כותרות TheMarker >
    ';

    Velvet Underground

    במעמקי הביצה, הברנז'ה ותעשיית התקשורת. כל מה שצריך לדעת על המנגנונים שמפעילים את גלגלי הדפוס וקורי הרשת

    ארכיון

    0

    אצבעות שחורות 24.8.7

    63 תגובות   יום שבת, 25/8/07, 11:25
     

    רון מיברג יוצא נגד מדורי הברנז'ה המסקרים את תנועותיה של סילונית הר-צופן
    תובנה משעשעת ומבריקה, אלא שהתותחים הללו של מיברג קצת מגושמים מדי ותוקפניים שלא לצורך: כולה מדורי ברנז'ה המתארים את תנועת הכוחות מפה לשם. אז מה? מישהו נפגע מכך? השתלטו מדורי הברנז'ה על עמודי הפובליציסטיקה בהם מוכפשים/מהוללים שרים, ראשי ממשלות, גנרלים ושועים? לא ולא.

    בסך הכל, קיבלנו קורטוב של מידע, ומקורביה של הר-צופן יודעים מה היא עושה כעת, וזהו. איש לא חושב שמדובר בידיעות העומדות ברומו של עולם כלשהו. מדובר באגף נישתי וקטנטון, זעום ושאינו מזיק לאיש בחלל הגדול של הרשת.


    7 ימים

    מה הסקנדל הגדול בתחקיר הבשר (שחר גינוסר)?

    כן, יש חילוקי דעות מסוימים על כמה משאיות ועל מפל קור וכאלו. עכשיו, מדובר בבשר שאנשים אוכלים באופן שוטף. אם היתה פורצת איזו מגיפת חולירע או מחלת מעיים אחרת, היה על מה לדבר. הרי לא מדובר באיזה מפגע שהתוצאות שלו יהיה רק בעוד כמה שנים, אלא במשהו מיידי ועכשווי. אז איפה האסונות הבשריים הגדולים?
    בעמודי החדשות, אגב, מתנצל ידיעות על השימוש בתצלום של בשר חי בפרומו שהיה בשבוע שעבר לכתבה, בזמן שתנובה משנעת רק בשר ארוז. נו, הקטנה בבעיותיה של הכתבה.


    גילי סער
    , דוגמנית בדימוס, שחקנית, בסיסטית וזמרת, מתראיינת (יסמין לוי). בליד בכתבה נכתב "בילדותי תמיד זכיתי בתואר הטוסיק הכי בולט ויפה. הרגשתי מלכה..."

    בילדותי? אני תוהה בתדהמה, ואז מחפשת את הציטוט שלה בכתבה, והנה הוא: "כנערה תמיד זכיתי בתואר 'הטוסיק הכי בולט והכי יפה'.

    אז מי הפדופיל שערך את הכתבה הזו?

     

    חשבתי שיהיה לי משהו להגיד על הסיפור לכודים, 4 דקות טיסה ביום, של רוני דונביץ', אבל אין לי. ספר טיסה שאסור לטוס איתו בעיתון יומי? משונה. וגם: עלמה ולמה הקמפיין הנרחב?


    7 לילות

    אני מוחה בתוקף על שמרחק נגיעה לא מופיעה ברשימת הסדרות הישראליות הכי טובות

    מי כן?

    בטיפול/ שבתות וחגים/ הכל דבש/ פרשת השבוע/ הבורגנים/ שוטטות/ לתפוס את השמים/ אהבה זה כואב/ תיק סגור / מעורב ירושלמי/טלנובלה בע"מ

     

    אחרי שהכותרת "דנה קמה" ליוותה את הראיון איתה, למה צריך לחזור עליה בדיוק שבוע אחרי, בביקורת על הדיסק?


    מוסף שבת

    דנקנר מוולווט, ויוצא נגד ועדת המדרוג של הארץ, בו נכתב בשבוע שעבר: "אנשים שאומרים שמילואים זה כיף בשבילם".
    את המשפט הוא מכנה "דחקה שינקינאית עבשה" ואת האנשים "שכתבו, ערכו ואישרו לדפוס את המילים האלה" (לידיעת דנקנר: עורכי המוסף) "מנוולים ובהמות גסות; נמושות רב-תרבותיות".

    אחחח, השנאה, השנאה.


    פרומו

    וגם מנחם בן, שאומר על ישראל היום "ממש לא עיתון ששווה להרים אותו מהרצפה".

    אהמממ.


    מכתבים למערכת

    אהבתי את המכתב של מיקי שטיין (חפשו חפשו), מחלק של עיתון הארץ, התמה על המגמה הירוקה של העיתון, לעומת החלוקה שלו בשקיקי ניילון קשי-מחזור. הו, הדיסוננס.


    צרות בכותרות

    דווקא ח"ח לכותרת "עוד חוזר הטיגון" (גלריה שישי, על פופולריותו של הצ'יפס)

     

    "הלוחש לכוסים" (העיר, על סאגת המין הפרברטית של אנגלמאיר). לא יכולה להתרגל. מה תעשו לי.


    שוביניזם בצמרת

    "גיל פרנק כבר לא נהנה מלפרק ברים או בחורות" (כותרת משנה, פרומו)
    וכמו שכבר התריע יניב (כותרת משנה, סופשבוע)
    "...הוא לא רק עבר על כמה מהאקסיות שלו. המיתולוגית שבהם הפכה לאשתו"

    על הטעות בז/נ כבר התרעתי, אלא שלא הזכרתי את ה"עבר על האקסיות"

    אני מניחה שמרדכי חיימוביץ, הכותב עדין הנפש התפלץ.


    ידיעות תל-אביב
    ושוב מדברים על הורדת כיכר דיזנגוף לקרקע. על פני יותר מ-1,000 מילים משתרע הסיפור, אבל נועה אושרוב, הכתבת לא טרחה לציין מתי הונפה הכיכר אל על.
    אז הנה.

    הוקמה ב-34', הורמה ב-78', וכנראה תחזור למקומה הטבעי 30 שנה לאחר מכן.


    חדשדשות
    בת כמה עמליה ינאי המסכנה, שנפלה מהשובר גלים וטבעה: בת 59 כבמעריב וידיעות, בת 49, כבהארץ?


    עכבר העיר

    עמיר מנור כותב בטורו גייהנום על החתונה הממשמשת שלו עם בח"לו.

    בכל פעם אני מופתעת מחדש שגם מי שאינם חיים את המיינסטרים מתעקשים להיצמד לטקסיו המיותרים.


    סופשבוע

    למה לא זכתה כתבת האכיפה/ענישה/סמים קלים האיכותית (יוני סמאש) להפניה בשער מעריב?


    הכפולה הראשונה של הראיון עם חיים רומנו, מנכ"ל אל על נראית ככפולת ג. יפית בגלל גודל הפונט של הפתיח.


    מיילבק
    באדיבות נועה אסטרייכר:

    בהמוסף לשבת של ידיעות, ב.מיכאל כותב על ענייני בנות השירות הלאומי, אשר שרת החינוך תמיר החליטה לקצץ בשעות בהן הן מורשות ללמד "יהדות וציונות" בבתי הספר. לא ניכנס כאן לדעתי האישית על החלטתה של תמיר, אלא ניטפל, כמובן, לקטנות.

    ב.מיכאל מביא דוגמה מתוך שאלון שבו נכשל אחוז ניכר מהתלמידים: מה קרה בתאריך כ"ט בנובמבר?. התשובה הנכונה, ע"פ השאלון, הייתה היום שבו התקבלה באו"ם ההחלטה על הקמת מדינת ישראל. כל מי שלא סימן תשובה זו, נכשל.
    ב. טוען שמה הפלא שכולם נכשלו, הרי באותו תאריך לא הוחלט על הקמת מדינת ישראל, אלא על ביטול המנדט הבריטי, והקמת שתי מדינות - יהודית וערבית - ועל בינאום ירושלים בעזרת כוח מיוחד. ועל אף שבנוסח העברי של ההחלטה מדובר שוב ושוב על ארץ ישראל, במקור האנגלי אין אפילו אזכור אחד של ארץ ישראל או מדינת ישראל. רק פלסטיין, ג'ואיש סטייט וערב סטייט.
    כמה דפים אח"כ מגיע טורו של אורי אורבך, ובו הפתעה: "בכ"ט בנובמבר, החליטה עצרת האו"ם על הקמת מדינת ישראל".
    מצחיק? עצוב? מה שבטוח זה שהיסטוריה היא יותר מכל עניין של פוליטיקה, ושאת העבר ניתן לשנות ע"פ השקפת העולם.


