כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (4)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      24/9/09 17:23:
    תודה ענתה את לא עשר ולא מאה את אלף וגמר חתימה יטובה.
      24/9/09 06:45:
    סיפור מעניין, אני אוהבת גם את השמות של הדמויות.
      23/9/09 18:28:
    תודה מקרב לב רחל, זה דרך אגב כתב היד הראשון. הפעם הראשונה בה העצזתי לחרוג ממסגרת של סיפורים קצרים.
      23/9/09 17:59:
    מעניין לעקוב. כתוב היטב!
    0

    הביקור בחווה – "שקיעה אפריקנית" - קטע

    4 תגובות   יום רביעי, 23/9/09, 17:38

    מחוץ לתחומה של העיירה חצתה הדרך מישור ירוק, מכוסה בעשב פיל גבוה וגס. למרות הראות המוגבלת לחץ עברון על דוושת הדלק והטיס את הפיז'ו כפרש  במרוץ מכשולים, מדלג על מורדות הערוצים שחצו לפרקים את הדרך מגבנון אספלט למשנהו, נוסק מעל כל ערוץ בכל ארבעת גלגלי המכונית. הדהירה הקצרה והמהירה הזו, דמתה לרכיבה על דבשתו של גמל במרוצה. שץ  למרות שהספיק להסתגל למשוגותיו של ראש המשלחת, המתין בקוצר רוח לסיומו של מרוץ המכשולים הפזיז.

    'אני מת על הקטע הזה.' חייך אליו עברון בשובבות ילדותית, בוחן בתשומת לב, כיצד התרשם שץ מביצועיו. לאחר דקה ומחצה של עליצות בלתי מחויבת זו, נחלצו מסבך עשב הפיל ותמו הערוצים. לפניהם נפרשו שדות שלף מעובדים, שלא מכבר נחרשו וקרבים היו לשערי החווה.

    'זו כבר עבודה עצמאית של דה-סילבה, הוא לא בדיוק מבין גדול בתחום, אך את המעט שהצליח ללמוד הוא זוכר.' דאג עברון לעדכנו. 'היבולים שהיו דרך אגב מוצלחים מאוד השנה, נאספו והתוכנית עד לעונת הגשמים הבאה מכוסה. כך שבשלושת החודשים הבאים תוכל להיכנס לעבודה ללא לחצים מיותרים והעובדה הזו תעזור לך ללא צל של ספק.' ציין עברון, מאיט במכוון את תאוצת הרכב, כדי להניח לשץ להתרשם כהלכה.

    'העבודה פה כמו שאתה יכול לראות, כבר רצה מעצמה הייתי אומר, ומשה לא עבד קשה במיוחד השנה. הוא התרוצץ קצת בשטח לצאת ידי חובה, לא יותר מזה.' הרחיב עברון את דעתו כלאחר יד.

    'תראה לי אותם!' קרא, מרים קולו מעט ומורה בידו לפנים. 'הם כבר מחכים לנו לפני הבית. מעניין לאיזו קבלת פנים נזכה הפעם?'

    ואכן ברחבת העפר בסופו של השביל המוביל לביתם, הסמוך לשער המוביל לכל מבני החווה,  ניצבו שתי דמויות הילה ומשה פריאל, ממתינים לבואם.

    'אסוף את הדואר שלהם, הוא מפוזר מאחור על המושב.' אמר לו עברון שעה שחצו את השער הפתוח, ובתוך שניות מספר החנה את הרכב סמוך לפריאלים ויצא לקראתם. שץ הוסיף לשבת במקומו מתבונן בהם. משה ידיו על מותניו ניצב וחיוך שכולו טוב לב, מרוח על פניו מקדם פניו של עברון שנע עדיין לעומתם. רעייתו עמדה לצידו בידיים משוכלות על חזה, סוקרת את עברון במבט קפוא.

