אתה לא שם לב ליחסים שלנו, הכול מסביבך זוכה לעיון ובדיקה מעמיקה, אין סוף מלל ודיבורים על גבי דיבורים ללא סוף, רק על היחסים שלנו אתה מסרב להסתכל, אני רואה את הכאב על הפנים שלך ברגע שאני מושכת לכיוון, כאילו מדובר בטאבו, דבר אסור, לפתע אני מרגישה כמו חוטאת וזה כואב לי הכי הרבה, העובדה ששיתפתי פעולה, משהו בי כנראה הסכים, לא אליך אני באה בטענות אלא לאותו חלק קטן בי שהסכים. אין בך טיפת זדון, אילו היה בך שמץ הייתי מגלגלת אותך מכל המדרגות, אני גם לא יכולה לטעון לאי ידיעה או תרמית, ידעתי בדיוק עם מי אני הולכת, התרעומת שלי, אם אפשר לקרא לה תרעומת, היא על כך שהצלחת לשכנע גם אותי לא להתבונן ביחסים שלנו. עכשיו, כשהיחסים שלנו הגיעו לאן שהגיעו, אתה לפתע נזכר לעמוד על הרגליים האחוריות ולזעוק, מה פתאום מ'. ובכן יקירי, מ' הוא תוצאה של מערכת יחסים שסירבו להתבונן בה. זה מה שקורה כאשר מניחים למערכת האיזון לפעול באופן טבעי וללא התערבות, כפי שאתה בעצמך מטיף ודורש. אתה אולי לא זקוק למערכת יחסים שאפשר להתבונן בה, אני מסתבר דווקא כן זקוקה, ואתה צודק, הוא טיפוס חלקלק וערמומי, אבל איתו יש לי לפחות מערכת יחסים שאפשר להתבונן בה, שמותר להתבונן בה, שאפשר לדבר עליה ולדסקס אותה, שאפשר לשמוח איתה והכי חשוב, שאפשר לישון איתה.