חלום בלהות לפעמים להביט מהצד ולראות כיצד מתנהלות שיחות או תגובות של הורים שמגיעים לבית הספר, חוסר הכבוד, הבוטות וה"שעור" לתלמיד מעלה את הרצון החשיבתי למצוא פתרון. האינטרס המשותף של מערכת החינוך ושל ההורים הוא חינוך הילדים. אנחנו כמחנכים וכמורים חייבים ללמוד לשנות כוון כי בלי שיתוף ההורים לא נגיע למקום מבטחים.
נכון, אני יודעת שזו משימה קשה אך צריך לנתב ולכוון את ההורים כדי שימלאו את תפקיד ה"מתווך" בין התלמיד לממסד החינוכי.
חוסר ההסכמות והבקורת הלא בונה של ההורים לא נולדו לאחרונה, גם בתקופת הציונות היו אי הסכמות וניסיון להשפיע על מערכת החינוך רק שהיום זה נעשה בצורה גלויה, לפעמים בוטה ולא הוגנת כלפי התלמיד , המורים והמנהלים. אם נפרוט את בעיית ההורים נראה שהורים חוששים מחוסר מקצועיות של מורים ומנהלים , דואגים שילדיהם אינם מקבלים את המיטב וששקולי המורים מלווים בטעויות. הם חשים חוסר אונים כלפי מערכת החינוך. מורים ומנהלים חוששים ממעורבות יתר של הורים שאינם מבינים שתנאי הלמידה קשים, לוח הזמנים צפוף,ולכן אין מענה מניח את הדעת לאנשי החינוך לטפל גם בבקשות המוצדקים של ההורים.
ההורים מאשימים את המורים והמורים את ההורים ובנסיבות אלה אין ולא יכול להיות דיאלוג מפרה בין הורים לבית הספר ומי שנשאר פגוע בין המייצרים אלו הם התלמידים. הגוף שנקרא וועדי הורים יכול להיות לעזר רב עם היתה לו הכוונה נכונה אך, במצב הקיים יכול להיות גם הרסני.
האם לא הגיע הזמן לחדש את המועצה להורים שהוקמה בזמנו במשרד החינוך ונעלמה בגלל קצוצים בתקציב?
האם לא הגיע הזמן שנבין כולנו שהורות איכותית היא תנאי לאיכותו של החינוך בפרט ולאיכות החברה בכלל?
|