שטפן שוורץ
חוויות, הזיות ותהיות של אדם רעב וסקרן בברלין
פוסטים אחרונים
- זיכרונות מחדר המדרגות 7/8/11
- כשהווילה בג'ונגל נהפכת לסקוואט ברלינאי 31/7/11
- בין שמשות מתחלפות 15/10/10
- בחזרה לעתיד 17/10/09
- אלטנוילנד 5/10/09
- חלב דל ג'ובאני 23/9/09
ארכיון
חלב דל ג'ובאני
זה היה אחד מימי ראשון בבוקר העצלים בחורף האחרון, כשהתעוררתי לריח עוגת שוקולד מפתה שאפף את כל הבית. אחרי שווידאתי כי אני לא חולם שוב על הקונדיטוריה השכונתית, זינקתי מהמיטה למטבח במטרה לגנוב קצת מהמטעמים של שותפותיי לדירה. לצערי, התוכנית סוכלה באופן ממוקד כשמצאתי את אניה, השותפה הגרמניה שלי, לבושה בהידור ומסדרת בצלחת את העוגה שאפתה. הסתבר שהעוגה שהעירה אותי היא לכבוד חתונה של חברה שלה, שנערכה באותו צהריים בכנסיה הגדולה בשכונה. תוך כדי שליקטתי פירורים מהתבנית ומזגתי לעצמי כוס חלב מהמקרר, היא שיתפה אותי בהתרגשות שלה לקראת האירוע, וכמה שחבל לדעתה שחתונות בגרמניה ובברלין במיוחד, הם מחזה כה נדיר. "אתה לא חושב שחתונות זה דבר מקסים ? " "איכסססס......." ירקתי את החלב לכיור. הוא היה חמוץ וסמיך באופן מחשיד. שפכתי את הקרטון, מחצתי וזרקתי אותו לפח המיועד לקרטונים צבעוניים למיחזור, לנגד עיניה המרוצות של אניה. המשכתי ללקט פירורים ולהקשיב בעייפות לפרק נוסף ברווקות בית נואשות מאת אניה, שאחרי שמונה שנים בברלין כבר השלימה עם העובדה שסיפור אהבה גדול לא יצא לה מהעיר הזאת. כתרים רבים ניתן לקשור לראשה של ברלין, רומנטית הוא לא אחד מהם. ההיסטוריה הקשה הנשקפת מכל פינה והחופש חסר הגבולות, מתנגשים קצת באידיאל הרומנטי המסורתי. זוגיות כאן גם שהיא קיימת היא דבר נזיל, ומונוגמיה מקבלת פה פירושים יצירתיים במיוחד. לא פעם קורה, שאתה יוצא עם מישהי ואחרי כמה דייטים היא תבשר לך בנונשלנטיות, שזה לא מתאים כי היא בדיוק יוצאת עם מישהו אחר. גם על חוק ה "אל תשכב עם אקסיות/ אקסים של חבר/ה שלך ללא רשות מפורשת ", לא שמעו כאן עדיין. בעיר המקדשת את האינדיבידואל יותר מכל וחוגגת את עצמה לדעת, כל קונסטלציה של זוגיות נורמלית וארוכת טווח היא מראה נדיר יחסית. מה שלרוב גורם לאנשים להיות מאוהבים בעיר או בעצמם. או בשניהם יחד לפעמים.