    מייל 2, אנונימי:
    שמועות שהולכות ומתבססות אומרות שהתקבלה החלטה לגבי העורך הבא של מעריב - אבי בטלהיים. השמועות אומרות גם שהודעה רשמית תצא בזמן הקרוב. 

    אהיה מאוד מופתעת אם יתברר שהשמועה הזו (ספין?) נכונה.


    חנוך לנער

    אחת הכתבות המוזרות שקראתי באחרונה: אוסף טענות של סטודנטים שונים, החוזרים על עצמם כתוכים. כמעט כולם טוענים נגד התנהלותו של חנוך מרמרי כרמ"ח תקשורת חזותית בבצלאל.
    מרמרי ענה בכתב על הטענות. לא ברור לי למה הוא כותב שלקוראי העיר/ כל העיר מגיע יותר, בעוד שהכתבה התפרסמה למעשה בדהמארקר.

    יכול להיות שבהעיר /כל העיר לא רצו אותה?
    23:39 - אמיתי זיו, בעל הכתבה, מעדכן: הכתבה התפרסמה בכל העיר. דהמארקר התלהבו ורצו גם.
    שירלי מוסיפה שהעיר החליטו שלא לפרסמה.


    פר-סו-מות

    לפני כמה חודשים התחילו ידידיי, כותבי לחץ חברתי, שניהם עורכים בדסק הארץ, לתבל את שיחותינו המעמיקות בביטוי "דוגרי". התחלחלתי: מה עובר עליכם, אחים שלי, צעקתי, תוך שאני מורטת את רעמתי, הרי מושג זה מימי הפלמ"ח הוא!
    נזפו בי השניים וטענו שאיני מבינה דבר מימיני ומשמאלי, ושדוגרי זה לוהט, חם-אש. והנה היום, פותחת העיר ומה רואה? כפולת פרסומת למזגן טורנדו עם הסלוגן: "דוגרי, מזגן פצצה!". לסתותיי המעונות נשמטו בתדהמה. צדקו הנערים.

     

    רציתי להגיד משהו על כך שארקאדי גאידמק מפרסם את פלאפון, אבל נגמרו לי המילים.


    לחם עבודה
    העולם בטלטלה: עורך דסק החוץ של ווינט, עמרי לבנה, עבר לישראל היום, וגם בידיעות
    עזב שלמה פפירבלט הוותיק תפקיד זה.

    VTV

    ענת גורן יצאה לפצח את ריקו שירזי ("מיוחד, מיוחד, מיוחד", זעקה הכותרת המיוחדת כמה פעמים במהלך הכתבה) ונסלי ברדה טסה לחפש את הישראלי המכוער באיה נאפה. שתיהן חזרו בידיים ריקות. שירזי התברר כשה תמים, ואיזה באסה, לא מכיר את טוני סופרנו, והישראלים בני ה-18 בקפריסין - נו, לא ראינו שום דרמה בהתהוות, ואיש מהם לא ביתר מיטה/מזרן.
    ואגב שירזי, גם אתי אברמוב ואורון מאירי בהמוסף לשבת של ידיעות לא חזרו עם ראשו בסלם.


    מי בשער

    7 ימים: מובילי בשר
    G: צביקה פיק
    סופשבוע: עיר לבנה, אילוסטרציה
    7 לילות: דרור קרן, אסי דיין ויעל פוליאקוב
    פרומו: ליאל קולט
    מוסף הארץ: אולמרט ומזכירו


    בלוגלנד
    אורי קציר הגה לוח ימי הולדת של הבלוגרים. רוצים להצטרף?


    צפניה בן שבתיאל יוצא מהמחתרת ומגלה שהוא אביעד קידרון (עורך דף הבית של תפוז ובעל מיזם הבלוגים גרייפס).


    לחם עבודה
    כתב התרבות החדש של טיים אאוט, המחליף את אביהוא קדוש הוא יובל אברמוביץ', שחוזר שם לסיבוב שני.

    בגלובוס גרופ מחפשים רכז/ת הפצת סרטים (פסקה שלישית, לא להתעצבן).


    קוראים בקפה

    כמה משעשע. כמה פאתטי. אחד הבלוגרים הודיע על פרישתו. מאחר שההכרזה לא עוררה כנראה רעש רב כפי שציפה, וההמון לא פרץ בבכי תמרורים ובהפצרות איקס, תישאר! הוא מחק את הפוסט אחרי כמה שעות. העסקונה הבלוגרית מעבירה אנשים מסוימים על דעתם.

     

    ועוד פוסט שנמחק, של יוסי בן טוב.

    לא הספקתי לקרוא אותו, אבל זה מה שנכתב עליו באייס
    ועדיין לא הבנתי את הסיפור. 


    תוספת: סיפור צהוב לשבת

    ישנה בארץ זמרת מפורסמת. לזמרת בן שמעולם לא התראיין. לאחר השתדלות של אחת ממערכות העיתונים הסכים הבחור לפתוח את פיו. כתבת יצאה אליו וראיינה אותו ממושכות. בסוף הראיון התחרט הבחור וביקש ממנה את הניירות שמילאה (לא הקליטה). היא סירבה וטענה שמדובר ברכוש שלה, וכי תיידע את המערכת על בקשתו.
    הבחור נעל את דירתו והודיע לכתבת כי לא ייתן לה לצאת עד שתעביר לו את הדפים, ופצח בקללות, דחיפות וגידופים
    .
    לאחר מכן התקשר לאמו שהתקשרה לעורך המוסף שביקש מהכתבת לתת לבחור את החומרים. אחרי שעה ארוכה שוחררה הכתבת הנסערת.
    העיתון לא פרסם דבר בנוגע לתקרית. בטח ובטח שלא את הראיון.


    השיר של עמיר

    עמיר כידוע נח בסו"שים, אבל אוהד שלח לי את שיר המחאה האנטי מלחמתי הלוהט המשותף של איאן בראון מהסטונס רוזס ושינייד אוקונר.


    לפני פיזור
    וואוו, מוקדם, לא?

    vlvtunderground@gmail.com

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (63)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/8/07 21:10:

      צטט: עיתוניש 2007-08-26 20:53:15

      ולוו, יש לנו בעיות תקשורת!

      התכוונתי, שסיפורים בהמשכים היו מאד אופנתיים בשנות הששים. את יודעת, כשבקושי הייתה טלוויזיה, האינטרנט טרם נחלם וספרים עלו ביוקר. כשהיו פה זמן, סבלנות, גני שיקמים.

      אה. אבל בכ"ז אתה צעיר ויפה.

        26/8/07 20:53:

       

      Quote: velvet 2007-08-26 20:28:25

       

      צטט: עיתוניש 2007-08-26 20:08:47

      שנות השישים חזרו ולא גילו לי? אני שוב צעיר ויפה?

      ושוב, למה אתה מתכוון?

      אררר...

       

      ולוו, יש לנו בעיות תקשורת!

       

      התכוונתי, שסיפורים בהמשכים היו מאד אופנתיים בשנות הששים. את יודעת, כשבקושי הייתה טלוויזיה, האינטרנט טרם נחלם וספרים עלו ביוקר. כשהיו פה זמן, סבלנות, גני שיקמים.

       

      אז זה היה הגיוני.

       

      ומסתבר שמישהו בידיעות החליט שהאופנה חוזרת. כמו חותלות כזה.

       

       

        26/8/07 20:28:

       

      צטט: עיתוניש 2007-08-26 20:08:47

      שנות השישים חזרו ולא גילו לי? אני שוב צעיר ויפה?

      ושוב, למה אתה מתכוון?

        26/8/07 20:08:

      אה, זה כולנה?

       

      נו, שוין.

       

      חסכתי ארבע דקות כי לא קראתי את הסיפור בהמשכים בידיעות, כמובן.

