כותרות TheMarker >
    ';

    מהלכת ברגלי בחופים של אולי

    שירים רשימות הרהורים תמונות אודיו



    חֶסֶד נוֹשֵׁם
    מְסֹךְ יְינְךָ
    אֶל מִלּותַי
    הוֹתֵר לִי שֵׁם

    כתבה אפרת אמיר

    כל הזכויות שמורות @לאפרת אמיר



    תרמיל עם ניחוח צועני

    221 תגובות   יום שלישי, 22/9/09, 22:22

    אני קוראת כאן  בקולי  

    את הסיפור  "תרמיל עם ניחוח צועני"

     

    ממליצה  על  קריאה והקשבה  , שמדגישות טוב יותר את חוויות הילדה

    תודה אפרת

     

    חברים שרוצים להשתתף בהצבעה 

    ילחצו על הכתובית בראש העמוד בצד ימין כתוב: תחרות סטימצקי

     הכל קודש לעמותת על"ם והמצביעים זוכים בפרסי ספרים

     

     

    תרמיל  עם ניחוח צועני

     

     

     

    לילה אחד על מיטה נוקשה ולבנה בחדר מנוכר היא נעלמה לי. לא רמזה ולא הטרידה כדרכה  אולי מצאה שלווה לנפשה אי שם במקום ההוא  שקרא לה .   אך החפצים שהותירה אימא אחריה, המתינו בחשכה למגע נושם על  צלקות כּסותם הפּרומה.

     

    בפינה נסתרת בבית ,עטוף סדין  מצהיב  התגלה  תרמיל גדול ומגושם בעל כיסים עמוקים ואבזמים חלודים. אחד ששרד ימים קשים שטרם סופרו .

    עמדתי להשליכו אך חספוס הבּרזנט הנוקשה וריח העובש שעלה מתוכו העירו הבזק זיכרון, שלעולם אינו שוכח  .

     

     

     

    אימא אחזה  חזק בידי, הרימה  את אחותי הצעירה ויחד  התקדמנו ברחוב לא מוכר אל עבר הריסות מאיימות שחלקן גודר בתיל דוקרני .

     סמטאותיה של יפו,  משאת נפשם של עולים שזה עתה הגיעו וטרם מצאו מנוח לכף רגליהם.

    אימא ניסתה לחמוק  מעיני העוברים והשבים וצעדה בהיסוס  בין הסמטאות הצרות.

    מדי פעם דפקה על אחת הדלתות  ומשלא נענתה ניסתה לפותחה.

    להפתעתה חלקן לא היו נעולות כלל, הן פערו את קרביהן בּחשפן מצעים ובגדים פּזורים שנשרו כנראה  במהלך עזיבה חפוזה.

    היא התבוננה סביבה בחשדנות ומיהרה להכניס אותנו אל חלל חשוך שריח ריקבון דבק בקירותיו.

    חיבקה חזק חזק והרגיעה שלא יאונה לנו כל רע ומחר כך הבטיחה, נמצא חדר מתאים ופחות מאיים.

    איני זוכרת אם נותרנו שם כל הלילה ההוא על מה  בכיתי וכמה, רק פרורי הלחם שנותרו על  השטיח  היו עדים לאוצרות ששלפה בלילה מתרמיל הברזנט שלה.

     

     

    לילות חפוזים בדירות מזדמנות היו הרפתקה מיוחדת,

    שדמיונה של ילדה כמוני  ידע להשלים עמו.  כמו גם עם נהמות הים הכועס ,צפירות אוניה שהפליגה וקולות דייגים בשפה זרה.

    למרות שאימא אסרה עלי לשוטט בשכונה, כי רק  בעלי אישור מיוחד רשאים להלך בה כרצונם, המרתי את פיה.

    ידיים חזקות  קולות לא מובנים וצעקותיי הבהילו את אימא שניסתה למלט אותי מידם.

    נראה היה  שהם לא הבינו את שפתה  ושיח החרשים שארך דקות ארוכות לא מנע מהם להעמיס אותנו על משאית מכוסה אל יעד לא מוכר.

    "התרמיל, התרמיל " ניסתה אימא  להסביר בתנועות ידיה וקולה נבלע באוויר, כמו במחזה שצופיו נטשו את האולם.

    לא ממש הבנתי מה רצו  האנשים הרעים שהורידו אותנו הרחק מהתרמיל ומהחדר ששימש לנו בית.

    הרגשתי שאסון פקד אותנו. בכייה  של אימא  החזקה  שלי  הבהיל אותי, נאחזתי בשמלתה הארוכה ורק עיני היו קשובות לכל ניע בפניה  .

     

     

    חלפו שעות   החשכה ירדה ,אימא החליטה להתגנב לשטח המגודר ולאתר את התרמיל בו צררה את  הרכוש הדל  שלנו.

    אני צעדתי בשתיקה לצידה.

    עד היום לא הבנתי כיצד הצליחה לאתר את  הבית הזמני שלנו.

    המתנתי בחוץ בצפייה, היא יצאה מהחדר זועקת מכה על פניה  ובייאוש התיישבה על הקרקע.

    האבידה לא נמצאה.

    הקולות השבורים ובכייה של אחותי פשטו בסמטא  ומתוך החומה הסמוכה נפתחה דלת וצללית של אישה החלה מתקרבת.

    היא ניסתה  לברר בערבית מה אירע,  אך אימא בשלה מכה על לחייה ומנסה בתנועות יד להסביר כי האוכל נעלם.

    איני זוכרת כמה זמן חלף אך האישה חזרה אל החומה ובשובה החזיקה צרור ובו התרמיל האבוד שלנו.

    הבכי של אימא פסק, אך היא  נשארה מאובנת על הרצפה  כאילו  אינה מאמינה שהתרמיל נמצא.

     

     באותו לילה נאספנו אל החצר שבתוך החומה.

    אימא ניסתה לחבק אותנו  כאילו ציירה בידיה  אי קטן מוקף חומה שקופה , שלא אפשרה לשתי הנשים שבבית להתקרב  אלינו .

     

     

    אך לרעב לעייפות וללכלוך יש שפה משלהם.

    ידיים גרמיות שנעזרו בקערת פח  קרצפו את גופי הזעיר, בחדר לח  וחשוך שנראה ספק מקלט ספק מחסן.

     מעט מעט אדלה  הערבייה  הנוצרייה ואימה הקשישה העיוורת למחצה , היו לי הסבתות החדשות.

    לא הבנתי את שפתן, מוזרות היו שמלותיהן ואף ניסיתי לחמוק מהנשיקות הלחות ופיה חסר השיניים של הסבתא . כדרכן של ילדות.

    כנראה הכנסתי רוח אחרת אל הבית שחסרו בו ילדים.

     

     

    לא הותר לנו לצאת מחוץ לחומה, אך בחצר היו דלתות רבות והחלטתי לבדוק מה  מסתתר מאחוריהן כמו עליסה בארץ הפלאות.

    כל שעה הייתה כשרה למסע המרתק.

    חדר חדר ואוצרותיו.

     באחד, רהיטים כבדים ומראות ענק מכוסות. באחר שולחנות כסאות ושמיכות ארוזות מהן נדף ריח כבד שלא הכרתי . אולי הם ממתינים לאורחים שטרם הגיעו.

    בכל פעם התגנבתי אל דלת חדשה בסקרנות ופחד.

    באחד הימים נכנסתי אל חדר בו אוחסן פסנתר גדול וכמו באגדות לא עמדתי בפיתוי ואצבעותיי רפרפו על פני הקלידים. הצלילים פשטו כקסם בשקט   שעטף אותנו בין  החומות.

     שתי  ידיים חזקות אחזו בי הרימו  והרחיקו אותי מהדלתות הקסומות כמו אז כשהאנשים הרעים הרחיקו אותנו מהתרמיל

     קולות גערה שלא הבנתי ליוו אותי .

    ידעתי שאבדו לי לעד דלתות המסתורין.

     

    מנותקת מהעולם שבחוץ אימצתי לי משפחה  חדשה בשכונה הערבית.

     

    תרמיל הברזנט של אימא נח את מנוחתו התרמילית,  בבטנו אגר כוח  ובכיסיו שמר מכל משמר  רזים  קטנים שאסף  כצידה לדרך.

    גם צוענים עורכים לפעמים חניות ביניים בדרך נדודיהם.

     

     

    איני יודעת מתי  ומדוע החלטנו לצאת שנית לדרך. 

    התרמיל שהתמלא באוצרות שהביא  אבא מהפרדס, שאף אוויר מלוא כיסיו כמו הבין שעוד לא הגענו .

     

    האם גם הוא ליקט כמוני ריחות פרידה כמו ריח הנענע בגינה של אדלה?

     

    אף פעם לא אהבתי פרידות.

    האם הספקתי לחבק את הסבתות הערביות שלי? האם הרשתי  להן הפעם להשאיר על לחיי שבילים לחים ודביקים  של נשיקות, כפי שמותיר אחריו חלזון החולף על פני עלים מזדמנים?

     

    אבא שם לו הפעם  למטרה להתרחק מהשטח האסור.

     

    התרמיל  ואני התבוננו בנופים שחלפו מעל ראשינו ושמנו מבטחנו  באבא.

    כמו  קרעי פאזל לקטתי אל כיסיו  מראות, קולות, ריחות וטעמים.

    פרי צבר חמצמץ וקוצים מטרידים .עצי ושינגטוניה ארוכי צוואר, קשתות אבן מצלות, כדורים צהובים של מימוזה דוקרנית .

    טעם רחצה  אסורה  לקול משאבה,  מתיקות תאנה וגומאס דביקים

    והמון בתים ריקים שעמדו וחיכו לנו בדרכים.

     

    איני זוכרת מתי  והאם באמת הגענו אל הנחלה.

     

    התרגלתי לנדודים  כמו אל ספר המחכה שנעלעל בסבלנות בין דפיו ונתחבר בסיום אל סודו.

     

     

    בתום השבעה של אימא, החלטתי לקבור את תרמיל הברזנט הישן שלה  בטקס פרידה אישי ולהעניק  כבוד  אחרון לחבר וותיק בדרכים.

    נדמה היה לי ששמעתי אנחת רווחה עולה מבטנו המצומקת.

     

      

    לפני שהטמנתי את  התרמיל באדמה, החלטתי לפשפש בכיסיו שמא נשכחו חפצי ערך הרחק מעיניים סקרניות. 

    במבט ראשון נראה היה שהוא נקי  מכל אוצרותיו.

    אך כשהפכתי אותו על פניו  ונערתי גם את כיסיו הפנימיים,  נפל תצלום שחור-לבן  קרוע וקטן.

     

    נוף מושלג, גבר לא מוכר שחבק את אימא ועל פניה  חיוך שאותו נהגה לשמור רק לאירועים מיוחדים.

    חיוך של חג  שהופיע גם באלבום הישן שלה שהביאה משם.

    חשתי שחדרתי לקודש הקודשים .

