זה היה אחד מימי ראשון בבוקר העצלים בחורף האחרון, כשהתעוררתי לריח עוגת שוקולד מפתה שאפף את כל הבית. אחרי שווידאתי כי אני לא חולם שוב על הקונדיטוריה השכונתית, זינקתי מהמיטה למטבח במטרה לגנוב קצת מהמטעמים של שותפותיי לדירה. לצערי, התוכנית סוכלה באופן ממוקד כשמצאתי את אניה, השותפה הגרמניה שלי, לבושה בהידור ומסדרת בצלחת את העוגה שאפתה.

הסתבר שהעוגה שהעירה אותי היא לכבוד חתונה של חברה שלה, שנערכה באותו צהריים בכנסיה הגדולה בשכונה. תוך כדי שליקטתי פירורים מהתבנית ומזגתי לעצמי כוס חלב מהמקרר, היא שיתפה אותי בהתרגשות שלה לקראת האירוע, וכמה שחבל לדעתה שחתונות בגרמניה ובברלין במיוחד, הם מחזה כה נדיר. "אתה לא חושב שחתונות זה דבר מקסים ? "

"איכסססס......." ירקתי את החלב לכיור. הוא היה חמוץ וסמיך באופן מחשיד. שפכתי את הקרטון, מחצתי וזרקתי אותו לפח המיועד לקרטונים צבעוניים למיחזור, לנגד עיניה המרוצות של אניה. המשכתי ללקט פירורים ולהקשיב בעייפות לפרק נוסף ברווקות בית נואשות מאת אניה, שאחרי שמונה שנים בברלין כבר השלימה עם העובדה שסיפור אהבה גדול לא יצא לה מהעיר הזאת.

כתרים רבים ניתן לקשור לראשה של ברלין, רומנטית הוא לא אחד מהם. ההיסטוריה הקשה הנשקפת מכל פינה והחופש חסר הגבולות, מתנגשים קצת באידיאל הרומנטי המסורתי. זוגיות כאן גם שהיא קיימת היא דבר נזיל, ומונוגמיה מקבלת פה פירושים יצירתיים במיוחד. לא פעם קורה, שאתה יוצא עם מישהי ואחרי כמה דייטים היא תבשר לך בנונשלנטיות, שזה לא מתאים כי היא בדיוק יוצאת עם מישהו אחר. גם על חוק ה "אל תשכב עם אקסיות/ אקסים של חבר/ה שלך ללא רשות מפורשת ", לא שמעו כאן עדיין. בעיר המקדשת את האינדיבידואל יותר מכל וחוגגת את עצמה לדעת, כל קונסטלציה של זוגיות נורמלית וארוכת טווח היא מראה נדיר יחסית. מה שלרוב גורם לאנשים להיות מאוהבים בעיר או בעצמם. או בשניהם יחד לפעמים.

לכן ראו הוזהרתם!  אם הגעתם לעיר עם בן/בת זוג - שימרו עליו היטב.אם התמזל מזלכם ויצרתם פה זוגיות מבטיחה - תתחילו לחפש יעדים להגירה. אם אתם רווקים ובאמת מחפשים זוגיות - עדיף שתוותרו מראש או שלפחות תנמיכו ציפיות ככל האפשר.  

לא מדובר רק בסטטיסטיקה היבשה שאחוז הנישואים בברלין הוא הנמוך ביותר בגרמניה (הנמוך גם ככה). סיבוב קצר בשכונת פרנצלאוור ברג הבורגנית, מעוז עגלות התינוקות והמזון האורגני, יציג בפניכם את המשפחה הגרמנית הממוצעת: הרמוניה מאושרת של אבא ואמא ,לרוב לא נשואים או חיים בנפרד, מגדלים 1.2 ילדים + פולקסוואגן. המודל הבריא זה יש שיגידו, נפוץ כמובן בגרמניה כולה ולא רק בברלין. בעוד בארץ אחוז הגירושים רק עולה מדי שנה, בגרמניה נטולת הלחצים החברתיים והמשפחתיים, כבר שנים רבות מקדימים תרופה למכה ופשוט לא מתחתנים.

השבוע הייתי ב"קומישה אופר" המקורית והחדשנית מבין שלושת בתי האופרה בעיר, שהציגה את יצירתו המפורסמת של מוצארט, "דון ג'ובאני". העלילה מתארת את מעלליו של המפתה הקומפולסיבי שכבש בדרכים נלוזות וערמומיות אלפי נשים ברחבי אירופה. על קורבנותיו נמנות דונה אנה המאורסת שאת אביה רצח, צרלינה המתפתה לו ביום חתונתה, ודונה אלווירה אשר כבש וזרק וכעת מנסה לנקום בו בכל כוחה. האופרה מסתיימת כשדון ג'ובאני הגרגרן נגרר מטה לאש הגיהנום בעוד המקהלה מסביב שרה בריפיט " זהו סופו של כל רשע - סוף שמבטא את חייו של החוטא ".

עם הגיהנום של דון ג'ובאני על הבמה נזכרתי פתאום באחד המקומות היפים בעיר: הר השטן, בגרונוואלד שמערב ברלין. אותו הר מלאכותי הבנוי מערימת הריסות של מבנים ממלחמת העולם השנייה, הוא אחד המקומות הבודדים מבחינה טופוגרפית בעיר, שניתן להשקיף ממנו על כל ברלין השטוחה לגמרי. רק שם, מפסגת הר השטן הצחיחה, אפשר לצפות מלמעלה על כל הדון ג'ובאנים והדונות אלווירות שברלין מכילה, ולהבין שאולי באמת שום אהבה לא תצמח כאן. תישארו כאן יותר מדי זמן ואולי גם הלב שלכם יחמיץ, יימחץ ויזרק לפח המיחזור הקרוב.

--------------------------------------------------------------------------------------------------------------

*

" מכאביי הגדולים אצור שירים קטנים " כתב היינריך היינה, ובברלין מכאבים גדולים פשוט יוצרים מסיבות טובות. אם אתם במקרה  באיזור תנו קפיצה ל "מועדון הלבבות השבורים", אחת המסיבות הטובות בעיר המתקיימת מדי חודש במיקום אחר. http://www.thebrokenheartsclubberlin.com/