       

      שנות השישים חזרו ולא גילו לי? אני שוב צעיר ויפה?

        26/8/07 19:59:

       

      צטט: עיתוניש 2007-08-26 18:33:04

      א. אנא בטובכם, למען רפי השכל בינינו: מיהי סילונית הר צופן?

      כבר שעה אני מנסה משחקי מילים. צליונית סו הופר? לירצה פס נו?

      היום חסכתי ארבע דקות. למעשה כל יום אני חוסך, אבל עד היום לא הייתי מודע לזה. תודה, תודה

      סילונית וגו' זה שם גנרי לכולנה.

      אל תייגע את מוחך החמוד.

      ולא הבנתי למה חסכת 4 דקות.

        26/8/07 18:33:

      א. אנא בטובכם, למען רפי השכל בינינו: מיהי סילונית הר צופן?

       

      כבר שעה אני מנסה משחקי מילים. צליונית סו הופר? לירצה פס נו?

       

      חשבתי על לינוי בר גפן, אבל לא נראה לי. היא חביבה מדי לפארודיה.

       

      ב. היום בידיעות אייטם על אמא תרזה, שהיו לה בעיות אמונה קלות. בגוף הידיעה כתוב שהמכתבים החושפים את ספקותיה ישמשו במאמץ להכיר בה כקדושה. ובכן, אמא תרזה כבר הוכרה כקדושה מזמן, וממילא הם מחלישים את הטענה ולא מחזקים אותה, נכון?

       

      היום חסכתי ארבע דקות. למעשה כל יום אני חוסך, אבל עד היום לא הייתי מודע לזה. תודה, תודה

        26/8/07 17:32:
      "מה שבטוח זה שהיסטוריה היא יותר מכל עניין של פוליטיקה". על סמך מה אמרה הכותבת את הדברים האלה? לא לאחר קריאת כמה ספרי הסטוריה אלא בעקבות דבריהם של ב. מיכאל ואורי אורבך.
        26/8/07 16:30:

      לשבות למען משהו שאתה מאמין בו זה יפה בעיני.

       

       

        26/8/07 12:58:

       

      צטט: sleepy strange 2007-08-26 00:03:48

       

      ולא. אני לא אספר מה כתבה דנה ספקטור. זה יצמצם את כל המדור המורכב שלה מיום שישי לאיזושהי התייחסות שטחית שלי בכמה שורות.  תאלצו לעשות מאמץ קל ולהניח יד על גליון של שבעה ימים

      באמת, גם אתה וגם V זורקים רמזים על מה הם לא עומדים לדבר, במקום פשוט לדבר....אני קוראת לחברי הקפה לשבות (אם כבר שובתים - אז הנה עוד סיבה) עד שנדע מי "הבן של" מסיפור הכתבת הכלואה ומה אמרה דנה ספקטור. יש פה אי-שקיפות.

        26/8/07 00:03:

       

      Quote: חנה בית הלחמי 2007-08-25 23:24:20

       

      צטט: sleepy strange 2007-08-25 23:17:21 

       אז חסר להם קצת בטחון, אז מה? למה שלא אפרגן להם בתגובה/חיבוק וירטואלי/כוכב? מהמקום שאני נמצאת בו, אני מרגישה שזה לגמרי בסדר להתייחס לטקסטים ובעיקר לכותביהם בפירגון וחמלה אנושית בסיסית. מי שכוכב עושה לו את היום - יקבל ממני אפילו שניים. האופוזיציה שאתה מציג כאן לשיטה, היא חלק מהשיטה, בועז. לא שמת לב?

       

      ספר מה כתבה דנה ספקטור. אין לי עיתון.

       

      אוקיי, נסכם: אין לי בעיה לתת לך כמה כוכבים שאת רוצה ולכל מי שרוצה אני מוכן לתת את כל הכוכבים שדה מארקר מאפשר לי.  אם זה עושה לכם טוב כל כך - תפאדל. אני אוהב לשמח את הבריות

      אני אישית לא זקוק לכוכבים  ולחיבוקים וירטואלים. אתם יכולים לחסוך אותם ממני ולהעניק אותם למי שחפץ בהם והם דרושים לו Cool

      ולא. אני לא אספר מה כתבה דנה ספקטור. זה יצמצם את כל המדור המורכב שלה מיום שישי לאיזושהי התייחסות שטחית שלי בכמה שורות.  תאלצו לעשות מאמץ קל ולהניח יד על גליון של שבעה ימים

        25/8/07 23:24:

       

      צטט: sleepy strange 2007-08-25 23:17:21

       

       

      אז ככה: אני לא מחפש שייתנו לי כוכב או סמיילי או חיבוק. אני מתנגד רעיונית לכל ההתנהלות המגוחכת הזו. בפורומים של נענע זה היה, בזמנו, ופוסטים קיבלו ציונים וזה היה משונה למדי כבר אז, בנענע הבינו וירדו מזה, אבל בקפה דה מארקר חושבים שזה רעיון טוב. שיהיה

       

      לדעתי, אם אתה כותב כדי לקבל כוכבים וחיבוקים תסיים כמו הכבשה הפועה במרכז העדר (כל הזכויות שמורות לרון מיברג). בעיני, שיטת הכוכבים היא שטות מוחלטת ואין לי שום יחס רגשי או ערכי לכך.ואני לא מעריך כותבים בזכות מספר הכוכבים שנצבר להם ממש כמו שספר העומד בראש רשימת רבי המכר הוא לא מדד, בשבילי, לאיכות הטקסט הטמון בין כריכותיו. זה מאוד ילדותי, בעיני

       

      יותר מכך: אם אדם כותב במטרה לקבל כוכבים, כך גם תיראה כתיבתו. חנפנית, זהירה, מדיפה ניחוחות של פוליטיקלי קורקט ובסופו של דבר גם  חסרת ערך

       

      מה שמזכיר לי שבמדור האחרון של דנה ספקטור ב"שבעה ימים" יש נגיעה (קלה) בנושא שהוא  טאבו כמעט מוחלט בשיחות בין אמהות. לא אהרוס לכם, אם טרם קראתם, גשו לטקסט של ספקטור וחפשו לבד, אבל מדובר בתעוזה לא מעטה ונושא שדווקא היה מעניין לפתח את הדיון סביבו

      אני ממש לא תופסת את זה ככה. א/נשים כותבים כדי להדהד, להשפיע, ומשוב מאשר להם את ההצלחה לממש את רצונם/כמיהתם/כוונתם. באינטרנט, המשוב מוגבל למילים וסימנים. אני לא מתעסקת בחשיבה קונספירטיבית-משהו של "למה בני אדם כותבים את מה שהם כותבים", אלא אם כן יש לי עניין בחשיפת מניע של מישהו על מנת לקדם את רעיונותי שלי. אז חסר להם קצת בטחון, אז מה? למה שלא אפרגן להם בתגובה/חיבוק וירטואלי/כוכב? מהמקום שאני נמצאת בו, אני מרגישה שזה לגמרי בסדר להתייחס לטקסטים ובעיקר לכותביהם בפירגון וחמלה אנושית בסיסית. מי שכוכב עושה לו את היום - יקבל ממני אפילו שניים. האופוזיציה שאתה מציג כאן לשיטה, היא חלק מהשיטה, בועז. לא שמת לב?

       

      ספר מה כתבה דנה ספקטור. אין לי עיתון.

