ברחוב הנפקח לאורך ולרוחב ראיתי זוג  . שני צללים ארוכים   באיילת השחר.הבתים  הדוממים בשינה,דימיתי,היו שורות של שומרים,אטומי משקפיים,טרם מעבר שיירת הרודן.הצעירים ממוקדים ותכליתייםבמלאכתם,הרימו בחטף מבט לצדדים כעורבים מהדסים על חתלחול דרוס באמצע הכביש. שערו היה שחור,שמלתה לבנה גולשת כגלים שאיבדו את הקצף.

התקרבתי.היא כרעה  כשפחה תנ"כית, בציור של אבל פן. הוא עמד והחזיק באצבעות נקיות בעגלת סופרמרקט,נפוחה, כבידה כלפני ירידת מים.בקבוק ועוד בקבוק הועמסו בקול נקישה ריק של זכוכית  עוטפת אור. אדים של קוניאק,וודקה,יין וויסקי,התעופפו מהעגלה כפרפרי לילה והזוג נרתע בדחייה..ידיה עטו כסיות לטקס.השלל היה גדול  אבל ציפה להם מסע ברחובות ארוכים.כמעט נגעתי בהם.פניו היו שחומים וזרים. ערבות שלג ארקטי  צמצמו את עיניו. חיוורת ורצינית היא דברה אליו במוסיקה של יום חול,והמילים הסיביריות  התגלגלו מפיה

בסימני שאלה.העבריין ימתין להם ליד פתח אפל.הוא יסמן בניד אצבע את הכיוון. הסיגריה תיפול מפיו במיאוס מהבהבת לשניה וכבה בשתן של דורות.כשיחזרו כמו הורים שנטשו את תינוקם  ,יקבלו כסף קטן.בתום החג ילכו אל הדואר .הם יגמגמו את שם היעד.אנשים בתור יחליפו תנוחות בחוסר נחת.הפקיד לא ירים מבט.חותמת תיפול על מעטפה כמכבש משמיים.הם יצאו מהמיזוג אל השמש.משאית ענק של זבל תעבור ושרשרת פחיות ,תרקש בשמחה-גם אתם סניטרים של הטבע.עורב שחור יתיישב על כתף הנערה.