תגידו עדיין צריך להעלות כאן פוסטים שנשמרו מבעוד מועד? פשוט בפעם הראשונה האחרונה שניסיתי לכתוב ישירות לעורך כאן בקפה, זה נגמר בתעופה קלה. בפעם השנייה שניסיתי הבנתי שיש כאן חבלי קליטה לא כאלה מסבירי פנים. זה היה משהו כמו 'ברוך הבא לקפה עכשיו 'תה תראה מה זה...' בשפה קלה אני חושב שקוראים לזה פלטפורמה. בפעם השלישית כבר פתחתי וורד והבאתי אותה מהצד, קופי פייסט קל והנה ממש כמו עכשיו, זוהי הדרך הקשה והבטוחה לפרסום עוד רשומה חדשה בקפה. אתה חייבים להודות, לפחות אני לומד מהר. ויש גם מדור שצריך לבחור כל פעם מחדש?

אני חושב שניסיתי לפתוח כאן כבר פעמיים את הבלוג הזה, אבל כל פעם התחרטתי ובסוף מחקתי. לאו דווקא מסיבות אישיות אלא יותר מסיבות של להתרגל לסביבה החדשה כאן. בדיוק כמו שלקח לי המון המון זמן להחליף את הספר שלי, ולא הרבה זמן לאחר מכן גם רופא השיניים שלי הוחלף. עכשיו זה שינוי!!!

אני בא מתפוז. מודה אף אחד לא מושלם חוץ מאמא שלי. בתפוז הכל התחיל לפני שנתיים וחצי כמעט. התחלתי לכתוב בעקבות עילי, מה יש לך ילד?! עילי אובחן כמלאך עם לקות תקשורתית, זה היה הטריגר למעשה שלווה בהמון מהבפנים שלי, ועוד כמה הגדלות בשקל תשעים על כל התהליך שאני לפחות עברתי עם עצמי, אבל ביחד איתו, לפעמים נו טוב, עדיין עובר. יצא גם שאני גרוש, אני בחרתי, לא שזה משנה אבל אנחנו גרושים באושר כבר למעלה מחמש שנים. נגעתי כמעט בהכל שם בבלוג שלי בתפוז. המון רשומות על עילי, המון על גירושים, קצת על דייטים - מצטער אני לא סדרתי, ובכלל על החיים מהזווית שלי. גרוש פלוס אחד, ואיך לעזעזל עושים את זה? מוזמנים לבקר שם אם תרצו: http://blog.tapuz.co.il/blogout

אני הולך לבחור הפעם במדור של תכנים אישיים. עברתי גם אני כמה מדורים בחיי, אני חושב שתכנים אישיים דווקא שווה. נעים מאוד עמית, ואני כותב. על עצמי? כאילו מעבר לזה שיש לי מנוי באתר הכרויות? וואלה אני מאלה שכן רוצים להתאהב - אבל על אמת. כאילו עם כל הקולולו והפרפרים, ולא רק כי היא "מתאימה" לי, מכירים? ואולי בכלל נהפוך את הבלוג הזה לבלוג הדייטים שלי? מה שאומר רשומה אחת אולי פעם בחודש, וגם לגברים יש את התקופה הזו של לפני המחזור אז בכלל. דווקא זה ימכור טוב לכתוב כאן על דייטים, זה תמיד מוכר. מה, אם מתחילות איתי בנות כי אני כותב? לא. ממש לא, אז מיצינו טוב? ואולי נמצא איזו חולייה מקשרת אחרת ונרכב דווקא עליה. כולם כותבים על דייטים ויחסים לא? הנה מצאתי עוד מדור אחד.

משבר גיל שלושים ושש קוראים לזה. אתה עוד לא בן ארבעים וכבר פתחת בלוג... אבל אתה בעצם מבין שבא לך מן שינוי מהותי כזה בקונספט, או סתם לנוח, או סתם לרבוץ בפייסבוק, או סתם לעשות שעה על האליפטי בחדר כושר. בוינא שמונה מאות קלוריות לשרוף בשעה? מפרגן לעצמי. לפני איזה ארבעה חודשים עזבתי אחלה משרה באחלה הייטק עם אחלה אנשים וגם עם אחלה משכורת. למה? קצת לנוח, די. עשר שנים בהייטק הזה עשו את שלהם, עכשיו זו הצומת . פתאום יש לי חלומות לכתוב, אולי איזה טור באיזה בלוג נידח, במקרה הגרוע איזה תסריט לאל - ג'זירה אבל לטובתנו. כאילו אני לא ממש בלוגר, כאילו לא ממש מאלה שממש מכורים וכותבים כאילו כל יום כזה? אבל כאילו סליחה על כל הכאילו, פשוט גדלתי ברמת השרון ואז קצת באפקה. היום זו כפר סבא העיר שלי - נכון שזה רחוק כפר סבא? סליחה באמת.

בפייסבוק יש לי איזה מאה ארבעים פלוס חברים. טוב בשביל מה יש פייסבוק? אבל את כולם אני מכיר על אמת. לא מוסיף סתם. יש לי גם את החברים הקרובים שלי, יש לי גם אקווריום עם דגים ומלא דגיגונים שעילי תמיד אוהב לראות, יש לי גהצן שבא ולוקח דברים לגיהוץ כי ככה זה שאתה סנוב, ולארוחת בוקר אני מפרק אקטימל דיאט ומלפפון עם הקליפה, אומרים שזה הכי בריא הקליפה. אין לי איי-פון וגם לא סמראט פון. יש לי נייד כחול כזה עם פומית ותודה לאל - הוא לא מסונכרן עם הפייסבוק שלי. לאחרונה עברתי גם לעשן קאמל לייט וזה הולך ממש טוב עם הקפה של הבוקר. שחור, בלי חלב עם חצי סוכר, ממש קצת לפני האקטימל והמלפפון.  חבריי לכתיבה הם בדרך כלל דיאט קולה ואו וויסקי עם סיגריה, משתדל לא לעבור את החמש ליום. מה אתה מעשן?!

נראה לי שהפעם אני הולך להישאר כאן. אני הולך לכתוב על איך זה להיות אני בכל מיני סיטואציות. אולי מדי פעם אני אעתיק כמה פוסטים ישנים שלי מההוא בתפוז, אולי יהיה להם כאן איזשהו משנה תוקף. אולי. יש לי קצת זמן לכתוב עכשיו ואני עדיין מחפש כותרת לפוסט הזה. העניין הוא שנגמרו לי הסיגריות אז איך אפשר לחשוב על כותרות עכשיו? מה, פשוט הבלוג של עמית? בנאלי מדי. טוב נראה. שמתי לב שיש לי כבר איזה כמעט שמונים כוכבים?! וואו זה כבר נהיה רציני פה. ובכלל מה עושים עם כל הכוכבים האלה? כאילו אני מבין צ'יפס וכוכבים אבל זה נותן משהו באמת כל הכוכבים האלה? כאילו אני יכול לבוא עכשיו לאיזה סופר להזדכות על הכוכבים ולקבל סוף סוף סיר במתנה?

עמית