    פונה לאחור על מושבו שלח שץ את שתי ידיו והחל לאסוף את שלל העיתונים ודברי הדואר מעל המושב האחורי, תוך שהוא בוחן בעיון רב את רצפת הרכב, מוודא שלא נותרה מעטפה מיותמת אחת מאחור. לאחר מבט בוחן נוסף נחלץ תוך שהוא מתלבט עם ידיו העמוסות ודלת הרכב הממאנת להיפתח ויצא אף הוא מהרכב החונה. חיוך חושף שני טורי שיניים קצובות וצחורות, ושתי גומות חן מפזזות ניצת על פניה הנאים של הילה.

    'מה נתקעתם בשמש? בואו ניכנס!' גער בהם עברון ונע לעבר הדלת הפתוחה לרווחה.

    נחפז בעקבות עברון נבלע עמו פריאל בפתח הפעור, בעוד הילה שחזותה החיצונית השתנתה כליל, בחיוך של ציפייה נרגשת על פניה הענוגות עמדה רכונה מעל ידיו המושטות של שץ, סוקרת את המטען היקר שמילא זרועותיו.

    'יופי, תודה ראובן.' הודתה לו נוטלת מיד מספר מעטפות מידיו ובוחנת אותן בדקדקנות. 'בוא ניכנס.' פנתה לשץ, זוהרת כולה בחיוך של קורת רוח.

    'התודה מגיעה לאברהם, הוא דאג לדואר, אני רק' פלט שץ במבוכה, מתכופף לרגליה לאסוף שתי מעטפות שנשמטו מידיו. 'לא נהגתם לרוקן את התיבה בעצמכם?' שאל שץ אך ורק כדי לקיים דו-שיח כלשהו, ולהיחלץ ממבוכתו הרגעית. 'אני מבין שלא קל לכם להתרוצץ עם הילדים, אבל מלבד זאת אין איזה מגבלות מיוחדות כאן, אני מקווה?'

    'לציפור דרור כמוך כמובן שאין!' ציינה מוסיפה לחייך, תוך סקירת הסומק הקל שהציף את פניו של שץ. 'אנחנו הסתפקנו בנסיעה אחת לשבוע בשבת או ביום ראשון, כשהיינו נוסעים למועדון ובאותה ההזדמנות היינו עוברים כמובן בדואר. השבוע היינו עסוקים באריזה ויש לנו עוד המון לעשות.' הדגישה מחייכת אליו שוב. 'אלה אני מעריכה, יהיו העיתונים האחרונים שנקבל מהארץ. כדאי שניכנס.' חזרה ואמרה לשץ שעמד נטוע על מקומו עדיין, מאזין לקולה.

    כאשר נכנסו הילה ושץ לטרקלינם של הפריאלים, מצאו את עברון ומשה בעלה מסתודדים ליד השולחן רחב הידיים הסמוך לקיר משמאלם.

    'הילה, בואי רגע לכאן, בואי תראי משהו!' זימן אותה אליהם בעלה משאך הבחין בה נכנסת. בעוד היא מתקרבת אליהם הושיט עברון את ידו השמאלית כלפיה, מציג לראווה את שעונו החדש. שץ העדיף להמתין מעט מאחור עד שתחלוף לה הסערה.

    'שעון לא רגיל, תתחדש.' ציינה בוחנת שעונו של עברון בחיוך מאולץ. 'גשו לשולחן בבקשה ושבו, עמדנו די והותר.' האיצה בצמד אורחיה. 'משה, קרא לפסקל ואמור לו שיביא את הילדים.' הוסיפה פונה לבעלה בתקיפות.

    'שלחנו את הילדים עם הבוי לחצר האחורית, שלא יפריעו לנו באריזה הם נורא ישמחו לראות אתכם.' הוסיף משה כמתנצל ויצא.

    'מה תשתו אתם בוודאי צמאים?' שאלה אותם הילה. 'אברהם להכין לך את הרעל הרגיל שלך, או משהו אחר?' הוסיפה פונה לבר בפינת הטרקלין.

    'הרעל הרגיל כמו תמיד.' השיב עברון. 'אותו הדבר לאגרונום הצעיר, הוא נמצא בשלבים האחרונים של ההסתגלות, וההתאקלמות משביעה רצון.'

