כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בעמדת מוצא

    באה בימים, וגם בלילות לפעמים.... אובדת בנבכי המטריקס

    ארכיון

    0

    רגע מושלם

    37 תגובות   יום רביעי, 23/9/09, 20:08

     

    אני אנסה לתאר מה זה עונג בל יתואר. כן, אני יודעת, סתירה בגוף ה...

    אני יושבת במרפסתי השמימית, מול בריזת ים, שקועה עמוק בעיסוקיי הצבעוניים, צפה בין בהירות לאבסטרקט, לוקטת מוזיקה מרעננת אוזן ב-88fm (בפרסומות סוגרת. אני כבר ממש טובה בלדעת מתי לסגור מתי לפתוח), השמש עוד רגע טובלת רגל במים.


    למרות שהנביעה של הצורות גדולה, ואני רודפת אחרי הרעיונות, מדי פעם מתבקשת הפסקה.

    ואז, באורח פלא מגיעה טינטין השחורה-לבנה-חתולה, ומתרווחת על כרית לידי.
    או שאולי הגיעה כבר מזמן, ורק עכשיו הבחנתי בה.
    יש איזו הרמוניה ביתית ביני לבין חתולותי. אנחנו משתלבות בזרימת הזמן בבית.
    אני עסוקה בלהיות עסוקה, והן עסוקות בלהרגיע אותי.
    כי חתולים הם המומחים העולמיים בבטלנות כדרך חיים, וכל פעילות נמרצת מדי מעוררת בהם השתאות פילוסופית. בשביל מה לזוז כל כך הרבה כשאפשר פשוט להתמרח על כרית ולהתלקק לנצח? לא עדיף?

    אז הנה, הנה, הגענו לעונג המופלא, לאחד מאותם רגעים שבשבילם שווה לטפח את שתי הליידיז הללו.

    אני מניחה את ענייני הצידה ונשכבת בהסיבה אל הכרית כשפני סנטימטר אחד מבליל החתולה, טינטין.
    והיא מתלקקת, הלוך ולקוק, הלוך והרטב, ואני, נופל עלי הקסם.

    איך לתאר? הרכות, הרכות האינסופית של הגוף החתולי, המפותל אל עצמו בהנאה של התנקות.
    הקולות הקטנים של יציאת הלשון מהלוע, מין נקישה קטנטנה, ורחש הלשון על הפרווה המבריקה. ווש ווש. כל הקווים העגולים והרכים שפני טבועים בהם. והנה, תוך כדי סיבוב לשון אני מריחה את הבל פיה, ומרגישה את חום נשימתה, וקצה לשון נמרצת חולף על אפי.
    רגל לבנה מורמת אל על והראש העגלגל מבריש את הבטן הלבנה גם היא. ואני מקרבת את פני עוד, להרגיש את הפרווה הלחה על עורי. וגרגור חרישי עמוק, נשפך באוזני.


    וכדי להפוך את הרגע למושלם, אני מרגישה לשון נוספת מלקקת את בהונותי. זוהי מאמא. השניה, הכבדה. זאת שאוהבת ללקק אחרים.

    והנה עונג ביתי חתולי ליקוקי במיטבו. איזו רכות...
     

    דרג את התוכן:

      תגובות (36)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/10/09 09:38:


      תודה מנוע שקט :)

      ואותי מדהים איך אחרי כמעט 40 שנים של חיים עם חתולים, לא נמאס לי בכלל

      וכל פעם מחדש אני מתמוגגת

        16/10/09 09:26:

      זה מדהים איך רגע כזה מכיל בתוכו כל כך הרבה

      והוא בסך הכל רגע

        29/9/09 17:12:
      מצחיק :) גם החתולה השמנה שלי נוחרת. אני אוהבת את הנחרות שלה. לפעמים אני קוראת לה חורחה.
        29/9/09 17:10:

      צטט: מ*כל 2009-09-29 06:45:53

      צטט: -יעל 2009-09-29 06:41:50


      יפה יפה

      הכלב שלי הוא סוג שלי חתול. זה די קטע, הוא מתלקק המון. ואין חמוד מזה.

       

      הוא גם מגרגר? קריצה

      שנה מצויינת שתהיה לך, יעל

       

      מגרגר ואף נוחר- אין דברים כאלה..

      תודה מותק. גם לך.

       

        29/9/09 06:45:

      צטט: -יעל 2009-09-29 06:41:50


      יפה יפה

      הכלב שלי הוא סוג שלי חתול. זה די קטע, הוא מתלקק המון. ואין חמוד מזה.

