תמיד אמרתי לעצמי, מה חשוב הכסף, העיקר הבריאות. וברוך ה', לא חליתי הרבה בימי חיי, ומלבד להכנס לבית החולים על מנת ללדת או לבקר חולים, רגלי לא דרכו בבתי חולים. והיום בקרתי בבית החולים בגלל בעיה מסויימת המצריכה ניתוח. לא רציני, לא מסובך, אבל ניתוח זה ניתוח. הרדמה זו הרדמה, אשפוז זה אשפוז, וחוסר אונים זה חוסר אונים.
ראיתי את המחלקה, את הקירות הלבנים, את הפיג'מות, את הצוות הקפוא, הלחוץ, את הדיבור חסר הסבלנות מהצוות וחס ושלום לא הרופאים, הרופאים היו מקסימים, סבלניים ונינוחים. בקשו ממני לחכות מחוץ למחלקה , לחכות בסבלנות אמרו לי, אבל להם לא היתה סבלנות. יצאתי , לא היה כסא לשבת, שעת בקר, חום, מתח, ... שוב נכנסתי, חפשתי כסא, לא מצאתי.
חשבתי לעצמי, פה אני אמורה להתאשפז? יומיים שלושה ארבעה.... אולי יותר? אני חייבת? יש לי אופציה אחרת? כן יש לי אופציה!!!
הכסף פותר את הבעיה.
אולי תוצאות הניתוח תהיינה אותן התוצאות , אבל הימים יעברו עלי בנעימות, החדרים יהיו נוחים יותר, ההתייחסות של הצוות תהיה אנושית יותר, סבלנית יותר. למי שאין כסף, חייב לקבל ולסבול את מה שיש, אבל מי שיכול להרשות לעצמו, שישלם ויקבל צוות ומקום נעימים יותר, כל חיי שלמתי לביטוח הרפואי, למה לא לנצל? ואם צריך לשלם מכיסי, אשלם.
אולי לא נעים לכתוב את הדברים, אבל עבדתי כל חיי כדי להנעים לעצמי את החיים בשעות הקשות, והנה הן הגיעו.
חתימה טובה ובריאות לכל בית ישראל.
|