        25/8/07 23:17:

       

      Quote: חנה בית הלחמי 2007-08-25 22:08:07

       

      צטט: sleepy strange 2007-08-25 20:21:04

      :

       

      בועז,  במרחב הוירטואלי יש לכל אתר את הבעותיו שלו: כוכב, חייכן, אייקון של חיבוק, אייקון של הרמת אגודל להסכמה וכיו"ב. אני משתמשת בהם ומתמקמת בכל אתר בשפתו שלו, מבלי לאבד בכך את השפה הייחודית שאני מקפידה להביא איתי. למשל, כאן אקבל כוכב ליומולדת, בתפוז זה יהיה אולי בלונים או חיבוק. הם לא סתמיים בעיני, הם מביעים את כוונת שולחיהםו....סליחה שהחסרתי את ה-וו. לא מתוך כוונה רעה, לא פעם מבקשים ממני להוריד וָוִים. אתה מהאסכולה שלי של כתיב מלא לשמות....אזכור זאת :)

       

      אז ככה: אני לא מחפש שייתנו לי כוכב או סמיילי או חיבוק. אני מתנגד רעיונית לכל ההתנהלות המגוחכת הזו. בפורומים של נענע זה היה, בזמנו, ופוסטים קיבלו ציונים וזה היה משונה למדי כבר אז, בנענע הבינו וירדו מזה, אבל בקפה דה מארקר חושבים שזה רעיון טוב. שיהיה

       

      לדעתי, אם אתה כותב כדי לקבל כוכבים וחיבוקים תסיים כמו הכבשה הפועה במרכז העדר (כל הזכויות שמורות לרון מיברג). בעיני, שיטת הכוכבים היא שטות מוחלטת ואין לי שום יחס רגשי או ערכי לכך.ואני לא מעריך כותבים בזכות מספר הכוכבים שנצבר להם ממש כמו שספר העומד בראש רשימת רבי המכר הוא לא מדד, בשבילי, לאיכות הטקסט הטמון בין כריכותיו. זה מאוד ילדותי, בעיני

       

      יותר מכך: אם אדם כותב במטרה לקבל כוכבים, כך גם תיראה כתיבתו. חנפנית, זהירה, מדיפה ניחוחות של פוליטיקלי קורקט ובסופו של דבר גם  חסרת ערך

       

      מה שמזכיר לי שבמדור האחרון של דנה ספקטור ב"שבעה ימים" יש נגיעה (קלה) בנושא שהוא  טאבו כמעט מוחלט בשיחות בין אמהות. לא אהרוס לכם, אם טרם קראתם, גשו לטקסט של ספקטור וחפשו לבד, אבל מדובר בתעוזה לא מעטה ונושא שדווקא היה מעניין לפתח את הדיון סביבו

        25/8/07 23:12:

      שלום גברת  velvet

      כנסי  לאחד מהפוסטים  שלי

      ותגיבי  כבר.

       

        25/8/07 22:31:

       

      צטט: שששש...ירלי 2007-08-25 21:41:37

      לגבי חנוך לנער (כותרת הרבה יותר מבריקה מהגרסות שהוצעו לאייטם הזה) הנה לך וילווט חדש: הכתבה פורסמה בכל העיר (לא פורסמה בהעיר מפאת...) ולדה מרקר היא הגיעה בסינדיקציה וככל הנראה בלי עריכה. כל מה שיש לי להוסיף לזה כבוגרת המחלקה כתבתי בפוסט האחרון שלי.

      וואלה, תודה רבה, ולווטת כהלכה! :)

        25/8/07 22:08:

       

      צטט: sleepy strange 2007-08-25 20:21:04

      גברת חנה בית הלחמי:

      אני כותב את שמי כך: בועז. עם ו"ו. תודה.

       

      שאלתי היתה כנה ופשוטה: מה תעשי עם ה"כוכבים" של קפה דה מארקר? האם הם גורמים לך לתחושת ערך? מה משמעות ה"כוכבים" הללו, בעינייך?

       

      זה לא היה סרקזם ואיך שאני רואה את זה, אז אי אפשר להשוות חיבוקים ונשיקות בעולם האמיתי ל"כוכבים" וירטואלים וסתמיים (בעיני הם סתמיים. אני רואה בהם מוצר טפשי וסתמי של תרבות רייטינג ריקנית וחסרת תוכן) בועז

       

       

      בועז, אם זו הכוונה, אענה ברצינות: אם תגגל "חנה בית הלחמי" תראה שאני ממש לא זקוקה לכוכבים או ליטופי אגו כדי להרגיש ערך. גם הכמות שתמצא וגם התוכן, ידברו בעד עצמם. יע"ז, במרחב הוירטואלי יש לכל אתר את הבעותיו שלו: כוכב, חייכן, אייקון של חיבוק, אייקון של הרמת אגודל להסכמה וכיו"ב. אני משתמשת בהם ומתמקמת בכל אתר בשפתו שלו, מבלי לאבד בכך את השפה הייחודית שאני מקפידה להביא איתי. למשל, כאן אקבל כוכב ליומולדת, בתפוז זה יהיה אולי בלונים או חיבוק. הם לא סתמיים בעיני, הם מביעים את כוונת שולחיהם. אני לא חושבת ששתי נשיקות על הלחיים כשפוגשת מכר/ה ברחוב מביעות יותר או פחות מכוכב או חייכן;- תמיד יהיו מי, שכשזה בא מהם - זה שווה המון, ולעומתם כאלו שיעניקו לך חיוך או כוכב וירטואלי מסיבות אחרות. הרדוקציה הזו של חשיבות ההבעה הרגשית ברשת היא לא משהו שאני מסכימה עימו במיוחד.

       

      ו....סליחה שהחסרתי את ה-וו. לא מתוך כוונה רעה, לא פעם מבקשים ממני להוריד וָוִים. אתה מהאסכולה שלי של כתיב מלא לשמות....אזכור זאת :)

        25/8/07 21:42:

       

      Quote: בשורת הדקונסטרוקציה 2007-08-25 21:15:16

      וואי.

       

      לא ידעתי שזה עדיין חוקי לאהוד [לא כל שכן להעריץ] את מיברג.

       

      עכ"פ [=על כל פנים] מצטרף בכל פה.

       

      אישית, אני  לא יודע מה חוקי ומה לא. אני רק יודע להעריך (שלא לומר, להעריץ) כתיבה מעולה

        25/8/07 21:41:

      לגבי חנוך לנער (כותרת הרבה יותר מבריקה מהגרסות שהוצעו לאייטם הזה) הנה לך וילווט חדש: הכתבה פורסמה בכל העיר (לא פורסמה בהעיר מפאת...) ולדה מרקר היא הגיעה בסינדיקציה וככל הנראה בלי עריכה. כל מה שיש לי להוסיף לזה כבוגרת המחלקה כתבתי בפוסט האחרון שלי.

      וואי.

       

      לא ידעתי שזה עדיין חוקי לאהוד [לא כל שכן להעריץ] את מיברג.

       

      עכ"פ [=על כל פנים] מצטרף בכל פה.

        25/8/07 20:30:

      כל פעם שנראה שכתיבה לא יכולה להגיע נמוך יותר, מתגלה לה תהום חדשה...ורון מיברג כתב את זה פעם בלשונו (ואני מצטט מזיכרון בלבד): תמיד כשאתה חושב שהגעת הכי נמוך שאפשר, אתה שומע דפיקות מתחת לרצפה

        25/8/07 20:24:

       

      Quote: st_s 2007-08-25 12:36:58

       

      צטט: sleepy strange 2007-08-25 11:59:29

      דוגרי, רון מיברג הוא גאון. הכותב המבריק (האחרון?) שהוא שריד לדור הנפילים של העיתונות הישראלית. כבר לא מייצרים כאלה

      ולגבי המאמר על הבראנז'ה: אין מלים מספיקות בלקסיקון השבחים כדי לתאר את הטקסט שלו

       

      הוא צודק, הוא צודק, הוא צודק - וכל מאמריו מחצי השנה האחרונה (על יאיר לפיד, על רמתם הירודה של סרטי הקולנוע, ועוד ועוד) נמצאים באן.אר.ג'י וכדאי לעיין בהם שוב ושוב ולקבל פרופורציות

       

      בעולם העיתונות העכשווי רון מיברג הוא גוליבר בארץ הגמדים

       

      מה יהיה ששוב אני מסכימה עם כל מילה שלך בועז

      ויותר.

      כי מיברג ענק גם לא בהשוואה לדור הגמדים שהולך ומשכפל את עצמו בעודנו מדברים.

       

      דוגרי, אסתי, את צודקת

      Smile

       

      מיברג היה ענק גם בהשוואה לדורו

        25/8/07 20:21:

      גברת חנה בית הלחמי:

      אני כותב את שמי כך: בועז. עם ו"ו. תודה.

       

      שאלתי היתה כנה ופשוטה: מה תעשי עם ה"כוכבים" של קפה דה מארקר? האם הם גורמים לך לתחושת ערך? מה משמעות ה"כוכבים" הללו, בעינייך?