לכן ראו הוזהרתם! אם הגעתם לעיר עם בן/בת זוג - שימרו עליו היטב.אם התמזל מזלכם ויצרתם פה זוגיות מבטיחה - תתחילו לחפש יעדים להגירה. אם אתם רווקים ובאמת מחפשים זוגיות - עדיף שתוותרו מראש או שלפחות תנמיכו ציפיות ככל האפשר. לא מדובר רק בסטטיסטיקה היבשה שאחוז הנישואים בברלין הוא הנמוך ביותר בגרמניה (הנמוך גם ככה). סיבוב קצר בשכונת פרנצלאוור ברג הבורגנית, מעוז עגלות התינוקות והמזון האורגני, יציג בפניכם את המשפחה הגרמנית הממוצעת: הרמוניה מאושרת של אבא ואמא ,לרוב לא נשואים או חיים בנפרד, מגדלים 1.2 ילדים + פולקסוואגן. המודל הבריא זה יש שיגידו, נפוץ כמובן בגרמניה כולה ולא רק בברלין. בעוד בארץ אחוז הגירושים רק עולה מדי שנה, בגרמניה נטולת הלחצים החברתיים והמשפחתיים, כבר שנים רבות מקדימים תרופה למכה ופשוט לא מתחתנים. השבוע הייתי ב"קומישה אופר" המקורית והחדשנית מבין שלושת בתי האופרה בעיר, שהציגה את יצירתו המפורסמת של מוצארט, "דון ג'ובאני". העלילה מתארת את מעלליו של המפתה הקומפולסיבי שכבש בדרכים נלוזות וערמומיות אלפי נשים ברחבי אירופה. על קורבנותיו נמנות דונה אנה המאורסת שאת אביה רצח, צרלינה המתפתה לו ביום חתונתה, ודונה אלווירה אשר כבש וזרק וכעת מנסה לנקום בו בכל כוחה. האופרה מסתיימת כשדון ג'ובאני הגרגרן נגרר מטה לאש הגיהנום בעוד המקהלה מסביב שרה בריפיט " זהו סופו של כל רשע - סוף שמבטא את חייו של החוטא ". עם הגיהנום של דון ג'ובאני על הבמה נזכרתי פתאום באחד המקומות היפים בעיר: הר השטן, בגרונוואלד שמערב ברלין. אותו הר מלאכותי הבנוי מערימת הריסות של מבנים ממלחמת העולם השנייה, הוא אחד המקומות הבודדים מבחינה טופוגרפית בעיר, שניתן להשקיף ממנו על כל ברלין השטוחה לגמרי. רק שם, מפסגת הר השטן הצחיחה, אפשר לצפות מלמעלה על כל הדון ג'ובאנים והדונות אלווירות שברלין מכילה, ולהבין שאולי באמת שום אהבה לא תצמח כאן. תישארו כאן יותר מדי זמן ואולי גם הלב שלכם יחמיץ, יימחץ ויזרק לפח המיחזור הקרוב.
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------- * " מכאביי הגדולים אצור שירים קטנים " כתב היינריך היינה, ובברלין מכאבים גדולים פשוט יוצרים מסיבות טובות. אם אתם במקרה באיזור תנו קפיצה ל "מועדון הלבבות השבורים", אחת המסיבות הטובות בעיר המתקיימת מדי חודש במיקום אחר. http://www.thebrokenheartsclubberlin.com/
|
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אחלה פוסט!
מה אתם עושים שם כולכם בגרמניה??
הר השטן ? חידשתה לי.
אני עוד אחקור בנושא.
תודה, ושיהיה לך חג סוכות שמח בברלין הרחוקה.
לא אוהב גרמנים
מכל מיני סיבות
אך אוהב את ברלין
כרגיל, גרמת לי לחשוב עוד, וזה כואב.... (-:
מרתק ביותר....
כמה חבל שאי אפשר להסתמך על אהבה וזוגיות בסוף היום... למעשה כמה שנרצה ונחפש, זה לא מעבר לפינה ולא באופק?
אולי אם הייתי יודעת לפני שהגעתי לעיר הבודדה הזו, הייתי חושבת פעמיים... אבל בעצם יש לי אותי לאהוב ובשבילי אני באתי!
טוב, אני נשארת אופטימית בינתיים, לפחות מבחינת מציאת אהבה. כאן או בכל מקום אחר בעולם.
תמשיך לרתק!!!
אלא אם יש לך ביד אחת ארדינגר ובשנייה פאולנר ואז למי אכפת מהכרס, לא?...
" מכאביי הגדולים אצור שירים קטנים "
רק בשביל זה היה שווה לבוא. אתה יודע וכל היתר היה רק בונוס נפלא.
הזכיר לי שראיתי דון ג'יובאני עם יעלי בתי כשהיתה בת ארבע בפראג בתיאטרון בובות אחד מהרבים והנפלאים שיש שם. כשיצאנו סיפרה לכולם שראתה את דון שובבני.
אז אצלי הוא דון שובבני מאז.
חתימה טובה יופי של טקסט.
רונית
טוב..אתה כותב ממש טוב...
אחלה פוסט.
לא אוהבת את גרמניה.
