הולכת בלי יחפה
פוסטים פופולאריים
-
הצצה ראשונה
9/6/09 | 438 צפיות
-
הצצה רביעית
29/6/09 | 882 צפיות
-
מחשבות על המציאות
25/4/11 | 1012 צפיות
-
הצצה שישית
16/7/09 | 660 צפיות
-
זרימה נכונה
26/5/10 | 889 צפיות
-
בקשתך התקבלה
6/11/09 | 1079 צפיות
הצצה תשיעית
בעשר בערב, בסוף המשמרת, היא גוררת את עצמה במורד הרחוב, פיה יבש וכתמי זיעה עגולים מחמיצים מתחת לזרועותיה. זה לא אכפת לה, כי היא מותשת ונשבעת לעצמה סופית, אבל סופית, שזו הייתה המשמרת האחרונה שלה. המדרכה הומה נערים ונערות על אופניים שעוקפים אותה בחדות, כמעט ונוגעים בה, שיערם עף ברוח והם צוחקים וצועקים ומרכיבים זה את זה, עוד רגע ונופלים. דלי נכנסת לחצר הבניין שלה, היא מפזרת את שיערה ומעבירה אצבעות שמגרדות את קרקפתה העייפה באיטיות. ליד תיבת הדואר היא מתעכבת, מנסה בתאורת החצר החלשה, הצהובה, לדלות ללא מפתח מכתב אחד שטמון במעמקים.
ממכוניתו אלכס צופה בה. הוא יושב כבר שלוש שעות ומחכה. יוליה אשתו התקשרה חמש פעמים, בפעם האחרונה הוא טרק לה, אחרי שאמר בטון זועם "אני בעבודה. זה לא יתכן שאת מתקשרת בלי סוף" וסגר. לא מרגיש כלום, חוץ מרצון להתנער, כאילו חרק עיקש נצמד לשיערו. הוא מאושר, הוא ראה אותה והיא נראית לו בסדר. יפיפייה כרגיל, שיערה הארוך, הכפרי ושמלתה המחמיאה, על גופה המלא, הנשי. לרגע הוא כמעט וקם לעזור לה עם התיבה, כשראה אותה דוחפת לשם ענפים. לבסוף היא התייאשה, לצערו, דחפה את הדלת ונכנסה לחדר המדרגות החשוך. אלכס פתח את הרדיו בשקט והשעין את ראשו אחורנית, רגוע ונינוח, הוא קיבל את המנה שלו, או לפחות כך הרגיש. לאחר מספר דקות בתחושת התעלות, הוא התניע את רכבו ונסע הביתה, בידיעה ששום דבר שיקרה לא יוכל לו. שנייה אחר כך, הוא דרס חתול. החתול קפץ מבין המכוניות החונות, עיניו האדומות, המסנוורות מביטות היישר אליו, רץ במפתיע ונעצר, תנועתו קפאה באמצע הכביש, כדרכם של חתולים, סמוך מאוד, יותר מידי, לגלגלי מכוניתו של אלכס, שלא הספיק לבלום. החתול ילל וצרח על הכביש בקולי קולות ואלכס, שרגלו עדיין הייתה מתוחה, ישרה, על דוושת הבלם, הביט מחלונו הפתוח. אנשים נעצרו ודברו ביניהם, חוככים בדעתם מהמדרכות. אלכס הרגיש כגנב הנתפס בשעת מעשה, מעשה הריגול אחריה. כיוון שעד לאותו רגע, זה היה הוא, במכוניתו הסגורה, בחלונותיו המוגפים ורק עיניו מביטות, חוקרות, בולשות, כאילו הן חלק נפרד, שלא לגמרי קשור אליו. הוא הרי קפוא, אבל עיניו מביטות, זזות, אי אפשר להאשימו בכך. לפתע הוא חלק מאירוע, חלק מהמציאות הממשית. הוא גם ידע שהעיכוב הזה יכול לסבך אותו עוד יותר בבית, ובהחלטה של רגע סגר את החלון ונסע, דרוך ומרוכז בכביש. דלי, ששכבה במיטתה, מהרגע שנכנסה הביתה, באפיסת כוחות, בנעליה, קפצה בבהלה מייבבות החתול שנדרס, היא חשבה בשניה הראשונה שמדובר בתינוק והתרוממה מבועתת, בתנועה אחת לעבר החלון. החתול ילל בחוזקה עוד דקות ארוכות וכוח מסוים בה רצה מאוד לרדת למטה, להזמין מונית לווטרינר, שאולי יציל את החתול. רק שכוח חזק הרבה יותר גרם לה להסתובב ולחזור למיטה, לזרוק את נעליה לרצפה, להתכרבל ולשקוע בשינה.
