה יפני חם.

    תערובת שלה, הכלאה בין תה ירוק לבין תה אורז. "יש לזה ריח של פופקורן, הא?" צחקה לעברי.

    הזמנתי, כרגיל, את הקונוסים "שלה": שרימפס טמפורה, סלמון, מלפפון, אבוקדו, עטופים באורז ואצה, ומעליהם זילוף עדין של ספייסי מיונז וטריאקי. אקי מכינה את האוכל באהבה, ולמרות שניסיתי כבר את השילוב הזה בכמה סושיות, אצלה הוא פשוט אלוהי.

    התחלתי באחד, הוספתי שני, וקינחתי בשלישי. את המנגינה הזו קשה להפסיק. בין לבין פינטזנו יחד על הטיול העתידי המשותף שלנו ביפן בשנה הבאה.

    ולסיום, התחשק לי משהו מתוק, אז הזמנתי קינוח – אגאדאנגו (דיקלה – זו הנקמה היפנית לשטרויזל האירופאי שלך), כדור אורז שחום או לבנבן ממולא בשוקולד חם לבן או מריר. התשובה המוחצת היפנית להר געש שוקולדי-פונדנטי אירופאי. הפעם לקחתי רק חצי קינוח: את הכדור השחום עם המילוי הלבן. אקי שמחה מאוד, כי זה השאיר לה את הכדור הלבן עם המילוי המריר ("גם אני צריכה לאכול, את יודעת").

    גילגלתי את המילוי הנימוח בפי, נהנית מהרגע, שוכחת שזה אמצע יום עבודה, חם, בישראל, ונכנעת למתוק מתוק הזה.

    כשהרמתי את הראש, חוזרת למציאות, היתה מונחת לפניי עוד כוס תה יפני. "זה כדי לשטוף ולנקות את החיך" חייכה אלי אקי. סיימתי לשתות, ישבתי עוד כמה דקות עם אקי לעדכונים וחדשות, אחר כך ריחפתי לי אל הדלת, להמשך היום, מתודלקת באנרגיות חדשות.

    ***

    התאווה לסושי שככה לעת עתה, ואכן צחקתי גם מבפנים, כמו שהעידה החולצה שעליי.

    [והפעם לקחתי מצלמה, אז יש גם תמונות, סער]

    © "יצאתי לאכול תכף אשוב" – מירה-בל גזית  

    דרג את התוכן:

      תגובות (21)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/9/09 09:59:

      צטט: אקובילדינג 2009-09-26 23:38:58


      למה להתעלל ככה?

      עכשיו מה?

      נצא בשעה זו לסושייה הקרובה?

       

       

       

      תזדרזי, לפני שיתחיל יום כיפור 

      :) 

        26/9/09 23:38:


      למה להתעלל ככה?

      עכשיו מה?

      נצא בשעה זו לסושייה הקרובה?

       

        25/9/09 20:23:

      שנה טובה וטעימה מאוד,

      שבת שלום ומיטב הברכות,

       

      לא נורמלי הערב הזה, מקודם ראיתי בטלויזיה "קטע מ" - "גידי גוב הולך לאכול" והייתי רעב, אז אכלתי בתיאבון את ארוחת הערב השבתית. אחר -הארוחה במעט  - ראיתי את התוכנית "לבשל עם אהרוני - והפעם החל זאת עם מאכל גרוזיני מהמטבח הגרוזיני, אפוי - ה"תרופה" לבורקס הטורקי , עם שם מוזר, אך כשהבטתי איך עושים זאת - נזל לי שוב ריר התיאבון. נהייתי רעב.

      באתי הנה ופתחתי ההודעה - והפעם זה כבר -מוגזם. אומרים - פעם שלישית זה "הכי טוב" אך איבדתי את הצפון עם השמות של המאכלים היפניים. כבר אכלתי ושבעתי , ושוב ראיתי אוכל טוב בטלויזיה, וכאן - הסושיהיפני הרג אותי...

       

      אולי זה בגלל שאיני מכיר את המילים, את המאכלים, וחבל.