       

      זה לא היה סרקזם ואיך שאני רואה את זה, אז אי אפשר להשוות חיבוקים ונשיקות בעולם האמיתי ל"כוכבים" וירטואלים וסתמיים (בעיני הם סתמיים. אני רואה בהם מוצר טפשי וסתמי של תרבות רייטינג ריקנית וחסרת תוכן) בועז

       

       

        25/8/07 17:14:

       

      צטט: noa.ost 2007-08-25 14:08:12

       

      צטט: פינצטה 2007-08-25 13:59:59

      אויש עכשיו קראתי את הסיפור בהמשכים של ידיעות.

      אני מבינה את הקמפיין שעומד מאחורי הרעיון הפתטי, שאני אהיה כל כך במתח שארכוש כל יום עיתון, כדי לעקוב אחרי העלילה.

      אין סיכוי. אני משקיעה בבורסה (שעכשיו שוב עולה) לא בניירת.צוחק

       

      הבעיה היא לא הרעיון של סיפור בהמשכים (שאגב, קיים כבר במוסף "24 שעות" במתכון של קומיקס לילדים בהמשכים, כמו בימי "הצברים הללו" ו"דבר לילדים"), אלא הסיפור שעוסק, מכל הנושאים בעולם, במוות המוני ומסתורי של עשרות אנשים בטיסה מלאה ישראלים,חטיפות, איומים, טרור, בלגאן.

       

      תגידו, יד על הלב- זה מה שאמור לסוך את עצבינו הרופפים ברוגע ולהשרות עלינו שלווה, עד שהצלחנו לשרוד בלי התקף לב את שאר הכותרות?

      עיינתי. מזמן לא נתקלתי בסיפור כל כך משעמם עם כתיבה כל כך דלוחה. לא הצלחתי לשרוד את כל האפיזודות בראשון - מן הסתם לא אמשיך לפרקים הבאים. כל פעם שנראה שכתיבה לא יכולה להגיע נמוך יותר, מתגלה לה תהום חדשה.

        25/8/07 17:04:

       

      צטט: יאיר רוה 2007-08-25 16:33:38

      עתה משהלך אדם שוב, יגייסו-נא דה מרקר את שי אביבי לקמפיין אינטרנטי היתולי בו הוא יושב מאחורי שולחן ומתנצל בפני גולשי האתר על שיטת הכוכבים המעאפנית שהונהגה בו מאז הקמתו. כוכבים ירוקים יומרו לנקודות בויזה כאל.

      והאדומים? לטלפונים משולי מהבנק?

        25/8/07 16:51:

      צטט: דורון (דואל לשעבר) 2007-08-25 16:12:36

       

       הממממ

      איכס, כתבתי "מרקם החיים העירוני" - זהו, אני חוזר לקיבוץ!

      לא דורון, אל תלך!

        25/8/07 16:33:
      עתה משהלך אדם שוב, יגייסו-נא דה מרקר את שי אביבי לקמפיין אינטרנטי היתולי בו הוא יושב מאחורי שולחן ומתנצל בפני גולשי האתר על שיטת הכוכבים המעאפנית שהונהגה בו מאז הקמתו. כוכבים ירוקים יומרו לנקודות בויזה כאל.

       

      צטט: דורון (דואל לשעבר) 2007-08-25 16:09:32

      ...

      אז מה לעשות? לעמוד על כך שמקומות הבילוי יעמדו בתקנות, להטיל קנסות אם צריך, לסגור זמנית מקומות סוררים במיוחד, אבל עדיין - להבין את החשיבות של בילוי שכונתי למרקם החיים העירוני.

       הממממ

      איכס, כתבתי "מרקם החיים העירוני" - זהו, אני חוזר לקיבוץ!

      המאמר של יורם קניוק בהעיר בעד חולדאי ונגד כתבי וצעירי העיר הוא מצוין. בכלל, נדמה שמאז סיים קניוק לכתוב את ספרו האחרון הכתיבה הפובליציסטית שלו השתפרה עוד קצת (כאילו שהיה בכלל איך להשתפר). אולי זה מכיוון שגם הכתיבה הספרותית שלו הפכה בשנים האחרונות לפובליציסטית - גילויי דעת וקריאות כיוון.

      רק דבר אחד הפריע לי. השורה התחתונה - הקביעה שלו שכיום, "כשכל מסיבת בר-מצווה נשמעת מהרצליה ועד בת-ים" (ציטוט מזיכרון רופף במיוחד), אין מקום למקומות בילוי בלב שכונות מגורים, ואין מנוס מהוצאתם לגלות ב"מרכזי" בילוי בשולי העיר. האמת היא שהפתרון לבעיה הקשה של רעש בשעות מאוחרות הוא מורכב יותר: אפשר וצריך להוריד את הווליום במקומות בילוי (למה צריך לצאת לפאב ו/או מסיבה עם אטמי אוזניים?), בעיקר בשעות מאוחרות (נדמה לי שזה גם מגובה בתקנות עירוניות), אפשר וצריך לעשות את זה בנחישות ורגישות (בארץ כנראה לא מכירים את השילוב תקיפות ואדיבות) מצד הפקחים - אבל - אפשר וצריך גם לאפשר לתושבי העיר לצאת לפאב לשתות אחרי העבודה מתחת לבית.

      אז מה לעשות? לעמוד על כך שמקומות הבילוי יעמדו בתקנות, להטיל קנסות אם צריך, לסגור זמנית מקומות סוררים במיוחד, אבל עדיין - להבין את החשיבות של בילוי שכונתי למרקם החיים העירוני.

        25/8/07 14:54:
      פעם היה לי רעיון לקחת כל שבוע כתבה של מיברג ולהעביר אותה בשיר של עשר שורות גג.
        25/8/07 14:44:

       

      צטט: velvet 2007-08-25 13:26:39

       

      צטט: אור ר. 2007-08-25 13:22:51

      הומוסקסואליות זה "לחיות מחוץ למיינסטרים"? אה?

      כן, הומוסקסואליות זה מחוץ למיינסטרים, כמו שלא ללדת או לא להתחתן  מחוץ למיינסטרים. אין בכך שום קביעה ערכית, אם זה לא ברור.

      (אני כשלעצמי הרחק מעבר ומחוץ למיינסטרים).
      מיינסטרים=זרמרכזי.

      (למען חזור והדגש).

       

      כמובן, אין בזה כל קביעה ערכית, פשוט הופתעתי משום שלדעתי אפשר לחיות היטב בתוך המיינסטרים גם כאשר בוחרים בחירות "לא אורתודוכסיות". בייחוד מפני שהומוסקסואליות דוקא כן מאפשרת את האידיאל של בית עם חצר, אישה/גבר וילדים, והרבה באמת בוחרים בזה.

      מצד שני, אולי אני כל כך מחוץ למיינסטרים עד שאני כבר לא יודעת מה הוא (מה שבהחלט סביר להניח). :)

        25/8/07 14:08:

       

      צטט: פינצטה 2007-08-25 13:59:59

      אויש עכשיו קראתי את הסיפור בהמשכים של ידיעות.

      אני מבינה את הקמפיין שעומד מאחורי הרעיון הפתטי, שאני אהיה כל כך במתח שארכוש כל יום עיתון, כדי לעקוב אחרי העלילה.

      אין סיכוי. אני משקיעה בבורסה (שעכשיו שוב עולה) לא בניירת.צוחק

       

      הבעיה היא לא הרעיון של סיפור בהמשכים (שאגב, קיים כבר במוסף "24 שעות" במתכון של קומיקס לילדים בהמשכים, כמו בימי "הצברים הללו" ו"דבר לילדים"), אלא הסיפור שעוסק, מכל הנושאים בעולם, במוות המוני ומסתורי של עשרות אנשים בטיסה מלאה ישראלים,חטיפות, איומים, טרור, בלגאן.

       

      תגידו, יד על הלב- זה מה שאמור לסוך את עצבינו הרופפים ברוגע ולהשרות עלינו שלווה, עד שהצלחנו לשרוד בלי התקף לב את שאר הכותרות?