כרגיל,התגובות שלך תמיד מרתקות ומאירות עיניים.
מקווה שהאבולוציה החברתית הזאת והצדדים השפויים של המודל המשפחתי הגרמני יגיעו לישראל ויקלו קצת על הלחץ שקיים שם.
מה הם כבר העמיסו שהגעיל אותך ? מילש רייס? וורסט?
כן, רק שבסוף אתה עלול להישאר לבד עם כרס בירה :)
באמת תודה על המחמאות. אבל אין מה לכאוב. אני לא מת, אקפוץ לבקר, אולי עוד אשוב, ישראל לא רחוקה וכל הסימפוניה הזאת.
קשה לי לומר אם מישהו פה או בכלל באמת מאמין בזה, אולי מוצארט וכותב הליברטו שלו כן.
למרות שהנמכת הציפיות נכונה לגבי כל מקום, בברלין כמו הרבה דברים אחרים, זה מוקצן במיוחד.
תודה חבוב
אח שטפן ידידי, מה שנכון - נכון... מאז שאני גר בברלין הספקתי להחריב את הזוגיות שבגללה בכלל באתי לגרמניה (וזה עוד היה בתשעה באב) ולחיות על פי המוטו של " מי בכלל צריך חברה בעיר הזאת". יחד עם זאת, ולדעתי, כפי שברלין היא בועה בפני עצמה, כך הבנתי עד כמה הפרספקטיבה הישראלית מקורה בבועה המזרח תיכונית הקרויה "ישראל" אפילו אם היא מופרחת בתל אביב. דרך החיים האלטרנטיבית והקאוטית משהו בכל הנוגע לערכי האהבה, המשפחה והזוגיות, מושפעת בעשור הראשון של המילניום הנוכחי מהמון תהליכים חברתיים שלא היו כמותם בהיסטוריה של האנושות. אם נשים בצד את הסריטה ההיסטורית של הגרמנים יחד עם כל הגורמים האחרים (מזג אויר וכו') נגלה בסך הכל חברה ליברלית ואינדבידואלית שלא מפחדת לחיות את האמת של הכאן ועכשיו ולהסתגל למציאות הטכנולוגית-כלכלית-חברתית החדשה.
אתמול חזרתי מביקור בזק בארץ הקודש, בו הייתי צריך להוציא מהראש של חברי הטוב שזה שאין לו זוגיות זה לא אומר שיש לו בעיה פסיכולוגית, ולשמוע מחברי הטוב ביותר, שהוא נשוי ואבא טרי, שהרעיון שלו ושל אשתו לגור לפעמים בנפרד הוא חוקי לחלוטין ויכול למעשה להציל את קיום המוסד המשפחתי שלהם.
העולם מתמלא בחידושים כל הזמן, ורוח האדם מתחדשת במקביל כל הזמן. האבולוציה החברתית והערכית גם מתפתחת ומתחדשת, יוצרת צורות ומבנים חדשים של חיים מלאי שמחה והגשמה עצמית - גם אם זה לא בדיוק לפי מה שאבא ואמא שלנו חלמו, או מה שראינו בסדרות האמריקאיות בטלביזיה.
בסופו של דבר, הכל עניין של החלטה, ואיש כטוב בעיניו יחיה.
בברכת המון אהבה
נתראה היום בערב
האמת סטפן,
פעם אחת הייתי בגרמניה (הנובר) מטעמים
אישיים מאוד החפים מכל בליינות שהיא.
מה אגיד לך ?,
כשראיתי מה הם מעמיסים על צלחות ארוחת הבוקר שלהם,
איבדתי התיאבון לגרמניה בכלל....
.
יפה לראות שגם גברים חווים את אותה חוויה כאן...ואולי זו באמת ברלין...
יש כ"כ הרבה סוגי בירות בשוק למה להתקע דווקא עם ברלינר פילסנר? או בקס?
ושוב ...ובכאב...חבל שאתה עוזב...
זהו סופו של כל רשע- סוף שמבטא את חייו של החוטא
אתה חושב שטפן שהגרמנים באמת מאמינים בזה? או שהם מנסים?
בקשר לרמת הציפיות, אתה צודק, אבל זה לא רק בברלין, זה בכל מקום.
וחלב, אני שותה חלב עזים מלא. מומלץ.