    הבנתי שזה  התצלום ששמרה בתרמילה כל השנים גם שם בסמטאותיה של יפו.

     

    החלטתי להניח .

    החזרתי התצלום לכיס הסודי , וטמנתי עמו את הניחוח הצועני  שהותירה עליו.

     

     

     תרמיל הברזנט שלנו  הוטמן ,הוא  נח עכשיו. 

     אך אני  כנראה לא אצליח לעולם  לקבוֹר את רסיסי הניחוח הצועני שדבקו בי וטמונים עמי, כאותם ניגונים ששתלו בי אמי ואבי והארץ הקשה והיפה הזאת.

     

    כל הזכויות שמורות@לאפרת אמיר

     

    לבקשת קוראים שחפשו  רקע לסיפור

     

    הסיפור התרחש בשנים 1948  1949

    עולים מבולגריה( עליהם אני מספרת) לא הורגלו לעמוד בתור עם מסטינג  במחנה העולים פרדס חנה. הם נסו לעמוד על רגליהם בכוחות עצמם, וכמובן ללא עזרה( כפי שנהוג היום).

    איש איש לגורלו בדיור , עבודה מזון   וטיפול במשפחה .

    רק התרמיל שעל גבם הוא  כל רכושם.

    אל חלק מהשכונות ביפו  באזור  עגמי וסביבות  הנמל  ו"השטח הגדול"  לא ניתן היה להיכנס או לשהות ללא אישור. " המסתננים"  הוצאו,  לעתים ללא התחשבות במצבם.  

     הסיפור דן במפגש עם סמטאות יפו והערבים שלא נסו ממנה  ונותרו בשטח.

    אחדים אספו  מעט מהרכוש הנטוש ולכן אף התרמיל שלנו נלקח.

    המפגשים בין בני לאומים שונים שזרו מרקם עדין ,שלעתים הותיר טעם טוב ולעתים פחות.

     

    אני ואחותי כמה וכמה שנים  מאוחר יותר ביפו ליד המזרקה 
     


    מְחַיֶּכֶת  מֻקְדָּשׁ לְאִמִּי

    [שנפטרה  בחודש אלול לפני כמה שנים ]


    בְּמִטָּה צָרָה
    מְכַפְתֶּרֶת חַיַּיִךְ .
    מְאַלְחֶשֶׁת גּוּפֵךְ
    פֶּן יֵעוֹרוּ שֵׁדִים .


    רוֹכֶסֶת שְׁתִיקוֹת
    בְּבִגְדֵי זִכָּרוֹן.
    מְגִיפָה חִבּוּק
    בֵּין סָדִין וּמִזְרָן.

     

    מְחַיֶּכֶת אֵלַי
    אַךְ
    מִתּוֹךְ הָאַלְבּוֹם.

    שלך

    בּיאטרִיס   ( אפרת)

    השם  שבחרת בשבילי

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    ממליצה להאזין לשתי זמרות מיוחדות

    חני לבנה וגילה חסיד

    "שירת הצוענים"

     

    http://www.youtube.com/watch?v=fKs4HZ4Bz_o
    דרג את התוכן:

      תגובות (220)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/12/09 18:40:

      אותם האירועים...
        6/12/09 18:01:

      ממש הרגשתי שאני נמצאת וחווה את אותן האירועים,

      כאילו בסרט.

      כתבת בשפה כלכך יפה והקול שלך מלווה את הקריאה-

      תענוג!

      שעת סיפור, תודה וברכות על הזכיה.

        4/12/09 00:39:


      הי אפרת

      סיפור יפה, מלא ריחות וטעמים וקולות רחוקים... לטעמי הוא "שלדי" מעט, תכונה ידועה של משוררים בבואם לכתוב פרוזה, הם נוטים להמעיט יתר על המידה. אני חושבת שהסיפור יועשר אם תעבי מעט את המשפטים והפסקאות.

      בנוסף לזאת, הסוף לדעתי לגמרי מיותר ורק מקלקל את הסוף האמיתי שבא כמה שורות קודם לכן, כשטמנת את התרמיל עם התמונה בה נצרב הניחוח הצועני. זה יפה, פיוטי, מסתורי מעט - מקסים. מה צריך יותר מזה?

        1/12/09 16:58:

      מבחינתי, את מתארת אפרת את המפץ הגדול. המפץ הגדול של יהודות אירופה שהדהודיו הגיעו עד לכאן. יכולתי לגעת ברגעים של חוויות ברורים ולוהבים את הנפש. את האם מצד אחד, שנצמדת לזכרונות הריחניים כי הם הכי בטוחים בתוך הכאוס שנוצר, וילדה קטנה וחקרנית שולחת עין חייכנית לקראת כל מה שנקרה בדרכה. בספור שלך יש כאב עצום, כאב שנדבק ואי אפשר להסירו, כמו שאי אפשר לשכוח מה יצר אותו, וגם מפגש נורא מעניין בין המון קצוות, בעלי שיניים ובלי, אנשים נאחזים בשולי שמלות ואנשים שלא,.....חוסר המחויבות לצד אחד יוצר את הסחרור הנפשי וחוסר אפשרות לשים את הראש על התרמיל ולנוח.

      תודה רבה ששלחת אותי לספור שלך שובבת את ליבי 

        25/11/09 10:23:

      צטט: צלילי הלב 2009-11-25 00:43:23


      ברכות חמות אפרת לזכייה,

      שמחה מאוד עבורך

      אכן הסיפור שלך אישי , ומסמך היסטורי שגם מצא את התיעוד בסיפור מרגש מאוד

      ישר כוח להמשך היצירה

       

        25/11/09 10:17:

      איחולים לזכייתך בפרס

      כמובן שהגיע לך פרס ראשון
        25/11/09 10:06:

      תודה,

      מאת:

      על ההקראה,

       תאמיני נחמד יותר לשמוע מאשר לקרא הסיפור.

      מרגישים את ה"מוסיקה" בקולך, ההתרגשות והרגשתי שאת מקריאה רק בשבילי.

      מדי פעם סובבתי את הראש לראות אם את עומדת מאחורי ומקריאה.

      אולי תאמצי את השיטה, גם לכתב וגם לשמוע.

      בברכה,

      משה 

        22/11/09 19:31:


      שוב במספר מצומצם של מילים  ,

      את מתעדת היטב מצבים אנושיים,

      כמו המצב של אימך הסמוך למותה,

      תאור סגפני מעט של אם השוכבת במטה צרה,

      ואת כבר משלימה עם זהואומרת:מחיכת אלי אך מתוך האלבום,

      והמלה אך היא כה משמעותית, כשהיא נמצאת באמצע בין מחיכת אלי(תקווה וגעגועים)

      לבין מתוך האלבןם(מציאות של זכרונות בתמונות,וזה מה  שנשאר הזכרון)

      גם שהשיר עצוב, את מספרת את החוויה בצורה ברורה אך מרוככת,

      בהחלט מעורר רגשות השיר שלך,

      שיהיה לך לילה טוב אפרת ,

      בידידות ובחיבהרבה אשר

        22/11/09 19:19:

      אהבתי מאוד את הסיפור אפרת,  שחוץ מהיותו מסמך אנושי ובעל ערך היסטורי,

      הוא גםמסופר היטב ובצורהמעניינת ונקרא בנשימהאחת,

      ובד בבד עם התלאות , והצמתים המופלאים שעברת בהיותך רכה בשנים ,

      יש פה גם הסיפור במקביל על נפתולי גורלו של תרמיל מה שהופך את הסיפור לאנושי

      אנושיאנושי,

      ברכותי על הזכיה כל תו  וכל תג בסיפור היה ראוי לכך ותמשיכי בדרך הזאת,

      לילה טוב יקירה, בידידות ובחיבה אשר,


      סיפור יפה אהבתי

      מחברתך....

        19/11/09 17:50:

      איחוליי ..!
        16/11/09 16:08:

      אפרת,

      תודה על כמה דקות הנאה של קריאה והאזנה .

      מזכיר לי את ילדותי בשנות החמישים כשעליתי ארצה

      מהונגריה , לא שונה בהרבה.

      המשך יום נפלא.

      תמר.

       

        14/11/09 22:06:

      בחרתי בסיפור שלך

      לא בגלל אלא בזכות

      בהצלחה : )

        14/11/09 17:40:


      מקסים מקסים!!!!!

      סוחף ואף מרגש, הרגש שבלב,

      המתעורר מתוך קריאה,

      ומזכיר "קריעה" אחרת

      על  ילדות רחוקה,

       אמא שהייתה ,

      ושאיננה עוד.

       

        13/11/09 09:54:
      נוגע ברמות.
        13/11/09 06:05:


      מרתק.

      את משוררת בחסד

      וכותבת נפלא.

      מאחל לך בהצלחה.

       

        11/11/09 20:17:

      יפה מאוד אהבתי

       

      נשארתי מרותקת עד הסוף

       

      בהצלחה חיוך

        9/11/09 16:00:

      יפהפה ומרגש בהצלחה - תמר גרצ'וק
        31/10/09 20:40:

      הי אפרת

      ישבתי לקרוא את הסיפור 

      ואהבתי

      בהצלחה

      ליהי

        31/10/09 15:30:


      וואו, אפרת.

      סיפור מדהים.

      רוצה להגיד יפהפה,

      אך הוא יותר מכך.

      יפהפה בכתיבו,

      מדהים בכך שהוא אישי וחושפני.

      צבעוני וחי. (אפרורי הוא הצבע שעלה בדמיוני למען האמת)

      ממש ממש "הועברתי" לשם,

      כצופה בסרט.

      הצלחת להעביר את התחושות, הריחות, הרגשות.

      מדהים!

        27/10/09 17:15:

      מה לא ברור?

      זכית!!!!!

        27/10/09 11:09:

      אפרת יקירתי
      אהבתי את הסיפור שיהיה לך המון בהצלחה בתחרות

      שולחת  המון  המון  אור  ואהבה

        27/10/09 11:05:

      אפרת הסיפור נוגע ממש,

      אינני טובה במתן עצות לכתיבה תחרותית....

      מאחלת לך הצלחה, את נפלאה!!נשיקה

        27/10/09 09:53:

      סוחף, מרתק, רהוט ומסקרן


      רוֹכֶסֶת שְׁתִיקוֹת
      בְּבִגְדֵי זִכָּרוֹן.
      מְגִיפָה חִבּוּק
      בֵּין סָדִין וּמִזְרָן.

      היו ימים כן אנו עוד זוכרים את אותם ימים ,,,

      התקופה של פעם שלא תחזור לעולם

      עם החום ואמת , הפשטות והצניעות .

        26/10/09 19:17:

      כתבה מעניינת ומרתקת מאוד .
        26/10/09 16:13:

      תשלחי!  תשלחי!
        26/10/09 13:01:

      את תזכי ביג טיים!
        26/10/09 11:09:

      אפרת  יקרה...

      השארת אותי פעורת פה.