        25/8/07 14:07:

       

      צטט: סקופרית 2007-08-25 13:56:12

      הרי מתי שהוא, בפרק הזמן שבין עכשיו לאחר כך ישווק (על ידי החברה המוזכרת בתחקיר, או אחרת) בשר שאמור היה להיות קפוא אך הופשר בשל תנאי הובלה לקויים, ושבשל כך גידל עליו מרבצים יפייפיים של חיידקים רעים. ילדה בת 6 וחצי (במעריב) או בת 8 (בידיעות), ושני קשישים מקיבוץ רגבה (בידיעות) או נגבה (NRG) יחלו וימותו. אז הנה הנורה האדומה לנוחיותם של שר הבריאות, והחקלאות, המנכ"לים, הווטרינרים העירוניים ואפילו הצרכנים.

      אני שונאת אייקונונים, אבל לכבודך: צוחק ובגלל שזה לא לא  מצחיק, גם: בוכה

        25/8/07 13:59:

      אויש עכשיו קראתי את הסיפור בהמשכים של ידיעות.

      אני מבינה את הקמפיין שעומד מאחורי הרעיון הפתטי, שאני אהיה כל כך במתח שארכוש כל יום עיתון, כדי לעקוב אחרי העלילה.

      אין סיכוי. אני משקיעה בבורסה (שעכשיו שוב עולה) לא בניירת.צוחק

        25/8/07 13:56:

       

      צטט: velvet 2007-08-25 12:29:54

      צטט: סקופרית 2007-08-25 12:19:38

      1. התחקיר בנושא הובלת הבשר ראוי לציון לשבח. כדאי, אני חושבת, לפרגן לכל תחקירן שיוצא לשטח. יתרה מכך: אני לא מסכימה לטענתך כאילו אם היתה בעיה, המוני בית ישראל היו מתעלפים. יתכן כי לא מעט צרכנים של הבשר אשר הופשר במהלך ההובלה, לקו בקילקולי קיבה בדרגות חומרה שונות ואפילו לא טרחו לבקר רופא, ובוודאי לא קישרוהו לבשר שאכלו אמש. בכל מקרה, לפעמים, גם אנחנו העיתונאים נזכרים מאוחר מידי. אז הנה תחקיר שמפורסם טרם הנפילה הגדולה.

      אני מאוד בעד תחקירים, אבל נגד תחקירים שמצביעים על ממצאים בכוח.
      טרם הנפילה הגדולה??? לא יורדת לסוף דעתך.

       

      הרי מתי שהוא, בפרק הזמן שבין עכשיו לאחר כך ישווק (על ידי החברה המוזכרת בתחקיר, או אחרת) בשר שאמור היה להיות קפוא אך הופשר בשל תנאי הובלה לקויים, ושבשל כך גידל עליו מרבצים יפייפיים של חיידקים רעים. ילדה בת 6 וחצי (במעריב) או בת 8 (בידיעות), ושני קשישים מקיבוץ רגבה (בידיעות) או נגבה (NRG) יחלו וימותו. אז הנה הנורה האדומה לנוחיותם של שר הבריאות, והחקלאות, המנכ"לים, הווטרינרים העירוניים ואפילו הצרכנים.

       

        25/8/07 13:53:

       

      צטט: velvet 2007-08-25 13:49:45

      אמיר, איזו השקעה.

       

      נו ביגי. שמעתי השיר אמרתי וואלה איזה מילים, גוגל וזהו.

      אנשים שצריך להרוג: אנשים שאין להם הומור? סתם! סתם!!

       

        25/8/07 13:51:

      לא קראתי בלייזר. לא רוצה לקרוא בלייזר. ואותי זה לא מצחיק.

      אם  מישהו חושב שתקשורת אלימה זה סוג של סאטירה, שלא יתפלא אחר כך באיזה מדינה הוא חי.

        25/8/07 13:49:
      אמיר, איזו השקעה.
        25/8/07 13:49:

       

      צטט: velvet 2007-08-25 12:23:33

       

      צטט: qanunji 2007-08-25 12:16:22

      פרומו

      וגם מנחם בן, שאומר על ישראל היום "ממש לא עיתון ששווה להרים אותו מהרצפה".

      אהמממ.

      טוב, בשביל שמנחם בן יתכופף, זה צריך להיות ממש ממש טוב...

      LOL

      ובמילים אחרות:
      :) :) :)

      תודה חמודות

        25/8/07 13:49:

       

      צטט: פינצטה 2007-08-25 13:41:34

      ואם כבר הוזכר יאיר לפיד (גם אם רק בעקיפין דרך העיסוק ברון מיברג) אף מילה על האלימות המילולית שהאיש, הכביכול נאור הזה, מייצר?

      מה זה הדבר הזה 'עשרה אנשים שצריך להרוג'????.

      גם לי זה צרם, אבל בטח אחראי לזה העורך המטומטם.

        25/8/07 13:47:

      איזה שיר!

      הנה עוד פם הלינק לקליפ

      והנה המילים, פופוליטיקה במיטבה: 

       

       

       Illegal Attacks-Ian Brown
      (Feat. Sinead O'connor)

      So what the fuck is this UK
      Gunnin’ with this US of A
      In Iraq and Iran and in Afghanistan

      Does not a day go by
      Without the Israeli Air Force
      Fail to drop it’s bombs from the sky?

      How many mothers to cry?
      How many sons have to die?
      How many missions left to fly over Palestine?
      ‘Cause as a matter of facts
      It’s a pact, it’s an act
      These are illegal attacks
      So bring the soldiers back
      These are illegal attacks
      It’s contracts for contacts
      I’m singing concrete facts
      So bring the soldiers back

      What mean ya that you beat my people
      What mean ya that you beat my people
      And grind the faces of the poor

      So tell me just how come were the Taliban
      Sat burning incense in Texas
      Roaming round in a Lexus
      Sittin’ on six billion oil drums
      Down with the Dow Jones, up on the Nasdaq
      Pushed into the war zones

      It’s a commercial crusade
      ‘Cause all the oil men get paid
      And only so many soldiers come home
      It’s a commando crusade
      A military charade
      And only so many soldiers come home

      Soldiers, soldiers come home
      Soldiers come home

      Through all the blood and sweat
      Nobody can forget
      It ain’t the size of the dog in the fight
      It’s the size of the fight in the dog on the day or the night
      There’s no time to reflect
      On the threat, the situation, the bark nor the bite
      These are commercial crusades
      ‘Cos all the oil men get paid
      These are commando crusades
      Commando tactical rape
      And from the streets of New York and Baghdad to Tehran and Tel Aviv
      Bring forth the prophets of the Lord
      From dirty bastards fillin’ pockets
      With the profits of greed

      These are commercial crusades
      Commando tactical raids
      Playin’ military charades to get paid

      And who got the devils?
      And who got the Lords?
      Build yourself a mountain – Drink up in the fountain
      Soldiers come home
      Soldiers come home
      Soldiers come home
      Soldiers come home

      What mean ya that you beat my people
      What mean ya that you beat my people
      And grind the faces of the poor

        25/8/07 13:46:

       

      צטט: פינצטה 2007-08-25 13:41:34

      ואם כבר הוזכר יאיר לפיד (גם אם רק בעקיפין דרך העיסוק ברון מיברג) אף מילה על האלימות המילולית שהאיש, הכביכול נאור הזה, מייצר?

      מה זה הדבר הזה 'עשרה אנשים שצריך להרוג'????.

      מישהו בכלל נותן את הדעת לכוחה של המילה הכתובה ולהשפעתה הגלויה והנסתרת?

      חסרה אלימות במדינה הזאת?

      אין לך מה לכתוב, אל תכתוב. אבל מה זה השטויות האלה?

      זה לא שנון. זה לא מצחיק. זה לא מעניין. זה אפילו לא דאחקה. זה בעיקר אלים ודוחה.

      ואם כבר צריך להרוג 10 אנשים, אז למה לא 11? גם את בעל הטור שבטוח שאלימות זה דבר מכוער שקורה אצל מישהו אחר, ולרגע אפילו לא מעלה בדעתו כמה הוא ושכמותו תורמים לעניין.

      אני מבינה שמעולם לא קראת "בלייזר".צוחק 

      זה מגיע משם. ואגב, מצחיק מאוד.

