המקור: http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1374974

המרכז להתפתחות הילד, אחת בצהריים. אני אתה ואמא. אמא שלך עם השקיות והטרנינג, אחרי שקנתה לך כל מיני קישקושים בסופר ליד. היא מתוחה אמא שלך, אני יודע שאיך שנצא מהרופאה אני אחבק אותה חזק והיא תיצמד לאיזה טישיו באוטו לפחות לאיזה שעה, עד שאני אחליף לה אותו. אולי ביום כזה זה מרגיש שאנחנו קצת פחות "גרושים" מי יודע.

אתה עם הצעצועים, התור שלנו מתעכב. אמא נותנת לך סופגנייה, אתה קצת אוכל ויותר משחק. אני איתך על השטיח עם איזה אוטו צעצוע כזה וכל מיני קוביות צבעוניות שאני מרכיב. אמא שלך שואלת את הפקידת קבלה מה עם התור שלנו, כי יש אחרי זה קלינאית תקשורת והנה אוטוטו אנחנו נכנסים. אלה שלפנינו כבר יוצאים ואמא שלך לא מבזבזת זמן ואנחנו בפנים עם הדוקטור.

כן זה אותו החדר, וכן זו אותה הרופאה שאיבחנה אותך פעם ראשונה. היום אתה באבחון השלישי. מצחיק שכל המטפלים שלך רשמו שאתה "סובל" מפי.די.די. לך תתווכח, אנשי מקצוע, אני מי אני בכלל? היית אפילו מעבר למה שחשבתי שתהיה. כלומר היית מקסים מקסים כמו תמיד, וגם שיחקת עם הדוקטור יפה יפה. כמה אני אוהב אותך? להגיד שוב או שאתה כבר יודע לבד?

לא באתי עם הרבה ציפיות, כלומר כל ה-"חששות" שלי התאמתו היום. הדוקטור, עד כמה שנעים או לא נעים היה לה לבשר לנו, הדביקה לנו את האמת חזק בפרצוף וקבעה חד משמעית שאתה עדיין לא מוכן לכתה א`. אני מסכים איתה הפעם יותר מתמיד, אמא שלך מתחילה לנזול ואני כבר קולט אותה בזווית של העין שהיא מתעקמת ורוצה להתפוצץ. בגדול כל מה שהדוקטור אמרה שם עשה לי המון היגיון. אתה היית מקסים, אבל עם מקסים לא תמיד אפשר לעלות לכתה א`.

רגרסייה אני מכיר מאוד מקרוב בתוכנות, קשה להגיד שזה מה שבאמת עובר עליך עכשיו. מה אולי כן יעזור? פשוט הרבה כלים שיעזרו לך. המון המון כלים כאלה מיוחדים בגן שפתי או תקשורתי.. זה הכיוון עכשיו. תשלבו תשלבו, אל תוותרו על שילוב... די היינו משוכנעים שנינו שזה מה שנכון עבורך. אמנם אני הייתי אולי קצת יותר סקפטי בהתחלה, אבל לבסוף השתכנעתי ששילוב בגן רגיל יהיה הכי טוב עבורך. כנראה שטעינו, כולנו.

בילדים עם פי.די.די אין שחור או לבן. אבל היום גם אמא שלך השתכנעה שצריך לעשות שינוי, ורק על זה אני מברך כי זה באמת יעזור לך, וגם לה סופסוף. אני יודע שככה יותר טוב, כי לא כדאי שתהיה מתסוכל בכיתה א`, בדיוק כמו שלאבא שלך לא שווה לעבוד בשביל שום סכום מתוסכל גם. אז דיברנו היום הרבה על כלים, על שילובים, על גנים שפתיים על גנים תקשורתיים, דיברנו ממקום של השלמה שזה הכרחי עכשיו יותר מאי פעם. ועל כמה אפשר לעשות לך יותר טוב ויותר נכון. ותאמין לי מתוקי שלי שאנחנו הכי רוצים לעשות את מה שנכון. אני די מעריך את הרופאה שלך, למרות שבאבחון הראשון... אבל היום לא נותר לי אלא לברך...