       

      אבל אם כבר מדברים על אוכל יפני ממש, ועל מסעדה יפנית, על הפרסום ועל "הייתי שם ואכלתי והכל נמס לי בפה", אז גם לי יש סיפור על "ספרלי אכל ונהנה ושב לאכול - במסעדה היפנית בשדרות ווילייר בלוס-אנג'לס". כן, הייתי שם. המליצו לי עליה, כמה חברים שלי שם, וגם גיסתי שהיא ממוצא יפני - דור ששי באמריקה...

       אז נכנסתי למסעדה היפנית , לאכול עם החברים "ארוחת צהריים של ישראלים שרוצים מאכל עממי יפני". שאלתי את המלצר מה הכי כדאי בשבילי שאיני רוצה משקע של בשר כבד באמצע יום העבודה, כשאני בהפסקה ואחר כך אמשיך. המליץ לי על סלטיפני ואחד החברים המליץ "להוסיף פטריות". רציתי להזמין עוד כמה דברים, אך המלצר ביקש שאסתכל קודם על המנה סלט עם הפטריות ואם אחשוב שאוכל לאכול עוד משהו - שאזמין...

       הגיעה המנה - צלחת בורך של סירת-מרוץ מימי הביניים, מחרסינה עם פיתוחים, ובה בערך שני הרים וחצי של חסות בצבעים שונים, פטריות מ 4 סוגים, רוטב בן 3 צבעים על החסה, ועוד תבלינים וירקות באותה "סירה" התחלתי טועם. אוהו, החברים החלו להתערב שלא אוכל לגמור אפילו חצי. אבל הייתי כבר לאחר דיאטה  - ושקלתי כ 125 ק"ג, ואדם עם קיבה גדולה שהוא ברומו של מסע דיאטה,
      כשהוא נתקע עם אוכל טעים ונוח, מתובל טוב, והמון פטריות שאני ממש אוהב, והתחלתי לאכול, ועם האוכל - גבר אצלי התיאבון. גמרתי את כל הסירה - וקראתי בקול למלצר, שהיה בקצה השני של המסעדה, מרחק כ 50 סועדים ממני.

       

         הגיע המלצר, ואני שיבחתי את טעם הסלט, החסות והרטבים, ושאלתי "כמה בערך עולה מנה כזו לאדם כמוני?" - התשובה הפתיעה אותי מאוד - 4.75 דולר - כל המנה, החסות והפטריות כולה... אז מיד ביקשתי "עוד צלחת סירה כזו" - והמלצר פתח זוג עיניים גדול וניגש להביא. כמה מילים דרך החלון של המטבח ומהמטבח יצא יפני - עם כובע לבן של שפים, וניגש אלי. החברים שלי היו צוחקים כולם, והמלצר מנסה להסביר לו לטבח-השף, את מה שאמרתי - אבל ביפנית, ואני לא הבנתי כלום. הטבח, ממרומי שני המטר של עיניו שאל אותי בקול "לוחש, ברעם מתגלגל, באנגלית מצוינת: אדוני אוהב אוכל יפני?

       - איני יודע איך קוראים לחומרים שבפנים, עניתי , וגם לא איך קוראים לצורת ההגשה, וזו המנה הראשונה שלי באיזו מסעדה יפנית כלשהיא, אבל אם אתה אומר שזה "אוכל יפני" אז אני לא רק אוהב, אני גם רוצה "עוד פעם ליהנות" מהאתה רוצה מתוך המנה - שואל הטבח, ואני, קצת מפוחד מגודלו  וקומתו, ומהראש הענק בכובע הלבן , הששבתי - אני רוצה הכל. זה הכל היה טוב ואני נהייתי רעב, רק מלטעום, אז עכשיו אני רוצה את כל המנה אחרי ש"טעמי מהדוגמא". הטבח צחק, ואמר משהו למלצר, וחזר אל הממלכה שלו - המטבח. לאחר כ 10 דקות מגיע המלצר עם סירה יותר ארוכה, ובה כמות כמעט כפולה של סלט חסה ופטריות והפעם גם אגוזים שונים והר של פטריות ברוטב, מעל כל זה... התחלתי לאכול, והחברים החלו כולם ממהרים "לחזור לעבודה" וכך נשארתי לבדי אל השולחן, אוכל לאטי, עד שגמרתי את הצלחת. מגיע אדם מעונב, עם עיניים יפניות וחיוך רחב, כשביקשתי מהמלצר "לעשות לי חשבון" על האוכל שלי ושל החברים, והראיתי שיש לי מספיק שטרות בני 50 דולר, לצורכי התשלום. האיש החשוב שואל אותי גם הוא - אם האוכל היפני הוא טוב? האם אני אוהב אוכל יפני?

