"רוצה לראות טריק?"
עיניה הצטמצמו. "איזה סוג של טריק?"
"משהו שלא דומה לשום דבר שאי פעם ראית", הוא אמר, ולקח לגימה עמוקה ישר מהבקבוק. יין אדום צבע את שיניו. "אני מבטיח".
"בסדר". היא נשענה אחורה בכסא תוך כדי שהוא חוצה את החדר למרכז, ומנענע את כתפיו במעין תנועת שחרור כזאת, כמו ריקוד חימום. את הבקבוק השאיר על השולחן והיא לקחה אותו, עטפה את פייתו בפיה וחיסלה בשלוק אחד את הנוזל שנשאר בו. לא הייתה לה שום כוונה לתת לצמרמורת הגדולה שעטתה אותה לחמוק ממנה.
ללא שום הקדמה, ללא צעקות, וללא התרעה כלשהי, הוא עלה בלהבות. בער בשקט מושלם, ורק עיניו הכהות מביטות בה באותו המבט המרוכז שתמיד היה לו.
הבקבוק נפל מידה, התנפץ לרסיסים ירוקים לכל הכיוונים. היא רצתה לצרוח אבל לא יכלה. היא רק בהתה קדימה בעוד הוא מתאכל מול עיניה.
על ריצפת העץ הייתה ערימת אפר קטנה וכתם שחור, אבל שום עדות אחרת לכך שהוא אי פעם היה קיים.
*
הדלת נפתחה והוא פסע פנימה. היא זינקה מהכורסא, חיבקה אותו ואמרה, "איך עשית את זה?"
|