      בסיפור שלך..החזרת אותי לתקופה  כנראה חפפת לשתינו.

      לגבי  הסיפור והשיר...אני מצדיעה לך.

      את גדולה.

      *

        26/10/09 10:22:


      נהדר

      סיפורי ילדות של משפחת עולים

      על רקע יפו וסימטאותיה

      היסטוריה חובקת זכרונות וניחוחות של פעם

      ראוי ומצוי

        26/10/09 10:01:


      עיניהם של ילדים הן המראה היפה ביותר למציאות.

      סיפור מקסים וראוי כמובן לתחרות ואף יותר.

      שיהיה בהצלחה!

        26/10/09 09:30:


      מרגש,אמיתי,אנושי מאד.

      בהצלחה!

      יפה! אותנטי ואמיתי!

      כאן אולי המקום לציין שעולי בולגריה,בעקשנותם,חריצותם,ודבקותם במטרה,הצליחו להסתדר בכוחות עצמם,בלי להתבכיין: ,,מגיע לי,,

      ,,קיפוח,, ,,דופקים אותנו,, כפי שעשו אחרים... זאת גם ללא פיצויים מגרמניה,או כל סיוע חיצוני אחר.הם הגיעו הנה עם הבגדים שלעורם,ותרמילי הברזנט שעל גבם.

      ולאפרת: יישר כח וחזק לב!

        26/10/09 08:15:


      תודה לך אפרת לסיפור המרגש הזה

      והרקע שלו ריגש כל כך .

       

       

        26/10/09 08:05:

      סיפור מרגש עד צמרמורת.

      תבורכי.

      מירה

      סיפור מרגש

      כדרכך

      כתיבה נפלאה.

      אזלו כוכבי

        26/10/09 07:24:


      אהבתי וניקדתי את הסיפור שלך.

      הקול שלך חזק ובוטח ומאוד נהנתי להקשיב.

       

      אך.... איזו דרך נהדרת להתחיל את היום.

       

      באהבה

      עופרה

        26/10/09 06:40:
      סיפור יפהפה, ראוי, בהצלחה בתחרות!
        26/10/09 06:10:

      סיפור נהדר ובהחלט ראוי.
        26/10/09 06:09:

      כייף לשוב לסיפור הזה שוב...

       

      אהבתי לקרוא ולשמוע.

        26/10/09 06:07:


      *ניחוחות של פעם,  זרמי עם זה.

      בהצלחה.

        26/10/09 02:24:


      אפרת יקרה,

      הרגע הצבעתי עבור הסיפור שלך

      בעכבר העיר.

      מאחלת לך בהצלחה!

      שלך,גרטה

        26/10/09 02:16:

      אפרת יקרה,

      כל כך מרגשת קריאתך,

      האזנתי לפחות שלוש פעמים

      ובטוחה שאחזור להאזין שוב,

      בהחלט ראוי הסיפור שילחי אותו בגאווה,

      אני גאה בך ומודה לך על השיתוף,

      התמונה שלך עם אחותך כל כך מרגשת
      והשיר שכתבת לאימך היקרה זכרה לברכה

      נוגע ללב.

      תודה יקירתי וליל מנוחה

      תודיעי אם הסיפור ישתתף ואם אפשר להצביע

      אשמח מאוד.

      שלך בהערכה רבה,

      גרטה.*

        20/10/09 22:39:

      נהנתי לקרוא ולשמוע

      גם יחד.

      נפלאחיוך

        4/10/09 01:26:

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1241743

       

       המלצה על הסיפור

       

      מתוך קהילת מומלצים

       

        2/10/09 22:27:


      יופי של סיפור

      ניחחוחת של פעם

        2/10/09 05:10:


      בס"ד

       

      את שואלת אם לשלוח לתחרות??

      ואני חושבת שעל מעל לכל תחרות!

      הסיפור מעורר בי זיכרונות זהים....

      חג שמח יקירתי!

        1/10/09 15:39:
      file_0_original אני ואחותי  ליד המזרקה ביפו
        1/10/09 07:01:

      בכל שנה אני פותחת את האלבום הישן מחדש
      ומגלה את חיוכך שנעטף בדפים מצהיבים.
      והוא מאיר נופים אחרים, אנשים זקופים בהרים מושלגים וקרעי חיים שנעזבו בטרם עת.

      אולי לא ידעתי להקשיב לרגעי השתיקה המצונפת שזעקה .
      לא ניסיתי לדובב אותם.

      איש לא ראה
      ואיש לא שמע

      והבית התנהל ובצמצום
      עם ריח תבשילים בלקניים
      שעדיין אצור בריריות האף
      ובנשמה..

       


      מְחַיֶּכֶת


      בְּמִטָּה צָרָה
      מְכַפְתֶּרֶת חַיַּיִךְ .
      מְאַלְחֶשֶׁת גּוּפֵךְ
      פֶּן יֵעוֹרוּ שֵׁדִים .


      רוֹכֶסֶת שְׁתִיקוֹת
      בְּבִגְדֵי זִכָּרוֹן.
      מְגִיפָה חִבּוּק
      בֵּין סָדִין וּמִזְרָן.

       

      מְחַיֶּכֶת אֵלַי
      אַךְ
      מִתּוֹךְ הָאַלְבּוֹם.

      שלך

      בּיאטרִיס   ( אפרת)

      השם  שבחרת בשבילי


      מֻקְדָּשׁ לְאִמִּי

      [שנפטרה  בחודש אלול לפני כמה שנים ]


      היש פורסם בבלוג שלי לפני כמה חודשים

      אפרת

        30/9/09 21:10:


      אפרת היקרה,

      קראתי אהבתי , הסיפור והרעיון והביצוע נהדרים

      וכפי שכתבו לפניי סיפורך נקרא באופן לירי , זהו סגנונך האישי,

      עמוס רגשות ניחוחות וצבעים

      וזה גם למעשה היתרון שמצליח סיפור כזה להעביר לקורא

      כסדרת תמונות  עשויות היטב , עשירול בצבע ובניחוח.

        30/9/09 13:17:

      מאת: עועומר דרשנימר דר...
      אל:

      הי.

      קראתי שוב. בשילוב עם הרקע לסיפור, והשינויים מהגרסא הקודמת - הוא נפלא וקסום.

      הלכתי איתך בסמטאות של יפו, הרחתי את ריח הברזנט מהול בניחוח התפוז, והתרגשתי למראה התמונה ההיא.

       

      תודה ששיתפת. תודה שריגשת אותי ביום חולין שכזה.

      בהצלחה בתחרות.

      עדי

        30/9/09 10:50:
      ילדות , רגישות , עושות לי את זה . משובח . תודה .
        30/9/09 09:47:
      יפה !
        30/9/09 08:28:

      צטט: yoram marcus 2009-09-25 16:52:03

      "אימא אחזה  חזק בידי, הרימה  את אחותי הצעירה ויחד  התקדמנו ברחוב לא מוכר אל עבר הריסות מאיימות שחלקן גודר בתיל דוקרני"

       והנה, מהעדכון וההבהרה שהוספו במאוחר אנו מבינים את שהיה מרומז, העיר היא יפו, והתקופה: השנים 1948-9. קדמו לשנים האלה "המרד הערבי הגדול", 'צבא ההצלה' של קאוקג'י, רצח הסופר יוסף חיים ברנר ואיתו עוד ארבעה באבו-כביר בפרעות ביפו (1921), הצליפות של הצלפים הערבים ממסגד חסן בק לרחובות תל אביב, פעולת האצ"ל לביתורה של העיר, מבצע "חמץ" של ההגנה לכיתורה וכיבושה, ובריחת הערבים ממנה: מ-70,000 שהיו בה נשארו כ-4,000, רובם הגדול העניים. במאי 1948 הוכרזה יפו כשטח צבאי סגור, ואז הגיעו העולים אליה בעלייה ההמונית שלאחר הקמת מדינת ישראל, ביניהם העדה הבולגרית שהפכה לסמל וסימן-ההיכר של יפו עד היום. כאן, פותח סיפורה של אפרת אמיר. בין מאי 48' למאי 49', היא השנה (בסיומה סופחה לתל-אביב כ'מינהל יפו') שהוכרז בה ממשל צבאי וחיילים ועולים שזה מקרוב באו חדרו לשטח ההריסות והבתים הנטושים ("השטח הצבאי הסגור")  בניסיון להתיישב בם, כשבהמשך התיישבות העולים החדשים רובם מבולגריה בשדרות ירושלים ביפו החדשה, בטרם אוחדה יפו עם העיר תל -אביב שכך הפכה לתל אביב-יפו (1950), ובטרם הוקמה "החברה לפיתוח יפו העתיקה" שפינתה את הריסות יפו העתיקה ועיי החורבות כדי לבנות עליהם בתים חדשים שאמנים רכשו,  ואת הניתן לשימור שימרה ושיחזרה...

      מאי 48' - מאי 49'...

      סיפורו של תרמיל, עבש משנים וחלוד במנעוליו, שניחוח צועני ספוג בו ועולה ממנו. סיפור התרמיל ששרד מגלם בתוכו ילדות קשה - אך באותה מידה עשירה בחוויות - של ילדה, שעושה דרכה עם משפחתה בארץ חדשה שרק עתה שככו בה הדי הקרבות, ובה בונה המשפחה את עצמה בהריסות, ממש מהריסות, כדי להתקדם ולהקים את קינה. זהו ללא ספק סיפור של תקומה, תקומתה של מדינה שקמה מחורבות, והיקלטות של משפחה שהגיעה כדי להיספח אליה ולטוות בה יחד איתה את עתידה וגורלה.

      המיטב, העדית - מסיפוריה של אפרת. במהותו לא 'סיפור', ולא בעלמא: אוטוביוגרפיה.

      יורם, בברכת שנה טובה לאפרת, מכל הלב...

      אושר, בריאות, המשך כתיבה פורה, וגמר חתימה טובה!

       

        בברכה, גמר חתימה טובה לחברי ה"קפה",  וכן לאפרת ולאוהבי  ומעריכי יצירתה (הרבים).

      יורם

        30/9/09 08:16:
      מאת:

       

      נכונה לך הפתעה: משום שאני מוקיר אותך ומגיע לך -

      פרסמתי את המלצתי לסיפורך "תרמיל עם ניחוח צועני" ב"מומלצים בקפה", ולהלן הקישור:

      "תרמיל עם ניחוח צועני": ממיטב סיפוריה של אפרת אמיר

      פורסם ב: 26/9/09, 10:01 ע"י yoram marcus

      רק טוב שיהיה לך, שנה טובה, וגמר חתימה טובה!

      יורם, בברכה

        29/9/09 20:22:

      עשיר רגיש ומיוחד...

      תודה אפרת,

      אנטון

      אהבתי.

      אשמח להיות מחובר לחומרים שלך

        29/9/09 18:21:

      כתוב יפה ומעניין
        29/9/09 17:53:


      אך אני  כנראה לא אצליח לעולם  לקבוֹר את רסיסי הניחוח הצועני שדבקו בי וטמונים עמי, כאותם ניגונים ששתלו בי אמי ואבי והארץ הקשה והיפה.

