גידול ילדים הוא רק אחת מהמשימות המשותפות לבני זוג. במהלך חייהם המשותפים בני הזוג נדרשים ליצור "הפקות" רבות, זה מתחיל מחתונה אח"כ מגורים, תעסוקה, לידת ילד ראשון והמשך הרחבת המשפחה. כל אחד משינויים אלו גורם לזעזוע של המערכת הזוגית ושום דבר לא נראה אותו דבר במעבר בין השלבים.

יצירה של הידברות ודיאלוג בין בני הזוג מאפשרת לעשות מעברים אלו בצורה חלקה יותר ופחות משברית.

זוגיות היא ממש בנייה של צוות עבודה בו כל אחד מבני הזוג עושה ותורם במה שהוא טוב יותר. לרוב, הנשים אחראיות על העולם הרגשי והתפקידים החברתיים והגברים על נושא הפרנסה והמצב הכלכלי (חלוקה גסה שלא אמורה לפגוע בפמיניסטיות שבינינו). היכולת להבין את התפקיד של כל אחד והיכולת לסמוך אחד על השני שיבצע את תפקידו מאפשרת הפחתה של מתחים ותחושה של ערבות הדדית.

נדמה שתפקידנו כהורים מזמנת לנו את ההתמודדויות המאתגרות ביותר. כל אחד מהילדים שלנו מביא לנו התמודדות חדשה. זה נכון שהניסיון ההורי מסייע לנו מילד לילד אבל אף פעם אי אפשר לדעת מה טומן לנו הזאטוט החדש. אל ההורות כל אחד מאיתנו מביא את הסיפור האישי. אנחנו לומדים להיות הורים מההורים שלנו (לטוב ולרע). במקום הזה תיאום ציפיות ועמדות לגבי חינוך וגידול הילדים הוא בגדר הכרח. הם יודעים לזהות מתי אנו לא מסכימים בינינו ומתי אמא חושבת שאבא קשה מידי או אבא חושב שאמא שוב ביזבזה יותר מידי כסף ובמיומנות של אקרובטים הם מייצרים סיטואציות שמעצימות את חוסר ההסכמה בינינו.

גם כאן המתכון להתמודד היא באמצעות דיאלוג אמיתי, בו כל אחד מהצדדים שומע את השני ורואה אותו.