בפינות הקירות קורי העכביש עשו לה עיניים והיא הסמיקה והשפילה מבט.

היא ניגשה למראה הארוכה והבחינה שהיא מתקלפת וזה מילא אותה באושר גדול.

הקומקום שרק והיא ידעה שזה הזמן להכין פתיתים. כוס אחת מספיקה. שיהיה גם למחר.

כעבור 6 דקות היא תכסה את הסיר במגבת כמו שמכסים אורז כדי שהגרגירים יהיו פרודים. אחד אחד. פרודים. אחד אחד.

הדמעות זלגו לתוך הסיר וכעת ידעה שלא תצטרך להוסיף מלח. חריפות כאבה סיפקה את הפילפל. יש מספיק תבלינים.

כמעט מעדה כשעשתה צעדיה אל הגיטרה שהייתה תלויה כחפץ יקר ערך על הקיר ליד המזגן. היא אימצה אותה אל חזה והחלה פורטת עליה בתאבון והצלילים נימוחו בפיה.

אחר כך נתנה קולה, קול פעמונים זכים שנתן לה אלוהים וזכרה את המילים היפות שנלחשו לתוך אוזנה.

דפיקה בדלת. שכן. מבקש שתנמיך, למרות שהיא נפלאה.

סגרה את הדלת וניגשה אל שולחן הכתיבה וביד רועדת: 'השנה זה יצליח. אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן אמן