       

      מציאות מרתקת.יפה.

        29/9/09 17:53:

      מעניין,

      מסופר היטב,

      ראוי מאין כמוהו לכל מסגרת המכילה סיפורים, ודאי לתחרות.

        29/9/09 17:36:
      מקסים.
        29/9/09 17:26:

      מ ק ס י ם*
        29/9/09 17:07:

      תודה אפרת כישרון המשתבח עם הזמן
        29/9/09 15:14:


      מקסימה כתיבתך, מעוררת השראה , מאפשרת נגיעה במתרחש, במקום ההוא ובזמן שיהיה. עםזאת מותירה מקום לדמיון ולסיפור האישי של כל אחד ואחת מאיתנו.

      תבורכי

        29/9/09 13:53:


      אפרת היקרה,

      סיפור מיוחד במינו, מעלה ניחוחות וריחות של פעם,

      מביא את מחוזות העבר דרך עיני ילדה קטנה,

      כתיבה נפלאה, כרגיל.

      סיפור זה יכול להתחרות בגאווה וכבוד רב מול כל סיפור אחר.

      בהצלחה רבה,

      *

      אוהבת,

      שרית.

        29/9/09 12:13:


      אין ספק שההקשר הצועני רק מוסיף לאווירה של הסיפור, שגם ככה ספוג בתחושות, ריחות ודמיונות של התקופה והמקום אליהם ניסית להעביר את הקוראים. אהבתי. כוכב.  

        29/9/09 11:51:

      צטט: מיכאל 1 2009-09-24 12:32:11

      אפרת,

      אז ככה:

      הסיפור מעניין, כתוב היטב, יש בו רגש, עברית טובה, ותיאור ברור של התחושות מבחוץ ומבפנים.

      עם זאת, חסר לי קצת סיפור של ממש. יש אוירה , אך חסר לי קצת תרחיש.

      כדאי לך גם לשים לב להערותיו של רוני לוי. לעניות דעתי, הסיפור אינו חייב לענות על מכלול כל השאלות שהוא הציג בתגובתו, אבל תמיד טוב שלסיפור (כל סיפור) יהיה רקע הסטורי ברור ומוצק. זה חשוב מאד לקורא המבקש לדעת מה בדיוק קורה, בפרט כשהסיפור מבוסס על אוטוביוגרפיה שרקעה הימים שקדמו להקמת המדינה, או בסמוך להקמתה.

      אני מאחל לך הצלחה  בתחרות.

      גמר חתימה טובה!

      מיכאל

       

       

      היה נדמה לי שבקרתי כבר והגבתי... אבל, אם לאו.

      מיכאל מסכם את תחושותיי.

       

      תודה על ההפניה החוזרת.

        29/9/09 11:09:

      http://www.mediaforest.biz/promotedartists/audio/shem_tov_levi-adralazi.mp3

      בצוע

      אינסטרומנטלי

      של שם טוב לוי

      לאותה נעימה צוענית

        29/9/09 10:48:


      http://www.youtube.com/watch?v=zQnKQC9bGoM

      בצוע נוסף של השיר  אדרלזי   נוסף על זה שהמלצתי בסיפור

      מפי הזמרת מריה

      מעניין להשוות את שתי הגרסאות

      השיר מעלה במנגינה נוגה בלקנית צוענית את

        "אהבת חייה " 

        אפרת

       

        29/9/09 09:57:


      קראתי, נסחפתי, התרגשתי....

      ראוי גם ראוי...

      תודה

        28/9/09 23:16:


      קראתי בנשיםה עצורה,

      ראיתי, הרחתי, הרגשתי.

      םרתק בעיני ובוודאי ראוי

      בהצלחה*

       

        28/9/09 19:53:
      מאת:

      ציטוט: אפרת Jeki

      ציטוט: סמי טוויג


       

      יפה סיפורך עד מאד, אפרת.

      רגיש ומרגש, מותח ונוגע

      מסיפורי ארץ מולדתנו, על אף שלא נולדנו בה.

      תודה שטרחת להעביר לי אותו.

      הוא אכן ראוי לכל תחרות.

        28/9/09 19:38:

      אפרת היקרה,

      הסיפור שלך מרתק ולא מניח לקורא להתנתק ולו לרגע...

      ברגישות ואתנטיות האופיינית רק למישהו שחווה כל צעד וצליל הכנסת אותי אל דקות שעות וימים להם פנים גוונים וריחות...

       

      כתוב רהוט מלא ומרתק...

      ראוי לכל תחרות.

       

      שנה טובה

      שנה של יצירה

      אינה 

        28/9/09 16:43:

      בקוראי טקסט כזה

      אני מכה על חטא ההסתגרות וההתרכזות בעצמי בתקופה האחרונה

      כמעט ופספסתי

      ואני כל כך שמחה שלא

       

      מדהימה את

      ונדירה

      וכותבת נהדר

       

      הלוואי ויכולתי לתת יותר מכוכב אחד.

      שתהיה חתימה טובה ושנה נהדרת.

       

      רונית

        28/9/09 15:21:


      זוהי יפו ילדה, זוהי יפו...

      סיפור מרתק..

        27/9/09 16:05:


      ניחוחות יפו המלכדת ערבים ויהודים. מסמך מרגש של משפחה יהודית בריח צועני.

      אהבתי

      התחברתי למקום האהוב עלי

      ולמילים העוטפות .

      גדולה את.

      שלך

      לורי

        27/9/09 10:07:

      מקסים

      אותנטי

      מרגש

      סוחף

      זכרונות במזוודה...כשהם פרושים לעיני כל יש להם עוצמה וכוח להחיות את כל הסיפורים

      יפה כתבת,אהבתי.

      שנה טובה ומלאה כרימון וגמר חתימה טובה

      אלונה :)


        27/9/09 09:47:

      כל הדברים שנכתבו פה עד לרגע זה כרצנזיה על ידי המגיבים ומבקרי-הספרות שקראו את הסיפור אם מנסים למצוא קו או מכנה משותף ביניהם נכונים, יייחודה של אפרת שהיא כותבת על מאורעות עמוסי רגש בשפה עשירה ומרתקת מבלי לפתוח אותם במלואם, תכופות מבלי לתת את מלוא הקישורים ביניהם או לחלופין תוך המרתם בקשר אסוציאטיבי, קו שעובר כחוט השני ביצירתה. מבחינה זו הנארטיב שלה גם כשהיא כותבת סיפור יותר נוטה לליריקה מאשר לסיפורת ה"קלאסית".

       

      אפרת, שהיא אישיות מעמיקה וחודרת בראייתה ובעלת עושר של חוויות שנצברו משנים חשה עדיין קושי לפתוח אותן במלואן ובמלוא-שיעורן בהיותן טעונות עומס רגשי, וכושר הביטוי וכישרון הכתיבה המרשימים שניחנה בהם מסיבים כשהיא מעבדת נושאים אלה ז'אנר (סוגה) - ספרותי, כשמדובר בסיפורת, ולירי כשמדובר בשירה - מיוחד במינו שמאפיין אותה. סגנונה מרתק, במיוחד מרכיב התיאור העשיר הכנות שבו, ועם זאת משאיר את הקורא כשלא 'מלוא תאוותו לדעת' בידו, הכול בשל הכלל הנקוט בידה של אפרת לא לחשוף עד תום, להשאיר מרכיב של מסתורין. אם משום שהדברים כואבים מדיי או מרגשים מדיי, קשורים במאורעות קשים, מזכירים אנשים יקרים שהיו ואינם והקשר אליהם עדיין חזק וקשה לקבל את לכתם, אם בשל הרתיעה לפתוח ולחשוף יותר מדיי את עצמה.

       

      עידית פורת בביקורת היפה והניתוח והקולע שכתבה העלתה רעיון שהסיפור הקצר הנוכחי יהווה פרק פותח ברומן שאפרת תמשיך ותכתוב, כלומר יהווה פרולוג שממנו היא תוסיף, תכתוב ותעבד את המשך פרקיו. מתוך מה שכתבתי, עולה שאפרת לא תעשה זאת. ואולי טוב שכך. נמשיך להוקירה, להעריך אותה, לגמוא את יצירתה, וליהנות מהייחוד הבלתי-רגיל והמרתק שבה - הן באישיותה, הן בכתיבתה.

       

      יורם, בברכה

        26/9/09 23:29:

      שנה טובה אפרת,

      קראתי פעם

      ושוב,

      ושוב...

      סיפור מרגש ונוגע ללב.

      ודאי שראוי הוא להישלח לתחרות.

      בהצלחה.

       

        26/9/09 17:07:


      יפה!

      יש מקום להרחיב בתיאורי התחושות,

      זה מחזיק את הקורא עירני ובמיוחד שאנו מפעילים הקשרים אסוציאטיבים

        26/9/09 16:55:
      אפרת היקרה, שמחתי על בקשתך האישית לתגובתי על "תרמיל עם ניחוח צועני", ולא מיהרתי להגיב משום שכתיבתך ראויה להתייחסות מעמיקה לא פחות מאישיותך העמוקה שעוברת בנקל מהבלוג שלך. דווקא עם אנשים כמוך, שיצירתיותם נובעת כמעיין המתגבר, אני נוהגת בעין ביקורתית יותר, ולא מסתפקת בתשבחות בלבד. כי תשבחות הן יפות, נפלאות אך ממלאות לשעה קצרה, ואילו יד מכוונת יכולה להיטיב אתך לא פחות, ולהביאך למקומות מדויקים עבורך הרבה יותר. הכוח של הסיפור הוא התוכן המרגש שלו והשפה העשירה שלך. אך יצירה טובה היא חיבור והתאמה בין תוכן לצורה, ומה שחסר בסיפור הוא מבנה טוב יותר שיחזיק את הסיטואציות החזקות שבו ואת העומס הרגשי העובר ממנו. כסיפור של זיכרון ילדות הוא עוצמתי באופן בלתי רגיל, אך כדי שיוכל לצאת מההקשר האישי האוטוביוגראפי, "לעמוד על המדף" ולקבל חיים עצמאיים, יש צורך לעבוד על הרצף העלילתי. הרצף הנוכחי מטשטש את עקבות הסיפור... (מבחינה זו דווקא ישנה התאמה עם עקבות התמונה שנמצאה במקרה בתרמיל) וכך קורה שהקורא צריך לנוע אחורה וקדימה כדי לשחזר את קורות התרמיל, את מיקום העלילה, את זמן העלילה וכיוב', ומה שמתקבל הוא מעין רצף אסוציאטיבי שמחפש אירגון. כדי שתוכלי לעשות זאת בפשטות יחסית, אני מציעה לך לנסות ולחשוב אחרי איזו דמות את רוצה לעקוב, או במלים אחרות, האם את מספרת את סיפורה של האם, את סיפורו של התרמיל או את סיפורך שלך. זה יסייע לך לשזור את העלילה מבלי "לברוח" בכל פעם לאסוציאציה חדשה, לעוד תמונה מרגשת, והתחושה היא שיש אינסוף של רגעים מרגשים שמתחבאים בכל פינה. אני גם יכולה לתאר לעצמי שאם היית פחות מתחשבת בקוראייך הנאמנים וסומכת על נאמנותם, היית לוקחת לעצמך עוד נשימה ארוכה ומרחיבה את הסיפור לפרק ראשון ברומן מתמשך... אשמח להמשיך וללוותך באופן מקצועי, בהצלחה! 
        26/9/09 16:53:

      הסיפור מרתק ונוגע בתקופה ובדמויות שצריך גם צריך להרחיב ולדון בה :)

      אולי ספר בהמשך...?

