פרק ראשון-בילדותי נחשפתי לסיפורי משפחתה של אימי,לסבי החזן של העיירה ,עליו סופר כי לכשהחל את תפילת קול נדרי בערב יום הכיפור,נהרות של דמעות נזלו מעזרת הנשים.מטבע הדברים במישפחה ניצולת שואה הוצנעו פרטים רבים על עברה וקורותיה של המשפחה,ואלו שסופרו היו נדירים ביותר. פרק שני-בדילוג של למעלה מ-30 שנה,בתי ביקשה ממני להצטרף אליה לחיפוש וכתיבת אילן היוחסין של המשפחה,וזאת בהגיעה לכיתה י"ב וטרם נסיעתה לפולין כנהוג בכיתה זו.תוך כדי חיפוש וחריש במאגרי מידע וארכיונים ,הגענו באילן היוחסין עד שנת 1827 וגילינו כי שושלת משפחתנו תחילתה הינה ראש חסידות גדולה בפולין ושמו-ר שמחה בונים מפישחיץ.לא המשכנו להתעמק ושמחנו בחלקנו ובזכותנו . פרק שלישי-כדרכי מדי תקופה אני נוהג לפקוד את קבר הרשב"י במירון,ביקור במירון גורם לי לטעינה עצומה של הנפש וממלאת אותי בשימחה פנימית,תעצומות נפש והמון כח.היום החלטנו כדרכנו מימים ימימה,עלינו על הרכב ועלינו למירון,ביקרנו בציון הרשב"י,במערה הסמוכה בה הסתתר ולמד עם עשרת תלמידיו ובה נכתב על-ידו ספר הזוהר. פרק רביעי-אינטואיטיבית נמשכנו ממירון לקבר האר"י הקדוש,מרחק 10 דקות ממירון.בפתח שומר בית העלמין (איש שמעולם לא פגשתי)הקדים את פנינו בחיוך,ביקשתי אותו לתקוע בשופר שבידו ולברכנו לשנה החדשה.תוך כדי התפתחה באופן אקראי שיחה.האיש מרדכי שמו מספר לי כי משפחתו בצפת כ-400 שנה,וכי שמירת ,נקיון וצביעת הקברים עוברת במשפחתו מאב לבן.ואני מספר למרדכי כי אני צאצא למשפחת החסיד ר שמחה בונים.האיש החוויר אחז אותי בשתי ידייו קרבני אליו ונשק על מצחי."ארבעים שנה אני כאן מטפח ,צובע ומנקה את הקבר,וכל אותו זמן אני בתחושה וציפיה שיום יבוא,ויגיע בן משפחתו של הצדיק לביקור"אומר לי מרדכי עיניו דומעות וגופו רועד. |