    כשהיא נעה לעבר המזנון כדי להכין משקאותיהם, הביטה הילה לאחור בחיוך מבודח. 'הוא התנהג יפה בדרך?' שאלה לפתע בצחוק קליל.

    'הוא התפעל הייתי אומר.' השיב עברון מצטרף לצחוקה.

    'למשפטים הקצרים של אברהם יש תמיד משמעויות כבדות משקל.' פנתה הילה לשץ מוסיפה להתבדח, כשהיא מפנה להם את עורפה החלה לטרוח במשקאותיהם.

    'איך אומנם הוא יפעל, זו בעייתו.' המשיך עבורן מעודד. 'לעומת זאת יכול אני לומר בביטחון גמור' הוסיף בצחוק הולך וגובר, 'שהוא חש עצמו כהר געש פעיל!'

    תחושתו הנכונה של שץ באותן דקות לאמתו של דבר, הייתה כתחושתו של "אליף" שזה עתה החל ללמוד בבית הספר החקלאי אותו סיים לפני לימודיו במדרשה. אותה תחושת עליבות של הימים הראשונים במפגש המסורתי עם וותיקי בית הספר, שלא חדלו כמיטב המסורת במקום, להתעלל באליפים. בעל כורחו הצטרף לצחוקם של הילה ועברון, מנסה להדחיק את עלבונו ולהשתחרר מהר ככל האפשר מתחושת התסכול, שהחלה להטרידו גם החיזוי המדויק של עברון אודות התנהגותם הצפויה של הפריאלים, הוסיפה וחיזקה את התחושה הדכאונית שהלכה והשתלטה עליו; והנסיבות הבסיסיות להיווצרותה היו ככל הנראה, החזיונות המרהיבים שהלהיטו את יצריו לאורך הדרך. המעבר המהיר הזה בהתנהגותה של הילה, מהחזות הרצינית והצוננת עד להתבדרות הפוחזת על חשבונו, הפתיעה אותו כליל. מתיאוריו של עברון סבר שמפונקת היא רגישה ונוחה להיעלב. מסקנותיו של עברון מסתבר שטחיות, או שמא היו הן מגמתיות במזיד עוד צדדים רבים חבויים באישיותה.

    צחוקם הלך וגווע ומשהבחין שץ שעברון התפנה לעיין באחד העיתונים ששלף מתוך מעטפת הנייר שצררה אותו, התמקד כולו בתנועותיה של הילה, שחזרה לטרוח בהכנת משקאותיהם. לבושה הייתה בפשטות, שמלת קיץ דקה לגופה, סנדלים שטוחי עקב לרגליה פניה נטולי האיפור צחים כפני מלאך. לו גם הלבישוה בשק, לא ניתן היה להעלים את צורתם המפתה של איבריה התואמים. היא פשוט הייתה כזאת אישה מושכת, מושלמת, מרתקת. כך הלכה והתחזקה דעתו מרגע לרגע. 

    היא חזרה לשולחן מגישה משקאותיהם, מבחינה ללא ספק במבטי הערגה שלו. לעצמה נטלה כוס עם שתי קוביות קרח, ומילאה אותה במים מינרליים. עברון התפנה מעיתונו לברכת "לחיים" קצרה והיא התיישבה לה בין שניהם, בוחנת מכתביה. מורגלת הייתה במבטים לוהטים, בזאת היה שץ משוכנע לחלוטין.

    אין כל פלא בכך שמנהל החווה מסובב את ביתם כמו את חומות יריחו הסיק שץ, גומע באיטיות את המשקה המרענן, וחוזר להציף פניה הנאים במבטיו. ייתכן שהבדידות החלה להציק לו, המצב הקריטי בו היה הוא שרוי, ריככו, עשהו נוח להתאהב אך למרות שיופיה כה קוסם לו, אם היא לשני פעוטות גער בעצמו בתוכחה, מנסה בחירוק שיניים להתנער מקסמיה. מהדק לסתותיו נחרצות, נטל שץ מוסף של שבת שהותיר עברון פתוח על השולחן, והחל מדפדף בו בפיזור נפש מתאמץ בכל מאודו להשכיח הזיותיו. סוף שבוע קשה מצפה לו, סבר שץ מודאג. מוטב היה לו היה עברון מחזירו הערב לאקס

    'ראובן אינך שותה?' שאלה הילה בקולה המתנגן, ונימת קולה הערב מציתה מחדש את יצריו הרדומים למחצה.

