הפסיכולוגיה הפזיולוגית עסקה רבות בדרכי השפעה של סמים חמשת שלבי ההעברה העצבית שעליהם להתנהל ללא תקלות: I. ייצור הנוירוטרנסמיטר בתא הקדם-סינפטי ואגירתו II. שחרור הנוירוטרנסמיטר III. קליטתו בתא הבתר-סינפטי IV. התקדמות פוטנציאל הפעולה V. סילוק עודפי הנוירטרנסמיטר התוצאה של בעיות בהולכה העצבית: 1. כמות החומר המועברת למרווח הסינפסי היא בעודף של נוירוטרנסמטיר מסוג מסוים בסינפסה 2. כמות החומר המשתחררת למרווח הסינפסי היא בחוסר של נוירוטרנסמטיר מסוג מסוים בסינפסה אגוניסטים = חומרים המחקים את פעולת הטרנסמיטר באמצעות התקשרות לרצפטור שלו. מתן האגוניסט מחקה מצב שבו אין חסר בנוירטנסמיטר ומשיב את התפקוד. (נותנים במצב של עודף) אנטגוניסטים = סמים ותרופות, אשר עיקרון פעולתם הוא חסימת הרצפטור בפני הנוירטרנסמיטר הטבעי שלו, חסימה המונעת הופעת תגובה ביולוגית. (נותנים במצב של חוסר) סמים אופיאטים = סמים משככי כאבים וממכרים = אופיום, מורפין, קודאין, הרואין, ואדולאן. לפחות 2 דרכים משפיעות על רמת ייצור הנוירוטרנסמיטר: 1. השפעה על זמינותם של חומרי המוצא שמהם מיוצר הנוירוטרנסמיר. 2. עיכוב או זירוז פעולתם של האנזימים המעורבים בתהליך ייצורו, או לחלופין השפעה על כמותם של אנזימים אלה. |