        25/8/07 13:41:

      ואם כבר הוזכר יאיר לפיד (גם אם רק בעקיפין דרך העיסוק ברון מיברג) אף מילה על האלימות המילולית שהאיש, הכביכול נאור הזה, מייצר?

      מה זה הדבר הזה 'עשרה אנשים שצריך להרוג'????.

      מישהו בכלל נותן את הדעת לכוחה של המילה הכתובה ולהשפעתה הגלויה והנסתרת?

      חסרה אלימות במדינה הזאת?

      אין לך מה לכתוב, אל תכתוב. אבל מה זה השטויות האלה?

      זה לא שנון. זה לא מצחיק. זה לא מעניין. זה אפילו לא דאחקה. זה בעיקר אלים ודוחה.

      ואם כבר צריך להרוג 10 אנשים, אז למה לא 11? גם את בעל הטור שבטוח שאלימות זה דבר מכוער שקורה אצל מישהו אחר, ולרגע אפילו לא מעלה בדעתו כמה הוא ושכמותו תורמים לעניין.

        25/8/07 13:37:

      רון מיברג יכול לעשות לי ילד קודר ודכאוני בכל עת שיחפוץ.

      בכל פעם שאני נתקלת בו מדובר באושר צרוף. אחד הבודדים שיש להם עושר כזה של שפה, חשיבות עצומה למיקומה והקשרה של כל מילה, והעיקר- תוכן משובח ומלא ציניות חריפה ומענגת.

        25/8/07 13:32:

      לסקופרית - גם אם השיירה עוברת, ואפילו אם היא טסה (סילונית, הלא כן?), עדיין יש כאן חומר חשוב למחשבה, ועל כן הידד למייברג. מה הן המילים הנשפכות כאן ובדפוס אם לא כדי לגרום לנו לחשוב על הדברים ולא לתת להם (ולחיינו) לעבור סתם כך על פנינו?

      ולגבי הצהוב, חנה, פשוט תעשי אחד ועוד אחד ותגיעי לתשובה, אין הרבה אפשרויות...

        25/8/07 13:26:

       

      צטט: אור ר. 2007-08-25 13:22:51

      הומוסקסואליות זה "לחיות מחוץ למיינסטרים"? אה?

      כן, הומוסקסואליות זה מחוץ למיינסטרים, כמו שלא ללדת או לא להתחתן  מחוץ למיינסטרים. אין בכך שום קביעה ערכית, אם זה לא ברור.

      (אני כשלעצמי הרחק מעבר ומחוץ למיינסטרים).
      מיינסטרים=זרמרכזי.

      (למען חזור והדגש).

        25/8/07 13:22:
      הומוסקסואליות זה "לחיות מחוץ למיינסטרים"? אה?
        25/8/07 13:09:

       

      צטט: חנה בית הלחמי 2007-08-25 12:15:29

       

      צטט: sleepy strange 2007-08-25 12:08:39

       

      Quote: חנה בית הלחמי 2007-08-25 12:03:59

      ולגבי ימי הולדת: שלי ב- 24 בספטמבר. כוכבים יתקבלו בשמחה - תרשמו תזכורת.

      המתנה המוקדמת של "צומת השרון" היא ראיון איתי בקופסית של "מאיפה את מוכרת לי?", שהופיע השבוע. נעים כזה, לשם שינוי לא על פמיניזם-שובניזם-מיליטריזם-פציפיזםמולדםבעיניים-שווניוניזם. אסרוק מחר ואעלה לבלוג שלי.

       

      סתם סקרנות, חנה: מה, בדיוק, תעשי עם כוכבים שתקבלי. באיזה אופן, למשל, ישמשו אותך הכוכבים האלה והאם את מאלה שצוברים נקודות בויזה ומחזיקים ביי בונוס בארנק מתוך אמונה שיום אחד זה ישתלם לך, איכשהו

      סתם סקרנות, בעז: במה הרווחתי את הסרקזם הזה? אם פגעתי בקדשיך, דע שאין לי כוונות פוגעניות (וכשיש לי - אני מכריזה עליהם בריש גליי). ואם תרצה להביא לי מתנה אמיתית, להזמין אותי לכוס יין או סתם לומר מזל טוב אישי - משמעות העניין תהיה שאנחנו עוברים מהוירטואלי עם הסמלים (חייכן מצוייר במקום חיוך, למשל) לאמיתי עם סמליו שלו.

       

      יש לי שאלה, בעז: מה תעשה עם הנשיקות, החיבוקים, המילים הטובות שתקבל מעתה ועד עולם? מן הסתם בדיוק את מה שאני אעשה גם עם הכוכבים.

       רישום בלוח ימי ההולדת, ישירות אל אורי קציר. 24 לספטמבר עדיין ריק. קישור, גם אצלי.

        25/8/07 12:51:

       

      צטט: velvet 2007-08-25 12:47:00

       

      צטט: חנה בית הלחמי 2007-08-25 12:45:55

       

      צטט: velvet 2007-08-25 12:31:28

      למי שקראו עד רגע זה (לא כולל מיברג): הוספתי סיפור צהוב לשבת.
      זרקי רמז....הבן עם התמונות מהאינטרנט? סמים? שנתכַּוְונֵן

      חנה! בושי. שום רמז.

      שטחית שכמוני - זה הכי מעניין בכל הפוסט הזה. עכשיו הרסת לי את השלאפשטונדה. כולי מחשבות טורדניות.

        25/8/07 12:47:

       

      צטט: חנה בית הלחמי 2007-08-25 12:45:55

       

      צטט: velvet 2007-08-25 12:31:28

      למי שקראו עד רגע זה (לא כולל מיברג): הוספתי סיפור צהוב לשבת.
      זרקי רמז....הבן עם התמונות מהאינטרנט? סמים? שנתכַּוְונֵן

      חנה! בושי. שום רמז.

        25/8/07 12:45:

       

      צטט: velvet 2007-08-25 12:31:28

      למי שקראו עד רגע זה (לא כולל מיברג): הוספתי סיפור צהוב לשבת.
      זרקי רמז....הבן עם התמונות מהאינטרנט? סמים? שנתכַּוְונֵן
        25/8/07 12:36:

       

      צטט: sleepy strange 2007-08-25 11:59:29

      דוגרי, רון מיברג הוא גאון. הכותב המבריק (האחרון?) שהוא שריד לדור הנפילים של העיתונות הישראלית. כבר לא מייצרים כאלה

      ולגבי המאמר על הבראנז'ה: אין מלים מספיקות בלקסיקון השבחים כדי לתאר את הטקסט שלו

       

      הוא צודק, הוא צודק, הוא צודק - וכל מאמריו מחצי השנה האחרונה (על יאיר לפיד, על רמתם הירודה של סרטי הקולנוע, ועוד ועוד) נמצאים באן.אר.ג'י וכדאי לעיין בהם שוב ושוב ולקבל פרופורציות

       

      בעולם העיתונות העכשווי רון מיברג הוא גוליבר בארץ הגמדים

       

      מה יהיה ששוב אני מסכימה עם כל מילה שלך בועז

      ויותר.

      כי מיברג ענק גם לא בהשוואה לדור הגמדים שהולך ומשכפל את עצמו בעודנו מדברים.

        25/8/07 12:31:
      למי שקראו עד רגע זה (לא כולל מיברג): הוספתי סיפור צהוב לשבת.
        25/8/07 12:29:

      צטט: סקופרית 2007-08-25 12:19:38

      1. התחקיר בנושא הובלת הבשר ראוי לציון לשבח. כדאי, אני חושבת, לפרגן לכל תחקירן שיוצא לשטח. יתרה מכך: אני לא מסכימה לטענתך כאילו אם היתה בעיה, המוני בית ישראל היו מתעלפים. יתכן כי לא מעט צרכנים של הבשר אשר הופשר במהלך ההובלה, לקו בקילקולי קיבה בדרגות חומרה שונות ואפילו לא טרחו לבקר רופא, ובוודאי לא קישרוהו לבשר שאכלו אמש. בכל מקרה, לפעמים, גם אנחנו העיתונאים נזכרים מאוחר מידי. אז הנה תחקיר שמפורסם טרם הנפילה הגדולה.

      אני מאוד בעד תחקירים, אבל נגד תחקירים שמצביעים על ממצאים בכוח.
      טרם הנפילה הגדולה??? לא יורדת לסוף דעתך.

