פחד נטישה שנים לקח לי להבין שהרבה ממה שאני זה הודותם הסתובבתי כל הזמן עם משקפיים וורודים מזוייפים ניסיתי להסתיר את הרע מכל , את הלא מובן האשמתי את עצמי פעם אחר פעם על תחושות של עזיבה ולא הצלחתי לתייג אותם בחיי במופלאים. עדיין בזיכרוני הייתה תמונה חצי מושלמת של משפחה ֿ למרות ההתפרקות של הזוגיות הנוראית שאיתה גדלתי . ואז בגיל הכי קריטי הם נפרדו... גיל חמש עשרה , גיל שבו מנסים להפריד את האני ההמוני ונלחמים למצוא גם את האני האישי. באותו גיל הוא ארז את הזכרונות ונפרד ממנה אך לא רק ממנה ... נפרד גם מאיתנו. ומאותה נקודה , מבלי לדעת הוא השאיר מקום ריק למרות המשקפיים הוורודים , המקום היה ריק . לא התחלף במקום חדש ואחר פשוט ריק. מאז אני מגדלת את עצמי לבד מגדלת את הקורבים כאילו ילדתי אותם לוקחת אחריות כאילו אני מלכת השבט שחייבת לשמור על שבטה כי אם לא שוב פעם "התפרקות " אם תשאלו אחרים הם יעידו היא חזקה, אמיצה , חכמה ועוד הרבה תארים רבים אך אף אחד לא מתאר לעצמו שאותה אחת , חייכנית ואופטימית מכילה בתוכה חור עמוק ושמו "נטישה" .... אותה אחת צועדת כאן , עם העובדה שהבן אדם שאחראי על היות בעולם הזה שכח אותה ,עזב אותה ואינה כבר בדאגותיו . שנים עברו מתחילת המסע האישי, גילוי עצמי והיום , לאחר אין ספור מראות ואין ספור מתנות כואבות היא כבר לא מאשימה את עצמה... לא מתפלא להבין שזוגיות עבורה היא מקום של פגיעה היום מבינה ואף סולחת לעצמה על הנוסחה שאיתה גדלה כל חייה זוגיות = פחד נטישה |
תגובות (5)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
המילים נכונות : הן מרגישות נכונות, אמיתיות, וגם בחירת המילים שהיא עומדת בפני עצמה
תודה על תגובתך
מה המילים הנכונות שאליהן אתה מתכוון ?
חלק מהכתוב , חצי , הכל ?
לא מתלוננת על הזמן שחלף עד ההכרה והובנות שמחה שהגעתי לשלב זה בחיי
שלב שאני מכירה את עצמי יותר טוב , מודעת ושלמה יותר
תודה על תגוֹבתך
תודה ששיתפת במילים הנכונות