וּבְלֵיל מִלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתַּנִי לְפֶתַע 

לְאוֹר סַהַר לָבָן וצָחוֹר,

לְהַנִּיחַ לְךָ מֵעִמִּי כָּךְ לָלֶכֶת,

וְהִשְׁלַכְתָּ הַכֹּל מֵאָחוֹר 

וּכְתֵפַי הַמְּיוּגָעוֹת שָׁחוּ בְּרַעַד,

גּוּפִי אָז קָפָא בִּשְׁתִיקָתְךָ,

בְּעֵינֵיךָ חִפַּשְׂתִּי מִלָּה וּתְשׁוּבָה,

אֵי אָבַדְתִּי בְּסַעַר לִבְּךָ? 

וּבָאתִי אֵלֶיךָ יָפָה כִּבְרֵאשִׁית,

אֶת שְׂפָתַי מִלֵּאתִי תְּפִלָּה,  

עַל מָה עֲזַבְתָּנִי, בְּטוּבְךָ נָא עֲנֵנִי, 

מָה אֵרַע, אֲהוּבִי, בִּמְחִילָה ?  

הַאִם הֵמַרְתָּ יוֹמִי וְלֵילִי בָּאַחֶרֶת,

הַמָּאַסְתָּ בְּאַהֲבָתִי הַתָּמָה,

אוֹ שֶׁמָּא עָלְבָה בִּי קִנְאָתִי הַבּוֹעֶרֶת

וְהִתְּלָה בְּמֹחִי עַד אֵימָה ? 

עֲנֵה לִי, נִשְׁמָתִּי, בְּדִמְעָה מְפֹרֶשֶׁת,

כִּי חִידָה מִלְּפָנַי הוּא לִבְּךָ,

מִי כָּמוֹךָ יֵדַע אֶת נַפְשִׁי הַמְיֻסֶּרֶת,

עַד כַּמָּה אֲיַחֵל כְּבָר לְךָ.