כל הזכויות שמורות לשרון בלודוברובסקי |
תגובות אחרונות
-
CHIVIBAR
בתגובה על מכתב געגועים
-
אילן (אישון )נחשון
בתגובה על לא כל יום פורים...
-
Dolce Vita
בתגובה על אז הוא עף
-
א ח א ב
בתגובה על יומולדת של ב
-
א ח א ב
בתגובה על אהובי היקר
-
א ח א ב
בתגובה על החופש והאהבה- בעיני המתבונן
תגובות (31)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה עופר שמחה שאהבת, זה פידבק מצויין עבורי, שרון
מסופר היטב ובאופן קולח, ונקרא בנשימה אחת.
אהבתי בייחוד את המורכבות שבבניית הדמויות.
בבוא השעה...אני הרבה יותר מאשמח לשלוח לך מתנה (-:
תודה לך שי יקר, לשמוע את זה ממך זו מחמאה גדולה (-
אני אוהב מאד את הדמויות שלך, יש להן הרבה בשר ואישיות
את מייצרת סקרנות, והאמת שאני כבר רוצה לראות את כל הפאזל.
זה טוב
תודה על תגובתך ומילותייך החמות, ונעים להכיר (-: שרון
ברגישות שתפת בטראומה שחחותה הסמפר שסיפר בדרך נוגעת אתסיפורה
נעים להכיר כותבים חדשים אפרת
תודה רבה, שמחה שאהבת (מאוד) (-:
יופי שלך כתיבה(:*!
אהבתי מאוד!
תודה תודה תודה ששמת לב לזה
ריאליסטי וצובט בלב.. .
מעניין הניגוד בין תחושתה לבין תפיסתו אותה.
תודה אסף על ביקורך, שמחה שהתעוררה בך ציפיה (-:
הסיפורים אכן משתלבים, זהו רק קטע קצר שחשפתי כאן.
שבוע טוב, שרון
קולח, ומעניין. מספר סיפורים במקביל כשלכל אחד פוטנציאל התפתחות משלו, והציפייה שעוד מעט הסיפורים ישתלבו אחד בשני.
תודה רבה שרי, על ביקורך וכוכבך המנצנץ (-:
מרגש ונוגע
שרי
תודה רבה בני על המילים האלה (-: וזה נכון יש משהו אנושי מאוד ברגעים האלה לטעמי וגם קצת מצחיק...מכיוון שיכול להיות איזשהוא עקרון חשוב, וברגע אחד קטן (בעיקר כשאיש לא שם לב (-: נוותר עליו, למען איזו חולשה, כפי שקרה בסוף הפוסט.
אילו החלקים המעניינים אותי, מבחינת התבוננות על ההתנהלות האנושית, זה מרתק אותי ללקט אותם לאיזו סלסלה קטנה ובהמשך להכין מהם תבשיל (-:
גם אני, הרבה ויתור רואה כאן בפוסט, אלא שאיני משייכו ליאוש דווקא,
יש וסדר העדיפויות של אדם משתנה לו מקצה לקצה, כך פתאום כהרף עין.
דברים שנראו אך לפני רגע כחשובים, נדחקים בסולם העדיפויות למקומות הזויים משהו לא מובנים,
כל כך לא מובנים...
יפה, קולח ומרתק, משאיר עם טעם של רצון לדעת עוד על השתלשלות הדברים.
תודה על תגובתך anata, ואכן ישנם ימים שכאלה....תשושים.
לצערי התשישות הזו מוכרת לי.
תודה לך יקירה, שמחה שבאת (-:
שרוני יקרה,
כתבת נפלא ממש כמו תסריט טוב,
סוף עצוב אך לצערי כל כך נכון...
תודה,גרטה*
תודה רבה לך sunshine7 (-:
שרוני,
יפה. יפה מאוד
אשמח לקרוא את פרק ההמשך :)
תודה עבור ההזמנה והשיתוף
היו בסיפור נקודות נוספות שדיברו אלי, אבל כשזה מגיע לחתולים, אני נשאבת.
תודה מדונה, גם אני שמחה שנכנסת (-:
תודה late (-:
אני מרגישה אחיזה ולא ויתור, אבל במחשבה שניה, אולי גם אחיזה יתרה שכזו, היא סוג של ויתור על משהו.
את יודעת, תמיד זה מדהים אותי איך בכל סיטואציה כל אחד מאיר עם פנסו על נקודה אחרת.
לצערי, זה קרה לי פעם, באמת טראומתי למדי.כתבת יפה, בהמון רגישות, עדינות ואנושיות!
שמחה שנכנסתי... יום מקסים :-)
הרבה יאוש ו-ויתור יש בו בפוסט הזה. יפה ועצוב.
כל מה שאני רואה עכשיו מול עיני, זה חתול דרוס.
טראומת ילדות שלא עוזבת אותי.