
במסע הזה אליך, חוויתי את הקוצים היבשים אט אט שרטו את רגלי אך רק תווי פניך השאירו את החותם בתוך נפשי. בדרך הזאת אליך, הרוח נשבה לא פעם ופרעה את תלתליי סטרה על פניי ועל הלב הגשם טיפטף מעליי, זיכך אותי מהכאב. במסע הזה אליך, התדע שפרחים כבר פרחו בצבעם המסנוור? אך אלה לא היו צבעיך, אלא צבעם של אחר. בדרך הזאת אליך, לא היססתי להתכסות בחצץ ובעפר לאחוז בציפורניי, כמטפסת על הר ללא מאור עיניי. במסע הזה אליך, חציתי שבילים ימינה ושמאלה, חיפשתיך ללא הפסק. נשאתי תפילתי לאלוהיי שלמעלה אך הוא השיב את פניי ריק. הידעת כי עייפתי? הידעת כי את כמיהתי אליך הבדידות לוכדת? בדרך אליך שוב אובדת נפשי זועקת עדיין, אליך. |
תגובות (3)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מה שאת עושה בעצם, כותבים קצת... וכשאת רואה שאני אונליין - אז לוחצים על הצ'ט לקשקש איתי.
מה איתי? אל תשאלי. מצאתי את האחד המיוחל, את עבודת החלומות, והתלתלים שלי מסתדרים מושלם כל בוקר, בלי חומר.
בקיצור הכל אותו דבר! (אבל קצת יותר טוב)
גם אני :)
אין כזה, זה אותו אחד שאני מייחלת לו.
עדיין אין לי מושג מה עושים כאן באתר הזה....
מה איתך?