       

      הוא גם מגרגר? קריצה

      שנה מצויינת שתהיה לך, יעל

        29/9/09 06:44:

      צטט: אלת האש 2009-09-28 22:13:29

      מיכלי

      רוב חיי גדלתי עם חיות. בעיקר כלבים וחתולים. 

      יש לי את ג'ק שהוא שיא הרכות של כלב - טוב הלב ואנושי וחכם ומקסים שזה יוצא דופן. 

      ויש את גינגית שכבר שבועיים עקרה מהבית בגלל גורה קטנה אחת שנאספה מהרחוב.

      אבל הגינגית הזו, היא שיא של טוב לב ופינוק וליקוק - והמילים שלך גרמו לי להתגעגע אליה כלכך.

       

      ואז יש לי את הגורה המגנונה הקטנה הזו - שהגפיים שלי נראים כמו אחרי מיני פיגוע בגלל הציפורניים והשיניי סיכות שלה, העל שרוט ופצוע.

      אני רק מחכה שהיא תרגע או שמישהו יקח אותה אליו והגינגית תחזור הביתה.

       

      כי פתאום בא לי לשכב במיטה ושהיא תבוא ותשכב לידי ותגרגר עלי ותלקק את הידיים ותרדם בחמימות אינקץ של אהבה.

      במקום מיונז שקופצת לי על הפנים באמצע הלילה ונושכת כל חלקה חשופה כולל הפנים.

       

      בהחלט רגע קסום ומושלם.

      הרגע אצלך, כמובן.

       

      אני מכירה את ג'ק, הנשמה. כבר התמזמזנו.
      וגם את ג'ינג'ית. כבר התלקקנו במיטה שלך. ז'תומרת היא ליקקה את עצמה וגם אותי.
      את הפיצ'קה עוד לא.
      נורא כיף שתוך כדי שינה, החתלתולה שלי ניגשת אלי ומתמקמת בתוך החיבוק שלי ומצמידה לחי ללחי ומגרגרת. וככה השינה רכה יותר.

      ומוצמוץ, שנה זורמת ללא פקקים, ותנופת הקמה שתהיה לך. ובהצלחה. 

        29/9/09 06:41:


      יפה יפה

      הכלב שלי הוא סוג שלי חתול. זה די קטע, הוא מתלקק המון. ואין חמוד מזה.

        28/9/09 22:13:

      מיכלי

      רוב חיי גדלתי עם חיות. בעיקר כלבים וחתולים. 

      יש לי את ג'ק שהוא שיא הרכות של כלב - טוב הלב ואנושי וחכם ומקסים שזה יוצא דופן. 

      ויש את גינגית שכבר שבועיים עקרה מהבית בגלל גורה קטנה אחת שנאספה מהרחוב.

      אבל הגינגית הזו, היא שיא של טוב לב ופינוק וליקוק - והמילים שלך גרמו לי להתגעגע אליה כלכך.

       

      ואז יש לי את הגורה המגנונה הקטנה הזו - שהגפיים שלי נראים כמו אחרי מיני פיגוע בגלל הציפורניים והשיניי סיכות שלה, העל שרוט ופצוע.

      אני רק מחכה שהיא תרגע או שמישהו יקח אותה אליו והגינגית תחזור הביתה.

       

      כי פתאום בא לי לשכב במיטה ושהיא תבוא ותשכב לידי ותגרגר עלי ותלקק את הידיים ותרדם בחמימות אינקץ של אהבה.

      במקום מיונז שקופצת לי על הפנים באמצע הלילה ונושכת כל חלקה חשופה כולל הפנים.

       

      בהחלט רגע קסום ומושלם.

      הרגע אצלך, כמובן.

        28/9/09 21:43:

      אני שמחה שהצלחתי להביא אותך להשתפך אצלי... :)))
      נראה לי שחתולים הם בני אצולה  שצריכים רק מעט מעט תנאים ויחס, ומתגלים שוב במלוא הודם.
      וחוץ מזה שהם מצחיקים שאין...
      טינטין עכשיו נוגסת לי קלות בגיד אכילס שלי, כדי שאתפנק איתה, אחרי כמה ימים שלא הייתי. איזו עדינות!

       

      שנה של בריאות ובהירות מחשבה, משובה ותענוגות עמוקים, שי"ל

      וחיבוק ונשיקה :)


      לאחרונה אימצתי חתולה ובכל עת אני נחשפת לקסם המהלך חרישית הבוקע מכפותם הרכות.. בגלל אלרגיה קלה אל רוקם של מתושעיי הנשמות, החשבתי עצמי מאז ומעולם לטיפוס של כלבים ולא עוד. החיספוס הזה של הלשון, הגמישות, הטיפוח, האלגנטיות, הנקיון, ההתמרחות, ההתפנקות, הדריכות, הגרגור שזוקף בעורי שערות שלא ידעתי על קיומן, המבט שיכול להיות אטום ועלום, עמום וסתום, או משחר להשתובב, לטפס, לתקוף עצמים בלתי נראים, לכייף. כן. איזה כיף.
        28/9/09 21:18:

      צטט: מיכלללה 2009-09-28 16:51:03

      אכן רכות

       

      מרגיש בית

       

      המון המון רכות נשפכת. כמה אני אוהבת רכווווות...