      חתימה טובה!

        26/9/09 16:07:
      כיחידה שלמה הסיפור מצויין אפרת, הצלחת לתאר באופן ציורי תקופת זמן וההתנהלות בה. קטונתי מניתוח כניתוחה של לולה בר, שאולי בידיה יש את הכלים לנתח את היצירה מקצועית, אבל אחרי קריאת תגובתה אני מסכימה עם הצורך לעשות הגהה ולבדוק היטב את המבנה הכללי.
      חוץ מזה, אותי- ריתקת.
        26/9/09 16:06:

      אפרת  יקירתי
      הגעתי  מאוחר  ואני  שמח  שהגעתי.
      סיפורך  מרתק.
      מכיל  בתוכו  ריחות ,  טעמים וחוויות  של  כל  בני  גילי  בתחילת  דרכם.
      חכמים  וטובים  ממני  כבר  העירו  והאירו -   כל  שאוסיף  אגרע.
      אומר  רק  שהסיפור  מתאפיין  בטעם  של  עוד
      ריתק  אותי  וחיבר  אותי  אל  הילדה, אל תחושותיה  ואל הדרך  בה
      היא  מנתחת  את  האירועים.
      אדרלזי - שיר בלקני צועני  עממי שמושר  לכבוד  האביב
      בפסטיבל  האביב.   יתכן  ונדודיה  של  הילדה  עם  הוריה
      והמעברים  שלה  מזכירים  את  נדודי  הצוענים.
      *
      גמר  חתימה  טובה  לך  ולבני  ביתך
      שנה  טובה  של  בשורות  טובות  ובריאות
      אריה
        26/9/09 12:53:
       

      אפרת יקירתי,

       

      שני דברים הנחו אותי במשוב לפוסט:

      • 1. הסיפור נועד לתחרות
      • 2. בקשתך לביקורת בונה

       

      הסבר הרקע הוא פתיח (פרולוג) לסיפור האישי. זה נרטיב חשוב שאמור להסביר לקורא את האירועים הנוגעים לקבוצת העולים מבולגריה בכללית ונוגעים למשפחה הקטנה בפרטי.

      שתי אופציות: לכתוב אותו בהתחלת הטקסט (ולא כהערה), או לשזור קטעים ממנו תוך כדי כתיבה.

      הרעיון עצמו נוגע ומעניין ולדעתי יש לו גם חשיבות למידה היסטורית.

       

       

      לעניות דעתי, הסיפור אינו זורם כדבעי. הכתיבה עצמה טעונה הגהה בהבעה ובפיסוק וכמה נגיעות במבנה. כמו כן, הייתי מייעצת למצוא פתיחה אחרת לסיפור.

       

      לא תמיד יש מעבר חלק בין פיסקה לפיסקה ואתן דוגמה: הפיסקה הבאה יפה, אבל המיקום שלה בטקסט קוטע את הסיפור על אבא:

      תרמיל הברזנט של אימא נח את מנוחתו התרמילאית. בבטנו אגר כוח ובכיסיו שמר מכל משמר סודות ורזים (הכפלה מיותרת) קטנים שאסף כצידה לדרך. גם צוענים עורכים לפעמים חניות ביניים בדרך נדודיהם.

      כנ"ל לגבי הפיסקה שמתחילה עם המשפט: כיצד נפרדתי מהסבתות החדשות?

       

       

      אהבתי את תיאור השהות אצל המשפחה הערבית. לטעמי הוא מסקרן לא פחות מן התרמיל.

       

      גמר חתימה טובה ובהצלחה,

      לולה

       

       

       

        26/9/09 12:12:


      מרגש...... המשיכי כך.....

      אני מאחלת לך את כל ההצלחה שבעולם...

      וקטן עלייך

      כתיבתך מושלמת... עמוקה ומלאת רגש...

      פוסט טוב לחתום איתו שנה ולעבור לשנה חדשה

      יצריתית חוויתית..

        26/9/09 11:53:


      מדהים איך שאת מצליחה בצורה כלכך חדה וסוחפת להעביר אלינו רייחות, מראות ורגשות-  הצרובים בזכרונך...אקרא שוב כי פעם אחת לא הספיקה...וגם אשוב בצאת הכוכבים....

      שנה מקסימה לך

      פוריה ושמחה

      לילי

        26/9/09 10:21:

      מרגש, מסקרן, מעניין.

      כתיבה סוחפת ונוגעת.

        26/9/09 01:11:

      מאוד מיוחד, אפרת.

      השפה יפה וקולחת,

      הסיפור אוטנטי ומעניין. *

        25/9/09 23:45:
      נהניתי לקרוא. נראה שיש בסיפור יסודות אוטוביוגרפיים. ודאי ברמה תחרותית.
        25/9/09 21:58:
      אחזור לקרוא בעיון מתחילה ועד סוף
        25/9/09 18:29:


      היסודות האוטוביוגרפיים ניכרים היטב,

      סגנון הכתיבה מזכיר כתיבה של פעם...

      אולי זה מתאים לתקופה ה"היא",

      אבל צריך לחשוב אם זה מדבר לקוראים

      ה"מעודכנים" וה"מודרניים"...

      בכול אופן, בעיניי הוא מצא חן !!!

        25/9/09 18:16:


      הסיפור פשוט מקסים ומרתק, סוחף לאותה תקופה לניחוחות ולתחושות המתוארים בו.

      למרות שלא מכירה את התחרות וכלליה מאמינה בהחלט שיש מקום לשלוח הסיפור.
      מאחלת לך בהצלחה, שנה חדשה בסימן הצלחה וגמר חתימה טובה.

        25/9/09 16:52:

      "אימא אחזה  חזק בידי, הרימה  את אחותי הצעירה ויחד  התקדמנו ברחוב לא מוכר אל עבר הריסות מאיימות שחלקן גודר בתיל דוקרני"

       

       והנה, מהעדכון וההבהרה שהוספו במאוחר אנו מבינים את שהיה מרומז, העיר היא יפו, והתקופה: השנים 1948-9. קדמו לשנים האלה "המרד הערבי הגדול", 'צבא ההצלה' של קאוקג'י, רצח הסופר יוסף חיים ברנר ואיתו עוד ארבעה באבו-כביר בפרעות ביפו (1921), הצליפות של הצלפים הערבים ממסגד חסן בק לרחובות תל אביב, פעולת האצ"ל לביתורה של העיר, מבצע חמץ של ההגנה לכיתורה וכיבושה, ובריחת הערבים ממנה: מ-70,000 שהיו בה נשארו כ-4,000, רובם הגדול העניים. במאי 1948 הוכרזה יפו כשטח צבאי סגור, ואז הגיעו העולים לארץ, ביניהם העדה הבולגרית שהפכה לסמל וסימן-ההיכר של יפו עד היום. כאן, פותח סיפורה של אפרת אמיר. בין מאי 48' למאי 49', היא השנה (בסיומה סופחה לתל-אביב כ'מינהל יפו') שהוכרז בה ממשל צבאי וחיילים ועולים שזה מקרוב באו חדרו לשטח ההריסות והבתים הנטושים ("השטח הצבאי הסגור")  בניסיון להתיישב בם, כשבהמשך התיישבות העולים החדשים רובם מבולגריה בשדרות ירושלים ביפו החדשה, בטרם אוחדה יפו עם העיר תל -אביב שכך הפכה לתל אביב-יפו (1950), ובטרם הוקמה "החברה לפיתוח יפו העתיקה" שפינתה את הריסות יפו העתיקה כדי לבנות עליהם בתים חדשים שאמנים רכשו,  ואת הניתן לשימור שימרה ושיחזרה...

      מאי 48' - מאי 49'...

      סיפורו של תרמיל, עבש משנים וחלוד במנעוליו, שניחוח צועני ספוג בו ועולה ממנו. סיפור התרמיל ששרד מגלם בתוכו ילדות קשה - אך באותה מידה עשירה בחוויות - של ילדה, שעושה דרכה עם משפחתה בארץ חדשה שרק עתה שככו בה הדי הקרבות, ובה בונה המשפחה את עצמה בהריסות, ממש מהריסות, כדי להתקדם ולהקים את קינה. זהו ללא ספק סיפור של תקומה, תקומתה של מדינה שקמה מחורבות, והיקלטות של משפחה שהגיעה כדי להיספח אליה ולטוות בה יחד איתה את עתידה וגורלה.

      המיטב, העדית - מסיפוריה של אפרת. במהותו לא 'סיפור', ולא בעלמא: אוטוביוגרפיה.

      יורם, בברכת שנה טובה לאפרת, מכל הלב...

      אושר, בריאות, המשך כתיבה פורה, וגמר חתימה טובה!

        25/9/09 14:01:
      סיפור מרגש כתוב נפלא.
        25/9/09 13:00:

       

       

      מקסים, מרגש ונוגע

      גמר חתימה טובה

        25/9/09 12:40:


      אפרתי רק עכשיו התפנתי לקרוא את הסיפור (סליחה)

      וסביר להניח שכבר הגשת אותו ... וזה נפלא :-)

      הקריאה קולחת ומסקרנת לבאות, הסיפור יפה

      והכתיבה מספיק ציורית ומעניינת....

      אהבתי ונהנתי מאד - גמר חתימה טובה

        25/9/09 12:04:

      אפרת היקרה,

      אני מצטרפת לתגובות ההנאה מהסיפור, מהכתיבה הקולחת, מהרגשת התחושות, הקולות והטעמים.

      חוויתי מארג של כמה מסעות שמתנהלים בנפרד, ביחד, במקביל, בדרכים שונות, שזורים ונפרמים ונשזרים.... ויחד איתם

      תחושה של ניגודים שיצרה טלטלה: חדש וישן, בטוח ופרוץ, אז ועכשיו, מלא וריק, "אינך זוכרת" וזוכרת לפרטי פרטים. אני לא שמעתי את אנחת הרווחה... משהו מרגיש חסר הידוק, או גיבוש, או מיקוד... דילוג בין אור לחושך... שאני לא יודעת לתרגם למשוב "מקצועי".

      ואולי זה בדיוק מה שכל כך נוגע?

      בהצלחה רבה!
       