    משמיט את המוסף על ברכיו נחפז שץ להריק את כוסו.

    'עוד כוס אחת?' שאלה בחיוך. 'אתה יכול להתייחס למשקאות האלה כאל שלך, נותרו לנו די הרבה בבר, ואין לנו שום כוונה כמובן, להיסחב עמם הביתה.'

    'כן תודה.' השיב לה שץ בחיוך של הקלה. נהנה מכל פרור של תשומת לב שהקדישה לו. 'אשתה עוד כוס אחת.' ענה לה בחיוב מלווה את תנועות גווה, שעה שקמה ממקומה ונעה לעומת הבר.

    'ומה אתי?' התרעם בחביבות עברון, זוקף פניו מעיתונו.

    'אוקי, אוקי.' קראה צוחקת, 'אני מביאה את המגש כולו לשולחן  פנו את העיתונים.'

    'לאן נעלם משה, תגידי?' הוסיף עברון באותה נימה, עוד בטרם הספיקה להגיע לבר.

    'אני שומעת אותם מגיעים.' השיבה תוך שהיא נוטלת בידיה את המגש על העמוס, וחוזרת עמו לשולחן.

    קולותיהם הרכים של הפעוטות נבלעים בקול אביהם שלא חדל לדובבם, אכן נשמעו קרבים בבירור ולאחר שניות מספר ניצב משה פריאל בפתח נושא בתו בזרועו האחת, ובשניה אוחז ביד בנו, הבוי הציץ מאחורי גבו באורחים בסקרנות.

    'תגידו שלום לדודים שבאו לבקר אותנו.' שידל פריאל את צאצאיו, מניח להם להתרשם מגודל המאורע. הקטן שכבר דידה על רגליו הקטנות בביטחון רב, נתן בשץ מבט מבויש וחשדני,  אך מיד ניתק עצמו מאביו וחש בשמחה לזרועותיו של עברון. גל של חדווה הציף את הטרקלין, עברון הרקיד את הקטן על ברכיו, סונט בו, מחליף עמו דו-שיח של תינוקות ומעוררו לפרצי צחוק מלאי גיל. שץ מצא עצמו מתענג מהקולות והמראה לא פחות מצמד ההורים הגאה וכך השתחרר מעט  מהמתח שכפתו למקומו. פריאל התיישב אל השולחן כשבתו עדיין צמודה לחזהו, מרבה לפנקה לבל תחוש עצמה מקופחת. הבוי עמד בפינת החדר סמוך לפתח שזה עתה חלף, מחייך  במבוכה, בלא להבין הרבה, מזדהה עם מעבידיו.

    'מה דעתכם שנקפוץ למסעדה בדיאלו, אין התנגדות מה?' הציע עברון, מיד משנרגעו והאידיליה החלה להתפוגג.

    'עכשיו אתה רוצה לאכול?' התפלאה הילה. 'עוד מוקדם בקושי שתיים-עשרה.'

    'אני לא חסיד גדול של המסעדה הזאת.' הודה עברון תוך כדי השתעשעות עם צחיק בנם, 'אלא שראובן ואני מתים מרעב!  אני רעב, בטני מצטמקת מרעב'  החל נושא קולו בשיר לשמחתם הרבה של הפעוטות, מעלה חיוך על שפתי הנוכחים.

    -הרי לך יתרונותיה של משפחה מלווה- הרהר שץ נועץ עיניו בעברון על מגבלותיה שמע די והותר מפיו של ראש המשלחת. חרף הרהורי הכפירה הללו, דבקה בו עליצותו של עברון.

    'תאכלו אתנו.' פסקה הילה. 'ואם אתם כל כך רעבים, פסקל יכין לכם כריכים עד שהוא יסיים את הכנותיו לארוחה.' הציעה ומיד זימנה אליה את הבוי והורתה לו את אשר אמור הוא לעשות.

    'גם אנחנו לא מתלהבים מהמסעדה הזאת. ' העיר משה פריאל. 'אתם אוכלים אתנו, בכל מקרה תעזרו לנו לגמור את המלאי.' הוסיף בצחוק.

    פסקל חזר עם הכריכים המוכנים לאחר זמן יחסית קצר, ועברון נזדרז לשחרר עצמו מצחיק, ושלחו לזרועות אמו.

    'ראובן?' שאל בעודו אוחז בבקבוק הויסקי בצווארו, ומוזג לעצמו סבוב נוסף של סקוטש-פרייה. שץ הניד ראשו בחיוב ותוך כדי מזיגת משקהו של שץ נטל עברון כריך בידו הפנויה והחל נוגס בו ברעבתנות.

    'טוב,  מה קורה עם השכן, הוא בכלל נמצא?' שאל את פריאל תוך כדי גריסת לסתות. 'הייתי רוצה שנזמן פגישה משותפת ראשונה, לשם כך אנחנו כאן.'

    'רק לא פה בבקשה!' הזכירה לו הילה פריאל, משאך סיים את משפטו.

    'מה הבעיה? למה שלא נאכל כולנו ביחד? העניין ההוא כבר מאחורינו, אתם הרי עוזבים בעוד ימים ספורים, וזאת הזדמנות נאותה לגמור יפה את הפרשה הזאת.'

    'רעיון גדול, כן, בהחלט!' מיהר פריאל לתמוך בעברון, מעיף מבט חטוף באשתו. 'אלא שהוא יצא הבוקר לדיאלו וטרם חזר, בנו הקטן חלה.'

    'מצער מאוד, חבל אני מבין שהוא יצא ברכב של החווה, ראיתי את מכוניתו חונה ליד הבית.' העיר עברון בנימה של חוסר אמון.

    'נכון מאוד!' השיב לו פריאל, מכוניתו אינה תקינה ולמעשה גם ה-"קט-סן-קט באשה" בקושי נוסעת, עזרתי להם לדחוף אותה הבוקר, נקווה שהם יצליחו לחזור.'

    'פנטסטי!' קרא עברון בסרקסטיות. 'גם סיור לא נוכל לעשות. אוקי, אז נאלץ לדחות זאת לפעם הבאה.' סיכם באכזבה, ובטרם הגיבו האחרים, פנה להילה: 'לא תתנגדו לארח את ראובן לסוף השבוע הזה, מה?'

    המשפט האחרון שלו נפל על ראשיהם של הפריאלים כרעם ביום בהיר, שץ שזה מכבר נרגע, נקלע שוב למבוכה רבה.

    'היינו מארחים אותו ברצון רב, אך אנו עסוקים מעל הראש באריזה.' השיבה הילה להצעתו של ראש המשלחת. מרגע שהציע עברון לזמן את דה-סילבה לארוחת צהרים, החווירה, כשהמתח שהשם הזה גרם ניכר בבירור על קלסתרה.

    'אין כל צורך להתרגש יתר על המידה!' הרים עברון את קולו. 'אני רוצה שראובן יתחיל בחפיפה מוקדם ככל האפשר, זו גם דעתו של יוסף והרבה זמן לא נשאר כבר. מלבד זאת, ראובן עזב הבוקר את המלון ולכם עד כמה שידוע לי יש עוד שני חדרי שינה פנויים. כך שבסך הכל תצאו נשכרים מכל העניין, משום שיש בדעתו של ראובן להשתתף בהוצאות, לשם כך הוא מקבל אש"ל.' הוא עשה הפוגה קלה מניח להם לעכל את דבריו האחרונים. מניסיונו ידע שמרגע שיזכיר כיסוי הוצאות, הרוחות תרגענה. 'ואיני רואה שום בעיה בעצם באירוחו, אני משוכנע שתסתדרו, אין טעם שאכנס לפרטים הוסיף מספר מלים שכלל לא נגעו לעניין רק כדי להרוויח מעט זמן, אך מיד פסק וחיוך של שביעות רצון עלה על פניו, כשנוכח שאין בדעתה של הילה להוסיף להתנגד. 'תוכלו גם להיעזר בו לאריזה, אז כללית איך זה נראה לכם, מה?'

    'בסדר אני חושב שהעניין יסתדר.' השיב משה פריאל, מעיף מבט חטוף בפניה של אשתו. 'כן, זה נראה לנו, בסדר.'

    'יפה, אז הענין הזה מסוכם, 'הצהיר עברון בשביעות רצון. 'אני אגיע ביום ראשון בערב, כדי לאסוף את ראובן אנחנו צריכים עוד לארגן לו רכב, אך למען האמת אני סבור שהוא יוכל להוסיף להתגורר אתכם עד מועד עזיבתכם, שהרי רק כך נצליח לקיים את החפיפה בינו לבין משה. לכם העניין הזה רק יוסיף, יעמדו לרשותכם שני כלי רכב, וכמו כן עזרתו הנלהבת  של אדם צעיר. ממש יוצא מן הכלל, יותר אי אפשר לדרוש! אני לא זוכר מקרה  בודד אחד בעבר, שבו זכתה משפחה שעמדה לעזוב תנאים משופרים שכאלה!' 

    'אה כן' נזכר לפתע, 'ביום רביעי בבוקר אתם אצלי, גם אתה ראובן. משה אתה צריך להחזיר את הרכב לסוכנות עד לצהרים וראובן יסייע לכם להשלמת הסידורים האחרונים שיוותרו. בערב אני עורך לכם מסיבת פרידה, כך שנלון כולנו אצלי. ראובן אולי יעדיף ללון במלון' הוסיף לפתע בצחוק שמשמעותו לא הייתה ברורה מיידית לשאר, ומיד הוסיף:

    'מכל מקום, למחרת בבוקר נסיע אתכם לשדה, ואני מקווה שלא תהיינה דחיות של הרגע האחרון – אחרת נאלץ להמשיך במסיבה עוד כמה ימים, כמו המקומיים.'      

    ההדורים יושרו והאווירה שאך זה עתה עמדה להתלהט, הפכה רגועה לחלוטין. שץ הצית לעצמו סיגריה פולט בהקלה את עשנה, לפחות נחלץ מסערת רגשותיו, סבר העובדה שמעתה ועד מועד עזיבתם יתגורר עם הפריאלים, חדלה לפי שעה להדאיגו. גם אם האפיטרופסות היתרה שמפגין עברון ביחסו לא כל כך נעימה לו, לפי שעה אין היא מזיקה במיוחד, ולאחר שאלה יעזבו לבטח יוקל לו מבחינה זו.

    עברון שטרם סיים מנת מרצו הרגילה, מחא כפיו וחככן זו בזו, קוטע את השיחות שהחלו לקלוח בין מארחיהם וצאצאיהם. 'אנחנו עורכים טורניר זוטא בברידג', אני וראובן נמצאים בהרצה כזוג וזה הצ'אנס שלכם לנצח אותי פעם מה אני אומר, הזדמנות חייכם!'

    'לא כדאי שנערוך סיור הכרה בחווה קודם?' שאל משה. ' נספיק לעשותו עד לארוחת הצהרים, משהו קצר, נחליף כמה מילים עם סגל העובדים בהזדמנות שאתה פה.'

    'ללא המנהל בשום פנים ואופן לא! התנגד עברון נחרצות. 'אך אתה יכול לערוך מחר סיור שכזה עם ראובן, כולל הסברים מקיפים לגבי מה שכבר נעשה והתוכניות לעתיד.'

    'אבל אי אפשר להתחיל לשחק לפני שמשכיבים את הילדים,' צידדה הילה בעמדת בעלה. 'הם יהפכו לנו את השולחן.'

    'אז בסדר, קצת יוזמה!' גער בה עברון, 'תקראי לפסקל שייקח אותם אליו וישגיח עליהם בינתיים. הוא לא צריך להתבטל כשהסירים מתחממים על האש שיאכיל אותם בינתיים במטבח וישכיב אותם לישון חבל על הזמן את לא חושבת?'