       

      איני יודע מה הקשר שלך למסעדה, עניתי , אבל החברים שלי המליצו על המסעדה, וכאן מצאתי אוכל "מאוד טעים, ואשתדל לשוב לכאן שוב, ואשמח להביא שוב את החברים שלי... הטבח, אומר האיש , שמח שגמרת את הצלחת המיוחדת שעשה לך במו ידיו, ובעל המסעדה מזמין אותך לבוא מתי שתרצה עם כמה חברים שתרצה, ותדע לך שאצלנו פתוח 24.7 ובשעות הערב המסעדה היא מקום רומנטי עם נגנים ומוסיקה. טוב, באמת, אני מודה לבעל הבית, ותמסור לו בשמי שהטבח נפלא והאוכל - פנטסטי, ואבוא לבקר עוד פעמים עם החברים שלי. רק תגיד כמה לשלם כי אני מאחר לחזור לעבודה.

      -טוב אומר לי האיש. בגלל שאתה אדם שאוהב את האוכל במסעדה שלי - הארוחה שלך ושל החברים שלך  - היא בחינם, ולכבוד לי לארח ותך. הנה כרטיס מיוחד לכניסה בכל עת למסעדה ולאכול בשבילך והחברים שלך. ואם תיהנה גם מהמנות האחרות , יתכן שגם עליהן לא תצטרך לשלם.

       

      עזבתי אותו יום שבע ומרוצה, את המסעדה, ועבדתי עוד שעתיים נוספות בעבודה. אבל במשך שבוע שלם אחר כך - הייתי צריך להוסיף עוד 1/2 שעה בחדר הכושר -כי מתברר שהשומן היה רב מאוד במנה שאכלתי - בעיקר ברטבים, לא בסלט ולא בפטריות.

       מאז אכלתי עוד הרבה אוכל יפני, וטעמי אינו טעם הסושי היפני...

       

      אך זה לא נורא. העיקר שאני מקווה להגיע ליפן עצמה ושם לאכול במסעדה אותנטית יפנית, אוכל שזה.

        25/9/09 14:08:

      הצלחת לגרות אותי. אני בדרך לקניון הקרוב לקנות מגש סושי.

       האמת שאף פעם לא טעמתי קינוח יפני, יש מצב שאתנסה בזה עוד היום.

      תודה על פוסט מלא בטעם למיטיבי הלסת שכמותי.

      שנה טובה!

        24/9/09 20:50:
      פוסט חמוד ומעניין. גם אני צוחקת מבפנים, זה עושה לי טוב.
        24/9/09 18:04:
      פוסט מעניין.
      שנה טובה

      www.acoach4u.co.il
        24/9/09 15:56:


      חזרתי לככב...

      :)

        23/9/09 21:11:

      מירבל חמדתי!

      וואו איזה כף לקרוא את הפוסט שלך. גם אני אוהבת מאוד סושי

      אז תדעי לך שאני מתכננת להגיע איתך וללמוד מהבחירות שלך

      למסעדה המדהימה שתארת...

      ודש לכינרת.

      חתימה טובה לך ולכל המשפחה המקסימה שלך...