        25/9/09 00:22:
      מרתק ומרגש. תודה לך
        25/9/09 00:11:

      דווקא משום שהאירועים מוצגים כמנותקים, אינם אחוזים ברצף הסטורי ברור, נותנים את תחושת הצועניות, התלישות, הנדודים, היעדר ביטחון ושורשיות.

      אגב, גדלתי כתנוקת "(עד גיל 3) ביפו בבית נטוש שניתן לאנשי כוחות הביטחון. בכל חדר גרה משפחה, המטבח היה משותף וכך גם השירותים. כך חיו אז, והסיפור שלך הזכיר לי סיפורים וניחוחות ישנים.

      אני הייתי משאירה את סממני חוסר הוודאות. הם אלה שיוצרים את אופיו המיוחד של הסיפור.

      יישר כוח ובהצלחה

      אילת

      *

        24/9/09 23:58:
      ריגשת  אותי  סיפורך  מדגיש  כמה  ילדותנו משמעותית   בעיצוב  חיינו  הבוגרים
        24/9/09 23:45:

      מאת:

      אפרת יקרה זה אומנם לא מהודק וקצר - אך לא ניתן ורצוי לקצר מפני שיש לקצב של המילים היגיון פנימי ושלמות - כמו שיצאו ממך. המילים לא נכנסות לתרמיל קטן אלא דוקא מעדיפות את העליות והמורדות של שני צידי השטח הסגור והסגנון הזה מתכתב טוב עם הדרך שבה ילדה היתה כותבת את יומנה.  

      תשאירי כך. שלך. 

        24/9/09 22:59:

      ספור יפה אפרת.

      לטעמי הוא ארוך מידי לבמה הזאת.

        24/9/09 22:38:

      תרמיל בניחוח צועני

      השאיר אותי מרותק

      סיפור חיים אמיתי

      יפואי

      נהנתי.

      גמר חתימה טובה אפרת

      גיא

        24/9/09 21:46:


      אשריך שאת מסוגלת להתמודד עם ריח  הזכרונות!

       

      לא פשוט לשאת "תרמיל" על גב, אבל סיפורים כשלך  לעיתים מהווים זרז להניחו  במקום ניטרלי (כגון זה)

       

       

      סליחה, אם תגובתי נובעת מחרחורי לבי.

       

      חתימה טובה

        24/9/09 21:13:

      זה סיפור מרגש דרך עיניה של ילדה

      ראוי גם ראוי,

      בהצלחה יקרה.

        24/9/09 20:06:


      אפרת, נהניתי מסיפורך המרגש .

      בוודאי לשלוח . חיוך

      גמ"ח

      ליאורה

        24/9/09 19:40:


      זכרונות נותרים, נארגים אל תוכנו, הופכים חלק מאיתנו.

      סיפור נוגע, דרך עיניה של ילדה.

      ראוי הסיפור. מאחלת לך הצלחה.

       

      מירה

      אפרת יקרה, מצטערת לומר לך אין מה לקצר בסיפור, שלחי אותו כמו שהוא לתחרות, הוא סוחף ומדהים, הכתיבה הקולחת והתחושה שהסיפור הוא אוטוביוגרפי נותן לו ניחוח מציצני משהו, של ילדות אחרת, של זכרונות ... שתהיה לך שנה טובה וגמר חתימה טובה יקירה, את כותבת בצורה מדהימה ומרתקת, נעמה
        24/9/09 19:35:


      אפרתוש

      מצטרפת לקודמיי -

      יפה הסיפור

      והמון סיפורים שמעתי מאבא

      שהיה במחנה העולים בפרדס חנה

      ומהמשפחה של אמא שהיו ביפו

      כך החזרת אותי לנוסטלגיה שלי

      תודה לך על הסיפור ובהצלחה

      וגמר חתימה טובה

      נטולת...


      זה סיפור זה

       

      זה סרט גברתי

       

      משהו

       

      יהודים

      עודד יפה

        24/9/09 19:14:

      אפרת היקרה !

      מקסים לקחת אותי למקומות לריחות ולצבעים אהבתי מאוד

      אל תשני השארי עם זה

      מאחל לך גמר חתימה טובה

      ובהצלחה

      מהלב

      ירין

        24/9/09 18:29:


      כוכב

      את כותבת מרתק

      נפלא לקרוא אותך.

       

      גמר חתימה טובה.

        24/9/09 17:37:


      רעיו  בונה

      חומר למחשבה

      אשן עליו  הלילה

       

      אכן היו סודות של אימא

      אולי ניתן לשלב אחד מהם??

      אפרת

      תודה

       

        24/9/09 17:26:

      אפרת

      כללית, את כותבת יפה בשפה עשירה ומושכת. אבל לטעמי, יש כמה נקודות שבהן ניתן לשפר.

        א. השפה לא תמיד אחידה. לפעמים את משתמשת במילים גבוהות "פואטיות" ולפעמים בשפה רזה יותר. נסי לאחד את רמת המשלב. אני מעדיף שפה רזה, אבל זה לא מחייב אותך

        ב. נקודת המבט של המספר לא אחידה עד הסוף. לא תמיד זו האישה הבוגרת המספרת ממרחק זמן ויש מקומות מסויימים שבהן נראה שהילדה היא המספרת.

      ג. הסיפור כתוב מענין ויוצר אווירה אבל לטעמי, חסרה ההתרחשות. יש קרעי זכרונות שהתרמיל גרם להם, אבל חסרה ההתרחשות, או  הפואנטה נקודת השיא, או ההפתעה שתשנה את נקודת ההסתכלות ותיצור את הוואו... אל  תשכחי  שהספרות, היא לא החיים הבנאלים, אנחנו מצפים לקרוא בסיפור, משהו שיפתיע ושירגש אותנו. אפשר לחשוב על כל מיני אפשרויות, למשל "סוד" שהתגלה בתרמיל ושרמזים על קיומו מפוזרים בעלילה. והסוד הוא כזה, שלא רק מסביר את דאגתה של האם לתרמיל, אלא גם יש בו "אילו", כלומר אילו הייתי יודעת כל החיים היו משתנים וכו'

       

      חוץ מזה זה באמת יפה ומעורר זכרונות. גם אני עברתי את הילדות הזו ממעברת פרדס חנה לבית ברכוש הנטוש ביפו, לא רחוק מהים ומידי פעם כשהיינו מטיילים בשדרות ירושלים היינו עוברים ליד בית הכנסת הבולגרי. שלא לדבר על "היידה מכבי יפו", שהייתה קבוצת הבית של יוצאי בולגריה

        24/9/09 17:15:

      אפרת יקרה!

      הסיפור הזה הוא ברמה יותר מדי גבוהה לתחרות הסיפורים הנדונה...

      זה סיפור ברמה של חלק מספר על ילדות בארץ ישראל, ספר מופת!! עם תובנות של ילדה-כאילו, המבוגרת מאוד מגילה הכרונולוגי.

      סיפור שהוא פשוט פנינה!!!

      *

      אלומה

        24/9/09 15:45:

      את מרגשת בצפוּן - אודותיך

      תודה על השיתוף, הוא אינטימי בעיני

        24/9/09 15:31:

      סיפור מרתק מימים רחוקים וגומים. כתוב היטב.

       

      הייתי מנסה להכניס בו יותר מאפיינים מקומיים של הזמן והתקופה

        24/9/09 13:10:

      אהבתי את שכתבת, העברת בצורה מוחשית את הריחות של אותו ריקבון הקירות ואווירת הנכאים של אותה שכונה ביפו, אפילו את טעמם של אותם פרורים בודדים שהיו על השטיח ,אלו הם זכרונות הטבועים בנו ושם נצרבו וכל בדל זיכרון מזכיר לנו תקופות שעברו ולא ישובו ,העברת את התוכן בצורה משכנעת וחשתי שאני כאילו נוכחת שם במציאות ,בהצלחה וגמר חתימה טובה

      אנה

        24/9/09 12:36:


      מציירת במילים כך  שהקורא נבלע בריתוק

      לתוך ספורך מהנה ומרתק  בהצלחה ,

        24/9/09 12:32:

      אפרת,

      אז ככה:

      הסיפור מעניין, כתוב היטב, יש בו רגש, עברית טובה, ותיאור ברור של התחושות מבחוץ ומבפנים.

      עם זאת, חסר לי קצת סיפור של ממש. יש אוירה , אך חסר לי קצת תרחיש.

      כדאי לך גם לשים לב להערותיו של רוני לוי. לעניות דעתי, הסיפור אינו חייב לענות על מכלול כל השאלות שהוא הציג בתגובתו, אבל תמיד טוב שלסיפור (כל סיפור) יהיה רקע הסטורי ברור ומוצק. זה חשוב מאד לקורא המבקש לדעת מה בדיוק קורה, בפרט כשהסיפור מבוסס על אוטוביוגרפיה שרקעה הימים שקדמו להקמת המדינה, או בסמוך להקמתה.

      אני מאחל לך הצלחה  בתחרות.

      גמר חתימה טובה!

      מיכאל

        24/9/09 12:06:

      *שנה טובה

      ובהצלחה

      מהחבר אלון

        24/9/09 11:15:


      בהצלחה!!!

      חתימה טובה

      שרי

        24/9/09 11:00:


      סיפורה של הילדה הקטנה שזור בתוך סיפור מסגרת על אירוע היסטורי.

      הייתי מתרכזת יותר בהתבוננות של הילדה הקטנה ופחות בסיפור המסגרת. נדמה לי כי היא יותר מעניינת.

        24/9/09 09:57:


      שלום לך אישה .

      זה ממש יפה כתוב אם הרבה רגש ודגש מדהים על הפרטים החשובים יפה ...

        24/9/09 09:03:


      קראתי מרותקת. ועצובה. זה ניגן לי על מיתר ה-"אין בית" שמופיע בחלומות.

      את מציירת במילים. אפשר להריח את התרמיל הזה.

      אחכה לקרוא עוד :)

        24/9/09 08:34:
      תודה אפרת ובהצלחה!
        24/9/09 08:06:


      בוקר טוב

       

      כמה אותנטי, מרתק, סיפורי החיים, החיים הקשים.

       

      יניב

        24/9/09 07:48:


      כתוב מרתק, אמין, אנושי.

      מזכיר לי פרוזות קודמות שכתבת.

       

        24/9/09 06:20:


      הסיפור כתוב בצורה יפה מאוד

      מענינת ומושכת לקריאה

      אם כי לדעתי חסרים פרטים

      כדי שנוכל להבין את התמונה

      ביתר בהירות ולהתחבר אליה

      למרות שאפשר להתחבר דרך

      התחושות שמובעות שם ישנו קצת

      בלבול ולכן קראתי כמה פעמים

      כדי להבין מה בדיוק הסיפור רוצה לומר

      אז זאת תשובתי הכנה בקשת שאחווה

      את דעתי ולכן אני מרשה לעצמי

      לכתוב בדיוק מה שהרגשתי

      תודה לך ויום נפלא

        24/9/09 00:36:

      כתיבה מרגשת ומהנה ... הענקת את התחושה במלואה ...נפלא לבקרך יקירה,

      גמר חתימה טובה ושנה מוארת מהלב והנשמה נשיקה

        23/9/09 22:52:


      כתוב מרתק.

       בהצלחה!!!

      נעמה

        23/9/09 22:46:


      אפרת יקרה,

      הסיפור יפה מאוד ומרגש.

      כתוב היטב, ויש בו חלקים פואטיים יפהפיים:

       

      "תרמיל הברזנט של אימא נח את מנוחתו התרמילית.  בבטנו אגר כוח  ובכיסיו שמר מכל משמר  סודות ורזים קטנים שאסף  כצידה לדרך.

      גם צוענים עורכים לפעמים חניות ביניים בדרך נדודיהם".

       

      תודה ובהצלחה.

       

        23/9/09 22:43:


      כתיבה יפה אהבתי

      בהצלחה

        23/9/09 22:38:
       

      סיפור מרגש ומרתק

      מאחלת הצלחה חברה יקרה

      גמר חתימה טובה.

        23/9/09 21:35:

      כתבת יפה, מרגש

      אני כבר בחרתי בך.....

        23/9/09 20:12:

      לצערי נמנע ממני להגיב מוקדם יותר.

      רוב הדברים שהתעוררו בי למקרא הסיפור נכתבו כבר.

      הכתיבה מסוגננת היטב והסיפור מרתק.

      אם אמנם יש גם קטעים ביאוגרפיים היה צריך גם למקם את הסיפור בזמן של התרחשותו.

      אני מסכים עם רוב ההערות של רון.

      חתימה טוב ושנת יצירה,

      רמי

       

        23/9/09 19:53:

      צטט: יפה שליי 2009-09-23 19:48:58


      "אולי גם אבא ליקט כמוני סימני געגוע אל כיסי התרמיל שלו"

      הסיפור ראוי ואף מעבר לכך ואינך צריכה את עצתינו

      הרי תחושת הבטן שלך אמרה לך כי ראוי הוא לכי איתה

      ולגבי המשפט שטילטלאותי

       

      כל חיינו אנחנו מלקטים סימני געגוע לתרמיל שאנו נושאים עימנו

      ומצפים שיום אחד הגעגוע הזה יפסיק ונגיע את נקודת האושר

       

      כשרואים את אבא הדמות הסמכותית המגנה הכל יכולה

      מלקט את אותו געגוע שידענו

       

      אנו מתחילים להבין את העולם סביבנו כפי שהוא

       מתבגרים באחת  

      וזה  -רגע לא פשוט

      התחברתי ,התעצבתי

      הרגשתי כמהלכת בסמטאות יפו

      מתבוננת דרך עיניה של ילדה קטנה

        23/9/09 19:53:


      יקירתי אפרת

      לצערי לא הצחלתי להתרכז

      אני כנראה עייפה מדי

      אשוב לסיפורך

      לא מוותרת

      ועד אז יתמלא גם סלי בכוכבים .

       

      גמר חתימה טובה

        23/9/09 19:48:


      "אולי גם אבא ליקט כמוני סימני געגוע אל כיסי התרמיל שלו"

      הסיפור ראוי ואף מעבר לכך ואינך צריכה את עצתינו

      הרי תחושת הבטן שלך אמרה לך כי ראוי הוא לכי איתה

      ולגבי המשפט שטלטל

        23/9/09 19:46:

      הי אפרת, משובחת כתמיד,

      הזכרת לי באווירה בריחות ובמראות סרטים קוריאנים


      יש רשמים, טעמים, ריחות, מראות, קולות שאין הזמן מקהה לעולם.

      יפה הבאת מקצת מהם אל פתחנו...

      בהחלט ראוי!

      בהחלט כתיבה ראויה יקירתי
        23/9/09 18:58:
      סיפור מרתק ובהחלט ראוי
        23/9/09 17:14:


      אך אני  כנראה לא אצליח לעולם  

      לקבוֹר את רסיסי הניחוח הצועני שדבקו בי

      וטמונים עמי, כאותם ניגונים

      ששתלו בי אמי ואבי והארץ הקשה והיפה.

       

      אפרת,

      סיפור מרגש על ימים אחרים

        23/9/09 17:07:


        אהבתי את  רסיסי הניחוח הצועני שדבקו בך וטמונים עמך,  כאותם ניגונים ששתלו בך אמך ואביך והארץ הקשה והיפה.

       אה בתי את הניסוח,,

       

      ולך בהצלחה בתחרות,, סיפור עשוי היטב מתובל בניחוחות אישייים ריגשיים ,,

      אהבתי!  *

       

       

       

       

      הן נפלאות  גם כן, בניחוח צועני,

      חני לבנה וגילה חסיד

      בביצוע נפלא ,, עדיין זוכרת את חני ליבנה משירתה הווקלית הנהדרת....

       

        23/9/09 17:00:

      סיפור ילדות קפקאי ברחובותיה האפלים של יפו אחרי מלחמת השחרור או לפניה? מי השולט בעיר? למה עולים חדשים משוטטים בה חסרי הגנה? איפה מסתתר אב המשפחה האמור לגונן על רעייתו ובנותיה? למה האם נעלמת פתאום ומתי היא נעלמת ומותירה אותך ואחותך לבדכן? לא זכור לי כי ילדים בארץ ישראל המשוחחרת שוטטו נטושים כמו צוענים בחיפוש אחר קורת גג ופת לחם. יש אווירה קפקאית הנושבת בכל מקום, כוחות מסתוריים המסלקים אם ובנותיה מפינת שלוותן. מי הם? בריטים? צה"ל? ושוב , איך אבדה האם, מה קרה לה, איך נעלמה?כל השאלות הלא מושבות מותירות טעם מר  ומשונה כאילו הילדה המספרת מתארת רסיסי זיכרון מעורפלים מדי. אבל עם זאת, השפה מדהימה, ענוגה וקולחת.
        23/9/09 16:38:
      זכרונות מרתקים ומעוררי עניין רב.
        23/9/09 16:32:
      אהבתי את הסיפור.
        23/9/09 16:31:

      ממקום של כבוד אתן לו בין הסיפורים המתחרים.

      עלי והצליחי

        23/9/09 16:04:

      ממליצה להאזין לשתי זרות מיוחדות

      חני לבנה וגילה חסיד

      "שירת הצוענים "

      שם השיר אדרלזי

      מצרפת קישור מקווה יפתח

      ואם לא שם בyoutube

      http://www.youtube.com/watch?v=fKs4HZ4Bz_o

       

      תודה לכל המשובים הבונים

      של חברים באתר

      קוראת  אותם היטב ולעומק

       גם את המעלים

      ביקורת בונה

      בעקבותיהם שכתבתי

      ועור הדרך רב

      אפרת

      למי ששאל - אכן בסיפור הילדה

      יסודות אוטוביוגרפים

        23/9/09 16:01:
      עמוק, מרתק וראוי בהחלט להשתתף בתחרות ואף לזכות.
        23/9/09 15:55:

      הלכתי שבי אחר מילותיך...
        23/9/09 15:11:


      יופי של סיפור, כתוב נהדר!

       

        23/9/09 14:45:


      אפרת היקרה.

      שנה טובה.

       

      ספור מרתק וכתוב היטב.

      ממליץ להכניס  בתוך הספור המיקום ביפו (ליד הנמל, שכונת עג'מי- היכן)

      ורצוי לציין המועד (1949, שנות ה-30, ה-50 וכו').

      בעיני - ראוי לתחרות.

        23/9/09 14:22:


      ואוווווו...

      כל כך יפה.

       

      שנה טובה

       

        23/9/09 14:04:


      ברור שתשלחי,

      אני לא מכירה כללים,

      אני יודעת שנסחפתי בסיפור..

      הרגשתי את הילדה קטנה,

       את מצוקותיה, את התקופה...

      והתרמיל המקשר בין האנשים,

       לזמן ההוא...*

        23/9/09 13:23:
      שילחי אותו יקירה, קולח זורם ותובל בניחוחות ...מעולה!
        23/9/09 12:57:

      יופי של סיפור

      כתוב ברגש ובכשרון

      ראוי אף ראוי 

      *

        23/9/09 12:42:

      צטט: נומיקן 2009-09-22 23:30:17

      הבזקי הזיכרון יוצרים פסיפס שיוצר סיפור יפה. מרומז. מתבהר עם הקריאה.

      1. - למה זה מופיע ב"ספורט וכושר"?

      2. העלמותה של האם בהתחלה, משונה מאד. כלומר ההשלמה הקלה עם העלמותה של האם, בלתי מתקבלת על הדעת. אני חושבת שצריך פיתרון אחר להעלמותה / מותה.

       

      בהצלחה

       

      נומיקן

       

       

      מסכימה.

      שיהיה בהצלחה.

        23/9/09 12:40:


      הסיפור והמספרת ראוים לכל המחמאות...

       קראתי

      הרחתי

      ראיתי

       טעמתי

      זכרתי ,יפו ר'ח 60

      סוף שנות ה70

      בית גדול והרבה

      אהבה מוזיקה

      ויצירה.

      ובקצה הרחוב

      "החצר"

      של בני אמדורסקי..

       

      כל אחד ויפו שלו

        23/9/09 12:22:
      סיפור מרתק ומרגש, כתוב היטב. *

      סיפור מקסים.
        23/9/09 11:20:

      כתוב נהדר ומרתק!

       

      המעבר בין התקופות והאירועים, הדמויות שפתאום צצות עוברות בטבעיות ללא שום חריקה.

       

      ממליץ בחום!

       

       

      גמר חתימה טובה

       

      אשר

       

       

      אשוב*

        23/9/09 11:17:


      אפרת -

      אינני יודעת את כללי התחרות, אינני מתכוונת להשתתף בה  -

      אינני כותבת מקצועית ואינני מתיימרת להיות כזו -

      אף כפוף לסייגים האלו -

      סיפורך כתוב יפה, מעביר תחושות, מראות, קולות, בצורה יפה,

      שלחי אותו וקבלי ממני ברכת הצלחה.

      גמר חתימה טובה!

        23/9/09 11:16:


      חילצת ממני קולות התלהבות -ראיתי את המראות הרחתי את הריחות של -אותה סביבה-

       מה שכן- יתכן שהייתי מצמצמת את הקפיצה מפריים ראשון לשני וכו- צמצום שמקנה עוד חוזק -כל שנותר לך לעשות -לזכות

        23/9/09 11:05:

      מרתק וראוי. את כותבת נפלא בניחוחות מגוונים.

       

        23/9/09 11:01:
      ***
        23/9/09 11:00:

      אהבתי גם אהבתי.

      קצת היה קשה לי להבין

      לגבי התקופה אלא שבהמשך

      זה בהחלט מובן

      התחושה שלי הראשונית

      של סיפור מהשואה

      כל כך חזק הרושם

      של הבריחה והרגשות

      שהיא מעוררת..