        25/8/07 12:23:

       

      צטט: qanunji 2007-08-25 12:16:22

      פרומו

      וגם מנחם בן, שאומר על ישראל היום "ממש לא עיתון ששווה להרים אותו מהרצפה".

      אהמממ.

      טוב, בשביל שמנחם בן יתכופף, זה צריך להיות ממש ממש טוב...

      LOL

      ובמילים אחרות:
      :) :) :)

        25/8/07 12:19:

      מספר הערות:

      1. התחקיר בנושא הובלת הבשר ראוי לציון לשבח. כדאי, אני חושבת, לפרגן לכל תחקירן שיוצא לשטח. יתרה מכך: אני לא מסכימה לטענתך כאילו אם היתה בעיה, המוני בית ישראל היו מתעלפים. יתכן כי לא מעט צרכנים של הבשר אשר הופשר במהלך ההובלה, לקו בקילקולי קיבה בדרגות חומרה שונות ואפילו לא טרחו לבקר רופא, ובוודאי לא קישרוהו לבשר שאכלו אמש. בכל מקרה, לפעמים, גם אנחנו העיתונאים נזכרים מאוחר מידי. אז הנה תחקיר שמפורסם טרם הנפילה הגדולה.

      2.מה הטעם בדברים של מיברג אם בזמן שקוראים אותם (דרך קבע) ניתן לשמוע ולראות את השיירה עוברת. מה הטעם בכתיבה מהסוג של "אמרתי לכם" אם ידוע כי אין בכוחה לעורר אפילו את החיים הצעירים? כמובן, אגב, שכל אמת שנכתבה -בסלע

        25/8/07 12:19:

       

      צטט: qanunji 2007-08-25 12:16:22

      פרומו

      וגם מנחם בן, שאומר על ישראל היום "ממש לא עיתון ששווה להרים אותו מהרצפה".

      אהמממ.

      טוב, בשביל שמנחם בן יתכופף, זה צריך להיות ממש ממש טוב...

      בהמשך למיני-דיון: אם ידעתי איך נותנים כוכב על תגובה, הייתי נותנת לזו.

        25/8/07 12:18:

       

      צטט: velvet 2007-08-25 12:13:03

       

       

      בקיצור, אני שסועה.

      וטוב שכך. הייתי מודאגת לו היית רק בעד או רק נגד. אני בעד מחוות (זה מה יש, בוירטואליה), נגד עבירה על עיקרון המידתיות בהתייחסות אליהן.

        25/8/07 12:16:

      פרומו

      וגם מנחם בן, שאומר על ישראל היום "ממש לא עיתון ששווה להרים אותו מהרצפה".

      אהמממ.

      טוב, בשביל שמנחם בן יתכופף, זה צריך להיות ממש ממש טוב...
        25/8/07 12:15:

       

      צטט: sleepy strange 2007-08-25 12:08:39

       

      Quote: חנה בית הלחמי 2007-08-25 12:03:59

      ולגבי ימי הולדת: שלי ב- 24 בספטמבר. כוכבים יתקבלו בשמחה - תרשמו תזכורת.

      המתנה המוקדמת של "צומת השרון" היא ראיון איתי בקופסית של "מאיפה את מוכרת לי?", שהופיע השבוע. נעים כזה, לשם שינוי לא על פמיניזם-שובניזם-מיליטריזם-פציפיזםמולדםבעיניים-שווניוניזם. אסרוק מחר ואעלה לבלוג שלי.

       

      סתם סקרנות, חנה: מה, בדיוק, תעשי עם כוכבים שתקבלי. באיזה אופן, למשל, ישמשו אותך הכוכבים האלה והאם את מאלה שצוברים נקודות בויזה ומחזיקים ביי בונוס בארנק מתוך אמונה שיום אחד זה ישתלם לך, איכשהו

      סתם סקרנות, בעז: במה הרווחתי את הסרקזם הזה? אם פגעתי בקדשיך, דע שאין לי כוונות פוגעניות (וכשיש לי - אני מכריזה עליהם בריש גליי). ואם תרצה להביא לי מתנה אמיתית, להזמין אותי לכוס יין או סתם לומר מזל טוב אישי - משמעות העניין תהיה שאנחנו עוברים מהוירטואלי עם הסמלים (חייכן מצוייר במקום חיוך, למשל) לאמיתי עם סמליו שלו.

       

      יש לי שאלה, בעז: מה תעשה עם הנשיקות, החיבוקים, המילים הטובות שתקבל מעתה ועד עולם? מן הסתם בדיוק את מה שאני אעשה גם עם הכוכבים.

        25/8/07 12:13:

       

      צטט: sleepy strange 2007-08-25 12:08:39

      סתם סקרנות, חנה: מה, בדיוק, תעשי עם כוכבים שתקבלי. באיזה אופן, למשל, ישמשו אותך הכוכבים האלה והאם את מאלה שצוברים נקודות בויזה ומחזיקים ביי בונוס בארנק מתוך אמונה שיום אחד זה ישתלם לך, איכשהו

      שיואו, איזו טלפתיה, בועז. נתתי לך עכשיו כוכב, ואז אמרתי לעצמי, בואנ'ה, את יוצאת נגד השיטה, אז מה את  נותנת כוכבים  (ואני עושה את זה כל יום למעשה)?
      בקיצור, אני שסועה.

        25/8/07 12:08:

       

      Quote: חנה בית הלחמי 2007-08-25 12:03:59

      ולגבי ימי הולדת: שלי ב- 24 בספטמבר. כוכבים יתקבלו בשמחה - תרשמו תזכורת.

      המתנה המוקדמת של "צומת השרון" היא ראיון איתי בקופסית של "מאיפה את מוכרת לי?", שהופיע השבוע. נעים כזה, לשם שינוי לא על פמיניזם-שובניזם-מיליטריזם-פציפיזםמולדםבעיניים-שווניוניזם. אסרוק מחר ואעלה לבלוג שלי.

       

      סתם סקרנות, חנה: מה, בדיוק, תעשי עם כוכבים שתקבלי. באיזה אופן, למשל, ישמשו אותך הכוכבים האלה והאם את מאלה שצוברים נקודות בויזה ומחזיקים ביי בונוס בארנק מתוך אמונה שיום אחד זה ישתלם לך, איכשהו

        25/8/07 12:03:

      ולגבי ימי הולדת: שלי ב- 24 בספטמבר. כוכבים יתקבלו בשמחה - תרשמו תזכורת.

      המתנה המוקדמת של "צומת השרון" היא ראיון איתי בקופסית של "מאיפה את מוכרת לי?", שהופיע השבוע. נעים כזה, לשם שינוי לא על פמיניזם-שובניזם-מיליטריזם-פציפיזםמולדםבעיניים-שווניוניזם. אסרוק מחר ואעלה לבלוג שלי.

        25/8/07 11:59:

      דוגרי, רון מיברג הוא גאון. הכותב המבריק (האחרון?) שהוא שריד לדור הנפילים של העיתונות הישראלית. כבר לא מייצרים כאלה

      ולגבי המאמר על הבראנז'ה: אין מלים מספיקות בלקסיקון השבחים כדי לתאר את הטקסט שלו

       

      הוא צודק, הוא צודק, הוא צודק - וכל מאמריו מחצי השנה האחרונה (על יאיר לפיד, על רמתם הירודה של סרטי הקולנוע, ועוד ועוד) נמצאים באן.אר.ג'י וכדאי לעיין בהם שוב ושוב ולקבל פרופורציות

       

      בעולם העיתונות העכשווי רון מיברג הוא גוליבר בארץ הגמדים

        25/8/07 11:58:
      הערה לסדר לגבי יולי תמיר: מה שהיא מבטלת, זה כנראה מה שקודמתה, הגרועה ממנה פי אלף מונים (וגם יולי היא לא נקודת פתיחה מרשימה במיוחד במדד הקלון) הוסיפה: שעות מורשת ישראל ע"ח מתמטיקה ואנגלית. אם גם יחזירו את מה שקיצצו אז כדי לספק האספירציות הלאומניות של לימור לבנת - נוכל לומר שבאה לציונה גואלת.