      תודה מיכלללה, ושנה כיפית שתהיה לך!

        28/9/09 21:17:

      צטט: TSH5 2009-09-27 18:18:31


      מרפאים, סטואיקנים, מספקים רגעי זן וחוויות ארוטיות, חושניוּת, מדיטציה -

      לא יותר פשוט להודות שהם מרכז העולם?

       

       

       :)))))))))

      בדיוק ככה. כאילו, תגידו תודה שאנחנו מוכנים לאמץ אותכם, אנשים!

      מקסים האיור!

      תודה הרבה, ושנה קלה וזורמת ומלאת שמחות קטנות שתהיה לך.

        28/9/09 21:15:

      צטט: שרוניני 2009-09-25 21:31:29

      הצלחת לתאר את הרגעים הללו בינכם כל כך בדיוק ובחושניות..

      ואני כותבת בזהירות מכיוון (ואני יודעת שבזה הרגע מניותיי צונחות) שאם יש חיה ששנואה ודוחה אותי הרי היא חתול..

       

      שרון, זה בסדר לא לאהוב מה שאני אוהבת, כמובן, כל זמן שאת לא מציקה להם...

      ושנה נפלאה שתהיה לך!
        28/9/09 21:13:

      צטט: ת_מר_מתוק 2009-09-25 17:53:06

      בילדותי בית הורי גדלנו עם חתולה וחמישה חתלתולים, ארבע נקבות טריקולוריות וזכר ג'ינג'י אחד

      וכך הוא היה, בחתולים ניתן להביט שעות, גם בשנתם, זו מדיטציה. 

       

      ממש כך. והקדשתי לזה פוסט שלם:

      מסתורין


      תודה תמר, ושנה חתולית מתפנקת שתהיה לך :)
        28/9/09 21:09:

      צטט: lost highway 2009-09-24 20:27:49

      אני מת על חתולים. לא עד כדי כך, אבל מת עליהם. דווקא מאוד אוהב לראות אותם, את התנועות הקשתיות, את הנקיון היסודי של הכפות.

       

      רצף ההתלקקו שלהם לא מפסיק לרתק אותי. מאיפה מתחילים, מה בא אח"כ, למה פתאום הם מפסיקים, רגל מתוחה למעלה, לשון עדיין בחוץ, ובוהים. ואז, שוב. במרץ מתלקקים.

      שנה טובה (ובלי אובססיביות, אלו! חיוך) שתתלבש עלייך, לוסט הייווויי

        28/9/09 21:06:

      צטט: גולדמונד 2009-09-24 17:09:08

      חוויה אירוטית עם חתול.

       

      נדמה לי שאת הופכת לאריאל. 

       

       

      אכן חוויה אירוטית. לפעמים לא ברור איפה הן מסתיימות ואני מתחילה.

      ולגבי אריאל... נו, ברור

        28/9/09 21:05:

      צטט: פרומיתאוס 2009-09-24 13:08:48

      תיאור נפלא של החתולים כגדולי הסטואיקנים

       

       הם אכן כאלה. וקוץ קטן באליה הזו - הם משדלים אותי להשתרע איתם יותר ממה שכדאי...

      שנה מצויינת, פרומיתאוס

        28/9/09 21:04:

      צטט: הדקדוק הפנימי 2009-09-24 08:52:04

      זה לא הם. זו את :) ברצינות.

      זה רגע של זן. נתת לעצמך פשוט להיות, וזו יכולת מופלאה. את היכולת הזו את יכולה לשכפל בכל עת ובכל מקום שתבחרי... 

       

      זו אני, זה הם, זה הרגע. אינשאללה יהיו כאלה עוד הרבה השנה.

      תודה חמודה ושנה יפה ומרווחת נשימה וזנית שתהיה לך.

      }{

        28/9/09 21:01:

      צטט: נובר 2009-09-24 08:49:12


      מקסים.

      שלי, בנוסף, עושה לי גם מסאז'. בחיי. לוחצת על בטני או חזי בשתי רגליה הקדמיות לסירוגין, ימין שמאל, כאילו צועדת במקום, לחיצות קטנות ומטריפות.

       

       

      מכירה את המסאז'ים האלה... בעיקר חתולים שעוד לא ממש נגמלו. אחחח, תענוג.