      אני חושבת שזה בהחלט

      סיפור מיוחד,מרשים

      ומלא עוצמה!

      שלחי.......

      שלך.

      שרה

        23/9/09 10:34:
      סיפור מרתק!  *
        23/9/09 10:20:

      הסיפור מעניין.

      ראוי לשלוח אותו.

      אין לי הערות . בהצלחה!

        23/9/09 10:06:


      אפרת סיפור מקסים

      ולא ניתן לעזוב אותו באמצע

      אשרייך

      שזכית לכך

       סוג של לימוד לחיים

       

      שנה טובה

      וחתימה טובה

        23/9/09 09:55:

       

      ראוי גם ראוי

      בהצלחה !

       

        23/9/09 09:48:
      כמובן+ הפרס שלך ניתן  מראש בעצם היצירה עצמה
        23/9/09 09:45:

      אפרת היקרה

       

      שנה טובה .קראתי בעיון רב את סיפורך ,

       

      לעניות דעתי כתוב יפה לטעמי מלא דימויים קולח מגרה לקריאה

       

      באשר לחוות דעתי כבקשתך ,

       

      אזי אומר לך שתמיד ישלי מה להוסיף .

       

      אך במקרה של יצירה המערבת קטעים (אולי )מאוטביוגרפיה אישית לא נכון יהיה לעשות כן

       

      את אישה יצירתית מוכשרת ומענינת שמצאה נתיב נפלא לעבור בו את הרגעים הכואבים בחיים ,

       

       

      היפה ביצירתך היא השפה המשובחת שלך ,והנהדר הוא שאת כותבת בשתי שפות שפה אחת היא שירייך הנתובים בשפה גבוהה ועשירה ,ושפה שניה ברובד היומיומי כמו בסיפורך זה

       

      מקווה שהארתי ולו גם נימה דקיקה של מבטי ליצירתך

       

      שוב אפרת שנה טובה

       

      ואשמח לדעת האים אכן הסיפור הוא חלק מאוטו ביוגרפיה שלך

       

      אורי

        23/9/09 09:25:
      פשוט מקסים!!!
        23/9/09 08:58:

      ** תודה ושנה טובה
        23/9/09 08:47:
      כתבה מעניינת ומרתקת מאוד .
        23/9/09 08:46:
      יופי של סיפור
        23/9/09 08:44:


      אפרת

      הסיפור מרתק ונקרא בנשימה אחת.

       

        23/9/09 08:33:


      ראוי לכוכב שנתתי .

        23/9/09 08:30:


      *  יפה מאוד יקירתי, לדעתי לא צריך לשנות מהומה

      גמר חתימה טובה:)

      בהצלחה

        23/9/09 08:22:

      תיקון טעות

      כמובן צריך להיות שרה טעות הקלדה

      סליחה

        23/9/09 08:20:

      אפרת יקרה

      כתבת סיפור מרגש שקראתיו בנשימה אחת.

      מספר בספתך העשירה סיפור של תקופה

      עם כל הניחוחות והפחדים.

      ראוי להשלח לתחרות

      ומאחלת לך שתזכי

      שנה טובה

      *

      שאה

        23/9/09 08:18:


      לדעתי שווה לשלוח

       

      בהצלחה

        23/9/09 08:08:


      אפרת.איני מכירה את אמות המידה של השופטים אך אם להתייחס לקורא, הרי ש"בלעתי" את הסיפור בהנאה צרופה .

      תודה לך על השיתוף.

        23/9/09 07:59:

      הסיפור כה נוגע ומרגש

      זורם ומרתק

      השאיריהו כפי שהוא

      מאחלת לך ולו הרבה הצלחה

      אני אהבתיו מהמילה הראשונה ועד האחרונה!

        23/9/09 07:58:

      לאפרת היקרה!

       

      תיאור מרתק,

      מאיר באלומות של אור על זכרונותיה של ילדה מימי ילדותה.

       

      אפרת, הסיפור ראוי להשלח לתחרות, אני מאחלת לך הצלחה גדולה.

       

      *

      שנה טובה וגמר חתימה טובה

       

      בברכה

       

      אסתר

        23/9/09 07:50:


      אפרת יקרה,

      אהבתי את הסיפור כפי שהוא.

      לא הייתי משנה אותו.

      גמר חתימה טובה,

      טלי*

        23/9/09 07:31:

      אפרת

      כתבת בצורה סוחפת, קראתי בזרימה והצטערתי שנגמר:-)

      חויתי ממש את החוויה שסיפרת.

      ממליצה בחום

      *

       

        23/9/09 07:05:

      יש לי שלוש מילים לתאר את החוויה שעברב עלעי כשקראתי בנשימה אחת את הסיפור הנשמע כסיפור שאמת מעורבת בו גם אגדה,

      סיפור שיש בו גם מן האישי  וגם שורה בו רוח התקופה,סיפור הראוי לכל פרס והוקרה ,

      מבלי לשנות בו לא תג לא מילה ,כאמור שלוש מילים:מקסים , מקסים,מקסים....

      שתהיה ללך שנה טובה אפרת

      בידידות אשר

        23/9/09 06:59:


      סיפור יפהפה...אכן ראוי להתמודד , וגם לזכות

      בהצלחה יקירה

      מזי

        23/9/09 06:59:


      נהנתי.

      * ותודה,

      רותי.

        23/9/09 06:51:
      נהנתי מסיפור מרתק ומרגש *
        23/9/09 06:46:


      סיפור מרתק עד מאוד.

      תודה ששיתפת.

      גמר חתימה טובה.

        23/9/09 06:44:

      כתוב בצורה זורמת, עושה חשק לקרוא.

      זה מקריאה ראשונית על הבוקר, יתכן ואם אקרא קריאות נוספות יהיו לי עוד הערות.

      על כל פנים בהצלחה בתחרות.

        23/9/09 06:30:

      מרתק!

      ב ה צ ל ח ה !

        23/9/09 06:15:

      הי אפרת !

       

      סיפור מרגש , כתוב נפלא .

      תשלחי כמובן , הוא ראוי כמובן .

      נהנתי מאוד , בברכה, אשר

        23/9/09 06:07:

      מרגש ונוגע בכל נים.

      בהצלחה בתחרות

      אריאלה

        23/9/09 06:05:
      מאד יפה, חשתי כמו ילדה אבודה במקום זר
        23/9/09 05:34:


      יקרה שלי

      וודאי שתשלחי לתחרות!!

      מצאתי עצמי קוראת, מרותקת למסך אודות מסעה של המשפחה כפי שהיא משתקפת מעיני הילדה

      השפה העשירה והשזורה בדימויים נאים הוסיפה גם היא נופך מיוחד וקסום ולעיתים גם דרמטי במובן החיובי של המילה כמובן

       תוך כדי הקריאה חשבתי לעצמי למה בחרת דווקא בשם זה והבנתי שהתרמיל שיקף את המון בעיני הילדה

      הוא בעצם זה שליווה אותה ביחד עם אנשים טובים נוספים לאורך כל הדרך.

       

      יפהפה - לשלוח ועוד איך

       

      ואשוב עם חידוש המלאי

       

      גמר חתימה טובה לך

      ובצלחה

       

      אוהבת'ך

       

      זהבית

        23/9/09 02:32:

      איני מגיב בפרהסיה כי אני שומר על כבודך המקצועי והאישי.אך אם תרצי לשוחח טלפונית על כך אשמח לתרגל ולהדריך אותך כמי שהכתיבה היא עיסוקו והנאתו
        23/9/09 01:58:


      את לא יכולה להתמודד.......

      ......................................

      .....................................

       

      את פשוט זוכה בתחרות.

       

      כל פעם מחדש אני נפעם מכתיבתך.

       

      בהצלחה רבה.

      גמר חתימה טובה.

        23/9/09 01:06:


      סיפור יפהפה, כתוב ברגש, בחן ובכשרון.

      בהצלחה, אפרת, בתקוה שתזכי בפרס הראשון.

      אני מזמין הזמנה לטקס...

      בברכות,

      דני.

        23/9/09 00:59:


      סיפור מרתק, כתוב להפליא.

      בהצלחה !

        22/9/09 23:56:

      ניגון מרגש * בהצלחה
        22/9/09 23:54:
      יפה אהבתי שנה נפלאה חתימה טובה בהצלחה
        22/9/09 23:49:


      ראוי גם ראוי!

      אהבתי!

      ... וגם כיכבתי...

      ושתהיה לנו שנה טוה וגמר חתימה טובה

        22/9/09 23:42:

      הי

      איני מכיר את "הכללים"...

      אני מצאתי את הסיפור מעניין ומרתק.

       

      שאפו

       

      איציק

        22/9/09 23:40:


      אהבתי מאוד מאוד- את התוכן והשפה

      לא הייתי משנה שום דבר כלל

      בהצלחה!

        22/9/09 23:40:

      בטח לשלוח..!

      מרתקת אחת!

      מצליחה להעביר את המסע

      את הריח

      את התמונה

        22/9/09 23:33:


      כתיבה מרתקת עם ניחוח של פעם

      בהצלחה בתחרות!

      :)

        22/9/09 23:30:

      הבזקי הזיכרון יוצרים פסיפס שיוצר סיפור יפה. מרומז. מתבהר עם הקריאה.

      1. - למה זה מופיע ב"ספורט וכושר"?

      2. העלמותה של האם בהתחלה, משונה מאד. כלומר ההשלמה הקלה עם העלמותה של האם, בלתי מתקבלת על הדעת. אני חושבת שצריך פיתרון אחר להעלמותה / מותה.

       

      בהצלחה

       

      נומיקן

       

      ניחוח של פעם, ניחוח של תקופה

      סיפור מעניין,זורם בקלילות

      את יכולה להתמודד יקירתי, בהצלחה. אשוב

        22/9/09 23:21:

      שולחת לך את ברכתי...

      סיפור ראוי כתוב לפי כל הכללים..

      מתובל בניחוחות וערגה לימים  אחרים.

      מאמינה שתהיה התמודדות של טובי

      כותבי הסיפורים אך לכי על זה במלוא

      העוצמה והאמונה בעצמך..

      בהצלחה יקירה

      גמר חתימה טובה.

      תמי.


       

        22/9/09 23:10:

      מרתק עם כל הריחות של פעם

      חוויות קליטה שלא שוכחים

      נסחפתי יחד איתך לרחובות הקסומים

        22/9/09 22:39:

      כתבה מעניינת ומרתקת מאוד .
        22/9/09 22:34:

      "תרמיל בניחוח צועני" סיפורה של ילדה ושל תקופה.

       חשבתי לשלוח אותו לתחרות המתקיימת באתר,

       אשמח להתבוננות שלך  כדי להספיק לתקן או לצמצם

      ובכלל האם ראוי שישלח?

      תודה אפרת

      ארכיון

      פרופיל

      אפרת Jeki
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין