אובדן
לאנשים המאבדים את את רגליהם יש תחושת פאנטום. כך אני מרגיש אבל לא ברגל אלא בנשמה. ההורים שלי הנציחו את הילדות שלנו בתמונות ובסרטי וידאו. לאחרונה לקחתי את אחד מהסרטים כדי להעביר לדי וי די והצטמררתי. נדב חזה את מותו מבלי שהוא ידע. דוד שלי צילם אותנו ושאל את נדב מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול. נדב חשב לרגע ואמר, אני לא אהיה גדול כי אני אמות. חשבתי שלא שמעתי ברור. הרצתי את הסרט הלוך וחזור. המשפט הזה נאמר כשנדב מצחקק וחוזר על המילים. דוד שלי ניסה לשנות נושא והסית את המצלמה. לתדהמתי על השולחן בפינת האוכל היה עיתון ובעיתון היתה כותרת תאונת דרכים מזעזעת. הכותרת באותיות אדומות ובכותרת המשנה מה שהצלחתי לראות כשעשיתי פאוז הוא את המיקום שזה בכביש הסרגל סמוך למקום התאונה שאחי מת בה. אז כמובן שיש מקריות ויש גורל אבל אני לא מצליח להרגע מהדבר הזה. אני מתכוון להעלות את הסרט הזה בעתיד. |