      הרבה אהבה בוקי

       

        23/9/09 13:45:


      פוסט משעשע

      אני כבר הרבה זמן חושבת לבדוק את האקיקו

        23/9/09 10:04:


      תודה לכל המגיבים והמגיבות עד כה!

      נהנית לקבל פידבקים חיוביים ומעניינים!

      ושוב - שנה נהדרת לכולם וגמר חתימה טובה!

        23/9/09 09:07:

      אליפות ...

      פוסט מרענן לקראת השנה החדשה

      (*)

        23/9/09 08:36:


      יפה.....

      גמר חתימה טובה..

        23/9/09 07:32:


      כתבת מקסים!

       

      זה מצחיק, אצלי האמירה היא תמיד- אני בוכה מבפניםצוחק

      איזה כייף זה אוכל טוב.

        23/9/09 04:07:


      פתחת לי את התאבון

      ואני מת על סושי

      לפעמים יוצה לסוהו

      עוד לא תאמתי סושי אמיתי פו אבל מה שיש לא רע

      אגב הסושי שהיה סגור היתי ולא ניראה היה לי

      אז הרווחת

        22/9/09 23:48:

      *

      הכתיבה שלך משובחת כמו המאכלים

       ב-JAPANESE EAST-

      מנהטן

        22/9/09 23:24:

      אין כמו סושי טוב ככה באמצע החיים במיוחד עם אני מכין אותו ........................

      אוהב את הכתיבה שלך .....

        22/9/09 22:32:


      :-)

      פוסט נפלא!

      איזה כייף להתחיל את השנה עם הנסיך הקטן ועם טעם של עוד

      כשהצחוק בא מבפנים.....

      מאחלת לך שנה של כייף!

      *

      חגית.

        22/9/09 22:12:

      צטט: לני האופנוען 2009-09-22 22:11:49


      אני מת על סושי

       

      כמוני כמוך :)

      שנה נהדרת לך!

        22/9/09 22:11:

      אני מת על סושי
        22/9/09 21:49:

      צטט: עדידוש 28 2009-09-22 21:23:46


      מירה-בל הפוסט מקסים! אני לא אוכלת סושי בגלל האצות {והדגים מטעמי צמחונות} ולמרות זאת הדבקת אותי בחשק...

      הספר האהוב עלי ביותר הוא 'הנסיך הקטן'...המוטו שלי בחיים הוא מה שאמר השועל לנסיך - "הדבר החשוב באמת הוא הדבר הסמוי מן העין!" על פי המוטו הזה אני פועלת בכל דבר ועניין.

      פלג הוא לא שם כל כך מוזר, אני מכירה כמה ילדים שזהו שמם ועוד אי אילו שמות שקשורים למים כמו גב ואפיק.

       

      תודה עדי,

      :)

      גם הספר האהוב עלי הוא "הנסיך הקטן" ויש לי אוסף מכובד של נסיכים קטנים בשפות שונות מכל העולם. ואפילו יש כמה ספרים עם סיפור חביב בדבר דרך הגעתם אלי. גם זה חומר לפוסט...

      אני לא פעילה כל כך בסצינת הילדים אז להיתקל בפלג היה בשבילי קצת הלם תרבות. לחברה טובה שלי קוראים כנרת, שגרה ברחוב הגליל, וגם זה היה ועדיין נושא להערות...

        22/9/09 21:23:


      מירה-בל הפוסט מקסים! אני לא אוכלת סושי בגלל האצות {והדגים מטעמי צמחונות} ולמרות זאת הדבקת אותי בחשק...

      הספר האהוב עלי ביותר הוא 'הנסיך הקטן'...המוטו שלי בחיים הוא מה שאמר השועל לנסיך - "הדבר החשוב באמת הוא הדבר הסמוי מן העין!" על פי המוטו הזה אני פועלת בכל דבר ועניין.

      פלג הוא לא שם כל כך מוזר, אני מכירה כמה ילדים שזהו שמם ועוד אי אילו שמות שקשורים למים כמו גב ואפיק.

      ארכיון

      פרופיל

      Mirabelle Gazit
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין