המקור: http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1387702

שש וחצי בבוקר והילד שלך מתעורר. אמא שלו מתעוררת ישר וכך פוצחת לה עוד שגרה מן המניין של שבת בבוקר כזו. אני נשאר במיטה מנסה להרוויח עוד איזה כמה שעות שינה כי בכל זאת יום שבת וזה. הבן שלך מתעורר די מאושר כך לפחות זה נשמע לי, כי הוא יודע שהיום אתה בא לקחת אותו לשבת של כייף נגיד?

אז אתם גרושים כבר איזה שלוש שנים פלוס, כמעט כמוני כשאני חושב על זה. הגרושה שלך מגדלת את הילד שלך די לבד כך זה נראה, ואפילו גם נשמע. הילד שלך חמוד להפליא, עדין, חכם, כבר מדליק את הטלויזה לבד בבוקר ולפעמים גם בונה איתי מגדלים מהקוביות שיש לו בחדר, ושלא תטעה זה חייב לבוא גם עם שער וגדר. הוא אוהב את פו הדוב הילד הזה שלך, ויש לו חדר ממש ממש יפה שאמא שלו סדרה לו. ולא אני לא כותב כמה הילד שלך מוצא חן בעיניי רק כי אני יוצא עם אמא שלו, ממש לא.

רבע לעשר הצלצול כבר בדלת, פתאום ממש שומעים את הילד שלך שמח. אני מניח שכל ילד בן ארבע וחצי יישמח כשאבא שלו דופק בדלת איזה פעם בשבועיים לא? בזווית של האוזן שלי אתה נשמע נחמד כזה, אדיב, אינטיליגנט כזה. אפילו קצת שמח לראות את הילד שלך, בכל זאת אין לך המון זמן אליו, אבל זה בסדר אתה בסך הכל עסוק וכאלה. עוברות להן עוד כמה קטנות ודלת חדר השינה נפתחת בפראות טהורה כזו, של ילד קטן ומקסים. "ביי עמית אני הולך עם אבא..." הוא נותן לי כיף הילד שלך בחיוך, אני נותן כיף וחיוך בחזרה ונפרד ממנו לשלום.

אני והגרושה שלך הולכים לאכול חמין, ואז קופצים לחבר. החמין פצצה, ויושב לי טוב טוב על הקישקה. איך שעזבנו את בית החבר אתה כבר מודיע שאתה בדרך חזרה. טוב זה מאוחר כי כבר כמעט חמש, והיית לפחות איזה שבע שעות רצופות עם הילד שלך. שמע אנ`לא תופס מאיפה כל הסובלנות שלך כלפיו, ועוד מאחד עסוק כזה כמוך. כך הריטואל הזה של הסדריי הראייה "שלך" חוזר על עצמו פעם בשבועיים. כמה שעות עם הילד ודי.

טוב מי אני בכלל שאשפוט. רק לא מזמן אמרת לגרושה שלך שאתה מנסה לצאת בסדר עם כולם. יש לך בית חדש, חברה שגרה איתך, לימודים ואה כן, גם את הילד. צריך לחלק הריי את הזמן בין כולם לא? משימה קשה מנשוא אין ספק בכלל.

גם אני גרוש, גם לי יש ילד. וכשאני חושב על זה אז הילד שלי באמת "תקוע" לי לא טוב עם הזמן. כן זה לסוע, לצאת מוקדם מהעבודה כל פעם... עזוב מי צריך את זה בכלל. שמע לי תוותר על הילד - באמת למה לטרוח? הוא גם ככה קטן ולא ממש יזכור לך את זה. גם אני גדלתי בלי אבא ויצאתי "בשלום".

מזל שהיית השבוע בסביבה אז לקחת אותו לאיזה שעתיים. מזל שהגרושה שלך רק מחכה שאולי, תרצה קצת יותר אולי לראות את הילד שלך. היא חושבת שזה חשוב גם לילד שלך היית מאמין? זה לא שחלילה היא ביקשה שהוא יישן אצלך איזה לילה, או נגיד שיהיה אצלך סוף שבוע מלא, טוב זה באמת מוגזם לכל הדעות. שיו ואתה גם עוד מעט נכנס לתקופת מבחנים?! פששש.... אחי תרד מהארץ, למה לך, שוב אני חוזר ואומר - תברח! יש לי לא מעט חברים נשואים, וגם כמה גרושים, כולל כך זה נראה גם את עבדך הנאמן. כולנו באופן הכי טבעי קנאים לזמן שלנו עם הילדים. איזה פראיירים אנחנו, מה לא? ללא ספק יקירי אתה מודל לחיקוי - באמת! אפילו יש איזה עמותה...רגע רגע... משהו שקוראים לה "ילדים לא מתגרשים מאבא" סתם כמה אבות גרושים כאלה שרוצים אולי קצת יותר? חוצפה מה. זה כנראה אולי כבד עליך... גם לשלם מזונות, וגם להיות עם הילד שלך מה...

אני כשהייתי קטן היו לי מלא חלומות. גדלתי גם אני בלי אבא, שטויות מי סופר את זה בכלל. אבל אתה יודע רציתי להיות כל מיני דברים... רציתי להיות נהג של אוטו זבל (טוב זה עד היום נראה לי מפתה...) רציתי להיות טייס, אסטרונאוט, כבאי אש, רציתי להיות איש, רציתי להיות חייל, לוחם, היו לי הרבה חלומות באמת. ולא רק אני חלמתי, כל החברים שלי "בטעות" גם רצו להיות כל מיני דברים, כי ככה זה שאתה קטן. הילד שלך גם רוצה להיות כל מיני דברים אני בטוח. אתה יודע לא כל כך נעים לי לספר לך...

אני חושב שילדים לפעמים משקפים את המציאות בצורה שהכי מביאה את הדמעות לפרצוף. הם כל כך חכמים, חדים כאלה וטהורים. אפילו בטעות נראה לי שגם הילד שלך כזה, היית מאמין? אז לפני איזה שבועיים שיחקתי ככה עם הילד שלך, ותוך כדי משחק יצא לי ככה לשאול אותו מה הוא רוצה להיות כשייגדל... הוא דפק בי כזה מבט רציני של ילד מתוק בן ארבע וחצי, לתוך הלבן של העין. "אבא", אני רוצה להיות אבא... הוא משיב הילד הזה שלך. איזה ילד אה! תפס אותי ממש אבל אבל ממש לא מוכן. מחר יש לילד שלך מסיבת חנוכה בגן, אבל כבר התקשרת והודעת שאתה עסוק מדי, לא נורא אז שייחכה עוד שבועיים, קטן עליו. גם ככה הוא כבר יודע מה הוא רוצה להיות כשייגדל...

מוקדש לאיזה גרוש אחד, ואולי לעוד איזה כמה...

עמית