אמא שלך דומעת, אני מחבק... היא כל פעם עוברת את זה מחדש ואני נקרע רק מלראות אותה ככה, למרות שהפעם אני אופטימי ומנסה להקרין את זה גם על אמא שלך. היא כל כך אוהבת אותך, ורוצה שיהיה לך רק טוב. קיווינו שנינו שהשילוב יהיה קצת יותר פרודוקטיבי, אבל אתה עדיין לבד בנדנדה, עדיין לא ממש מדבר, לא באמת משחק עם הילדים בגן במשחקי קופסא, ועדיין מאוד מתקשה בדברים אלמנטרים שילדים לפני כיתה א` כבר עושים בלי הרבה קושי. שכלית אין לך שום בעייה, אתה מכיר מספרים, אותיות, יש לך זכרון חזותי מדהים ואתה מכיר המון מילים, רק שקצת קשה לך להתרכז.

אנחנו מתמודדים היום גם עם לקות למידה וגם עם לקות תקשורתית. כן זה עוד נדבך מאפיין וגם של פי.די.די. צעד צעד ואנחנו נצליח. אתה תראה. לפחות כייף לך בגן, ואני לא באמת מצטער שלא ניסינו מההתחלה גן שפתי או תקשורתי. אפילו החכם שאל אותי אם אני מרגיש קצת רגשי אשמה בעקבות האבחון שלך. עניתי לו שממש לא ושגם אני כמו גם אמא שלך עושים הכל. אולי היום עברה בי בחטף איזו מחשבה כזו שהייתי צריך יותר להתעקש. אבל בעצם לא. כי רצינו רק שיהיה לך טוב. האמנו שזו הדרך, סליחה, קצת טעינו ועכשיו לדרך השנייה. מילה של אבא - יהיה בסדר.

עם זה שאתה פי.די.די כבר השלמתי. כשאתה שלם אז יותר קל לך. אמא שלך אולי קצת פחות וגם הסבתות שלך עוד יותר פחות. ולא, שמן דגים לא "מרפא" פי.די.די ולא אלף קלינאיות תקשורת גם... זהו מתוקי, אני מקווה שבקרוב תלך לגן שיתאים לך קצת יותר, משם הדרך לכיתה א` תהיה הרבה יותר קלה. כבר אמרתי לך לסמוך על אבא.

את הקלינאית שלך אמא ביטלה, כי כבר לא נשאר זמן. הלכנו לאכול פיתות עם חומוס ביחד שלושתינו. אמא שלך עצובה, אבל מבינה. וזה באמת מה שחשוב. תמיד בימים כאלה אנחנו מתקרבים אני ואמא שלך. ובדיוק עכשיו היא צלצלה שוב... "הגננת מציעה חצי שבוע כאן חצי שבוע שם..." כל אחד מנסה, כל אחד עם הערכת כלים שלו, עם שילוב כזה או אחר. זה אומר ככה ההיא אומרת אחרת. אצלי כבר כלים שלובים בראש. וכמה שאתה מלאך, כמה אתה נינוח וכמה אתה חייכן ועושה הכל בשמחה ובאהבה שלא נגמרת אצלך שם בפנים. דווקא כאן אתה בתפקוד סופר גבוה, גם הדוקטור שלך מתמוגגת מזה ואומרת עליך שאתה שובה לב... אבא שלך כבר מזמן בשבי. אבל עזוב מי מודד את זה בכלל.

אחרי שניגבנו קצת חומוס, נסענו לבקר את אלפא וזואי. אלפא וזואי הן הסוסות שאתה כל כך אוהב לרכב עליהן. היום רכבת על אלפא. צילמתי אותך מאושר וחשבתי כמה שאתה כבר גדול... חזרתי לשבת ליד אמא שלך. אמא שלך נשברת ואני מחייך ומחליף לה טישיו, אמרתי לך שזה יבוא לא?  כמה אנחנו מחוברים אני ואמא שלך, מצטער שזה לא הלך בינינו ילד, אבל אתה תראה בסוף זה עוד יילך ובגדול. כלום לא בא על חשבונך, רק אהבה והרבה אהבה - ותזכור את זה טוב ילד, זה הכי חשוב בחיים, כל השאר סתם שקשוקה.

אתמול הלכתי לראות את ההופעה של רופוס, שאפילו אתה אוהב לשמוע. הוא הופיע אתמול רק עם פסנתר וקצת גיטרה וקצת אמא שלו. פתאום באמצע ההופעה חשבתי עליך ועל כמה שהיית נהנה. אז בוא נגיד שפעם הבאה שרופוס יבוא, נלך לשמוע אותו שנינו מה אתה אומר? מקסימום נסע לראות אותו מעבר לים... העיקר שנהיה ביחד ושנהנה ביחד, כי אבא שלך... איך לא... אוהב אותך הכי בעולם. ושלא תשכח לי את זה אף פעם.

עמית