פעם עבדתי באזור קניון עזריאלי. בכל הזדמנות פנויה (בדרך ל, בזמן, ואחרי) הייתי עולה לקומה 2, נכנס לחנות המפוארת של טאואר רקורדס, ומשתקע שם ככל שיכולתי. הייתה זו חנות מהסוג שכל כך חסר. שילוב מופלא של ספרים ודיסקים, משחקי מחשב, ספרי תווים, DVD של הופעות חיות, ומחלקה של ג'אז וקלאסי. איך לומר? גן עדן לשוחרי התרבות הפופולארית. היה אפשר להאזין לדיסקים בפינות ההאזנה שפוזרו בחנות בנדיבות, או סתם לשבת על ספסל מאולתר ולעיין בספרים מעניינים: רבי מכר ישראליים, ביוגרפיות, ספרי צילום, ספרי מתנה, קומיקס - הכל. בקיצור, השבוע הזדמנתי לאזור עזריאלי (איך בן אדם אחד טבע את שמו גיאורפית כה חזק, אה?) אחרי זמן רב, וכמו עיוור עשיתי את המסלול הקבוע לקומה 2, רק שהפעם ציפתה לי הפתעה: במקום החנות שאהבתי, התנוסס לו סניף צבעוני של טויס-אר-אס! "לא יכול להיות!" - מילמלתי לעצמי כלא מאמין בעודי מסתכל בבובות פו הדוב המחייכות אליי, תלויות מבעד לזכוכית. "כן, אחי" - אמר לי אחד העובדים בחנות בעודו גורר בלוק כבד של ילקוטים ממותגים על גלגלים - "אנחנו פה כבר 3 חודשים". בהתחלה חשתי מעט בושה על כך שלא ידעתי על השינוי הבולט, רק אחר כך חילחל בי הכעס. סוף סוף חנות כמו באירופה, שאפשר לבלות בה שעות, לעיין, לדפדף, לנוח, להאזין ובסוף לצאת מרוגשים עם שקית צהובה שבתוכה ספר ודיסק חדש. כמו באירופה. אבל לא. הצעצועים של טויס-אר-אס דחקו אותנו, אוהבי עטיפות התקליטים (עוד מאז) לאשפתות. אז נכון, סניפי סטימצקי מנסים לעשות דבר דומה ומוכרים דיסקים בחנויות הספרים שלהם, אבל ההתייחסות למוזיקה שם, תמיד תהיה משנית. זה לא תחליף. כמה עצוב לראות חנות מוזיקה נסגרת. מה, אנחנו לא ראויים לחנות כזו בארץ? חזרנו אחורה? חנויות הדיסקים הולכות ומצטמצמות, וכשאני חושב על זה - גם בתי הקולנוע הולכים ומתפוגגים. באותו קניון ממש, התחסל כל קומפלקס הקולנוע של גלובוס-גרופ לטובת סניף אימתני של H&M. מישהו יכול להסביר לי מה קורה פה? |