אני רוצה לכתוב מליבי הדואב. אבל משוררות כבר כתבו זאת טוב ממני. עכשיו אני קוראת את לאה גולדברג. וזה בשבילי כמו להלך בשדה. לבד. לא נצרבת בלהט השרפות, בדרכים שסמרו מאימה ומדם.
היא אומרת לי, וזה נשמע כמו הבטחה, ששוב אהיה ענווה ונכנעת כאחד הדשאים כאחד האדם.