    להפתעתו של שץ בוצעו כל הנחיותיו של עברון עד תומן, פסקל זומן בדחיפות ולאחר שהציב את שולחן הברידג' הירוק, נטל את הפעוטות כשהילה מלווה אותם עמו למטבח – ועד שהספיקה לחזור, מסובים היו בעלה ושני אורחיהם סביב השולחן והקלפים ערוכים לחלוקה.

    'באמת אין לכם סבלנות? בעוד מקסימום חצי שעה אנחנו יושבים לאכול!' התרעמה.

    'החצי שעה הזאת תמשך זמן רב.' השיב לה עברון, 'כשיגיע האוכל נניח את הקלפים הפוכים על השולחן, ונחזור לשחק כשנסיים את הארוחה. נו קדימה התיישבי ונתחיל.'

     

    לאחר כמה וכמה סיבובים ששץ איבד מנינם, צץ לפתע הקטן של הפריאלים שנעור משנתו, ונדחק לזרועות אביו. ההורים התפנו לבנם וזה שלח את ידיו הקטנות לקלפים עברון קם ממקומו ונתמתח, המשחק תם.       

    'טוב, יש לי עוד כמה וכמה עניינים דחופים לסדר בסוף השבוע הזה, אני זז!' הכריז עברון בדרמטיות רבה. כשירד הבוי עם בתם הקטנה, החלו הכל לקום בהסטת כסאות ונטשו את שולחן הברידג'. הילה נטלה את בתה לזרועותיה ואילו עברון הושיט ידו לצחיק בנם וכך יצאו הכל ללוותו. פסקל נשאר מאחור בטרקלין, משיב את הסדר לכנו.

    'פרוס בבקשה בשלומם של רבקה ויוסף, והתנצל בשמנו.' פנתה הילה לעברון כשעמד לצד מכוניתו, ידו על ידית הדלת.

    'אני מבין שחשת ברע באותו הערב.' ציין בפנים אטומות.

    'כן היה לי כאב ראש מחריד ולא הספקנו להתקשר אליך'

    לא ציערת אלא את דורשי טובתך. פסק בתוכחה, משהבחין במבט רווי הלעג הנוקב שעלה על פניה, השפיל עיניו לרגע. 'מה זה משנה!?!'  הרים את קולו בכעס.  'אתם  הרי עוזבים בלאו הכי' הוסיף ופתח את דלת המכונית במשיכה עזה. 'להתראות ביום ראשון!' פלט קצרות, התניע בחופזה וזז.

    'דורשי טובתי' ציטטה אותו הילה בלעג מביטה בבעלה. 'הוא בוודאי מתכוון לעצמו הצבוע הזה! אל תעמדו להסתכל עליו!' גערה בשניהם, כאשר יצאה מכוניתו של עברון את שערי החווה. 'הוא תיכף יתחיל עם החאראקות שלו, בלי קהל חייו אינם חיים. '

    איזו מנה גדושה של מרירות?!? נדהם שץ. איבה ממש! ופנה בעקבות הפריאלים לעבר פתח ביתם. מחיש צעדיו הדביקם ונע לצידה של הילה עד שלא חזרו והתיישבו בטרקלין לא פצו שלושתם את פיהם.

    'איפה יושבים שאר חברי המשלחת?' שאל שץ סתמית, מנסה לחלצם מאי הנעימות שנקלעו אליה. תחילה הביטו בו שניהם בזקיפת גבות, כמו לא הבינו במה מדובר.

    'על מה אתה מדבר?' שאלה הילה מחייכת בתימהון. 'אוה' פרצה לפתע בצחוק. 'הוא לא סיפר לך? ובכן' הוסיפה בצחוק גובר והולך כשבעלה מצטרף אליה ברעמי בס מהדהדים, בלא שליטה. 'מיום חמישי הבא, המשלחת זה אתה וראש המשלחת!'

     

    © חיים קדמן 1989 – כל הזכויות שמורות

    דרג את התוכן: