היום בקרתי בסניף הבנק שלי.

חיכיתי לתורי ומחשבות שונות החלו להתרוצץ במוחי.

האסוציאציות הוליכו אותי אל מסמך שהתקבל מהבנק אצל בת משפחה קרובה ובו ציון סך העמלות של הרבעון האחרון שחוייבה בו -יותר מאלף שקל (ונא לא לטעות, אין מדובר באנשי עסקים וגם לא באנשים שעושים פעולות חריגות: מדובר בדברים מאוד שגרתיים) ואז חשבתי: מצד אחד הבנק אינו מעוניין בכלל שנבקר בסניפיו. על כל פעולה הוא גובה עמלה, ומצד שני, לפני שנים אחדות הבנק שופץ, הוסיף עמדות (שהיום חלקן אינן מאויישות). באותה עת איש לא שיער  שמדיניות הבנק תהיה לעודד אותנו לעשות את כל הפעולות דרך האינטרנט או אצל הבנקאי הישיר שלנו, ובלבד שלא נשתמש בשרותי בנקאי.

מחשבות אלה הובילו אותי לתמונה הבאה: בשנת 2010 סניף בנק ממוצע יהיה אולם בגודל 60 מ"ר. הוא יכלול חדר מנהל שיתפוס 50 מ"ר ואולם ובו פקיד בנק אחד שיתן ללקוחות הבנק את השרותים שלא ירצה או לא יוכל לקבל דרך האינטרנט. 

אנחנו, לקוחות הבנק, נמשיך לשלם עמלות ונממן את השכר של היו"ר והמנכ"ל ומנהלי הסניפים בסכום של מליוני שקלים לשנה.

אנחנו באמת פריירים.