      שנה עם אהבות חוזרות, נובר'קה.

        28/9/09 21:00:

      צטט: la nina 2009-09-23 21:21:22

      אה, נסחפתי קצת, פוסט מקסים!!!

       

       ותודה לך, לה נינה :)

      שנה נהדרת (שכבר מרגישים את קצה אפה) שתהיה לך

        28/9/09 20:59:

      צטט: la nina 2009-09-23 21:20:50

      את יודעת שקראתי פעם שזה אפילו מוכח מדעית, האפקט המרגיע שלהם?

      מסתבר שיש מקומות שממליצים בהם לחולי לב אחרי התקף להחזיק חתול על הברכיים לעיתים קרובות, כי הגרגור הזה פשוט עושה את העבודה.

       

      בגלגול הנוכחי נאלצתי לוותר על היצורים המדהימים האלה, מפאת אלרגיה בקרב הסובבים אותי. אבל בהחלט היו זמנים.

       

       אין לי ספק שיש להם השפעה מרגיעה-מדיטטיבית.

      אין כמו לדחוף פנים לתוך כדור פרווה מגרגר, שגם שולח לשון ומלקק אותי (מסוגים שונים...)

      צר לי שאת ממנוע.

        28/9/09 20:57:

      צטט: m i n d the gap 2009-09-23 21:15:11


      ררררררגע נהדר :)

       

      את מביייייינה אותי :)

      }{

      שנה של פריחה ומימוש (לא נסתפק בפחות קריצה)

        28/9/09 20:56:

      צטט: cassiopea_s 2009-09-23 20:13:22


      והנה אני הראשונה עם כוכב חתולי מתפנק.

      תיארת רגע קסום.

       

       

      תודה רבה יעלי!

      }{

      והמון ברכות לשנה החדשה שאצבעינו כבר נוגעת בה...

        28/9/09 16:51:

      אכן רכות

       

      מרגיש בית

        27/9/09 18:18:


      מרפאים, סטואיקנים, מספקים רגעי זן וחוויות ארוטיות, חושניוּת, מדיטציה -

      לא יותר פשוט להודות שהם מרכז העולם?

       

        25/9/09 21:31:

      הצלחת לתאר את הרגעים הללו בינכם כל כך בדיוק ובחושניות..

      ואני כותבת בזהירות מכיוון (ואני יודעת שבזה הרגע מניותיי צונחות) שאם יש חיה ששנואה ודוחה אותי הרי היא חתול..

        25/9/09 17:53:

      בילדותי בית הורי גדלנו עם חתולה וחמישה חתלתולים, ארבע נקבות טריקולוריות וזכר ג'ינג'י אחד

      וכך הוא היה, בחתולים ניתן להביט שעות, גם בשנתם, זו מדיטציה. 

        24/9/09 20:27:
      אני מת על חתולים. לא עד כדי כך, אבל מת עליהם. דווקא מאוד אוהב לראות אותם, את התנועות הקשתיות, את הנקיון היסודי של הכפות.
        24/9/09 17:09:

      חוויה אירוטית עם חתול.

       

      נדמה לי שאת הופכת לאריאל. 

       

        24/9/09 13:08:
      תיאור נפלא של החתולים כגדולי הסטואיקנים
        24/9/09 08:52:

      זה לא הם. זו את :) ברצינות.

      זה רגע של זן. נתת לעצמך פשוט להיות, וזו יכולת מופלאה. את היכולת הזו את יכולה לשכפל בכל עת ובכל מקום שתבחרי... 

        24/9/09 08:49:


      מקסים.

      שלי, בנוסף, עושה לי גם מסאז'. בחיי. לוחצת על בטני או חזי בשתי רגליה הקדמיות לסירוגין, ימין שמאל, כאילו צועדת במקום, לחיצות קטנות ומטריפות.

       

        23/9/09 21:21:
      אה, נסחפתי קצת, פוסט מקסים!!!
        23/9/09 21:20:

      את יודעת שקראתי פעם שזה אפילו מוכח מדעית, האפקט המרגיע שלהם?

      מסתבר שיש מקומות שממליצים בהם לחולי לב אחרי התקף להחזיק חתול על הברכיים לעיתים קרובות, כי הגרגור הזה פשוט עושה את העבודה.

       

      בגלגול הנוכחי נאלצתי לוותר על היצורים המדהימים האלה, מפאת אלרגיה בקרב הסובבים אותי. אבל בהחלט היו זמנים.

        23/9/09 21:15:

      ררררררגע נהדר :)
        23/9/09 20:13:


      והנה אני הראשונה עם כוכב חתולי מתפנק.

      תיארת רגע קסום.

       

      פרופיל

      מ*כל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין