גלה יא אלה
פוסטים אחרונים
- חוסכת לפסיכולוג 30/11/14
- הכי אידיוט בעולם. 29/7/14
- לאדון ערומכו-לו 24/7/14
- גם לכתוב לך את העסק וגם ליצור לך וידאו מושך לקוחות 24/7/14
- תגיד, מה שלום ה.... 5/7/14
- סרט שלא מביא לקוחות, סרט רע! 1/7/14
ארכיון
סיפור אהבה עצוב
סוף שבוע נפלא. את הסיפור הזה כתבתי כבר לפני כמה שנים, אבל איך שהוא מצאתי שנורא בא לי לשתף אתכם בו. אז זה סיפור אהבה מעולמי הצר, מקווה שתתאהבו גם♥.
***
תמיד אהבתי בעלי חיים. מאז שאני זוכרת את עצמי, הייתי מאמצת כל כלב וחתול רחוב והלב מתרחב בעבור כל אחד ואחד מהם. אני חושבת שזה היה הדבר שעמד מול עיני, כאשר החלטתי לעסוק בתוכניות העשרה עם בעלי חיים בקרב אוכלוסיות שונות. לא ראיתי עדיין את המוקשים הקשים שיעמדו ביני לבין האהבה הזו, הדילמות ביניהן השימוש הטכני בבעל חיים כבכלי שרת. כל שתארתי בתחילת דרכי היה, בית הומה ברחשים ורעשים של עופות, יונקים, זוחלים ושאר חיות הארץ. ואכן, היה זה קסום, חרף ריח הצואה, הצרכים והנסורת שמילא את ביתנו תדיר, היה משהו מופלא, בלהלך בסלון כאשר תרנגולת המורגלת ליד אדם מהלכת על ריצפת החדר ולעיתים אף קופצת על ברכי בזמן שאני צופה בטלויזיה או קוראת לילדיי סיפור של לפני השינה. מאוחר יותר גם למדתי להתיחס בסלחנות לעיוולת הזו של לקחת איתי את בעל החיים התורן ממוסד למוסד, כל שהיה צריך לעשות הוא להביט בזקן תשוש הנפש ובאושר שמילא את עיניו, להביט בילד בודד שלפתע מוצא בן לוויה חברותי, או בילדה המתקשה לשבת ונחת זרועה נוחתת כמדי כמה דקות על הקורבן הבא שאליו היא נגישה באותו הרגע ולפתע כאשר האוגר, השרקן או הנחש נחים בחיקה היא כולה קורנת רוך וחמלה. _____________________________________________ "השבוע את לוקחת טליה, את לוקחת את ברברה, היא עדיין לא גמולה, קחי גם אבקת חלב לטליים ובקבוקי תינוק". שמחה גדולה לא היתה בי לשמע הדברים הללו, למי בא לרוץ אחרי גללים עגולים שמותירה אחריה טליה צעירה ולקום השקם בבוקר על מנת להניק ועוד לא את ילדך שלך. חתיכת תיק. לקחתי את הטליה הצעירה. ברברה היתה יצור יפה תואר, כולה לובן ומבט הצובט בלב, משהו נוגה בכל חזותה, גרם לי לחוש כלפיה חיבה אימהית. מסתבר שלא הייתי בודדה בתחושותי, גם קריספי, כלבתנו האהובה, אימצה אותה בחום והיתה נשארת איתה בחצר להשגיח עליה כאשר הייתי עסוקה במלאכות הבית. הלילה הראשון הזכיר לי מעט את הלילה הראשון בחזרתי מבית החולים עם בני הבכור. הטליה ששוכנה בלילות בחדר הכביסה, עם מלאי סמרטוטים, חשה בודדה ולא פסקה מלפעות. הבוקר הגיע ותחושת תשישות מלווה ביאוש מילאה אותי. התקשרתי לחברה בה עבדתי, על מנת לומר להם שעם כבשים גמרתי ואני עומדת להחזירה. האם החזרתי אותה באותו היום? לא ואינני זוכרת אפילו מדוע. אך ראו זה פלא, הלילה השני היה רגוע שבעתיים מקודמו, הלבן. היא החלה לקשקש בזנבה כל אימת שהבחינה בי למרחוק ולדלג בשמחה משולהבת תוך שהיא מתקדמת במהירות לכיווני. "גלית, באוטו כאשר אתן נוסעות, קישרי אותה שלא תשתולל". תשתולל? היא היתה ממתינה שאפתח את הדלת שלצד הנהג מתיישבת על השטיח שמתחת למושב הקידמי ונרדמת ברוגע. היא בטחה בי, היא החלה להיקשר אלי. יום לאחר מכן, גם מחוץ לרכב כבר לא היה צורך לקשור אותה ברצועה, היא לא פסה ממני לשניה, לכל מקום אליו הלכתי, הגיעה גם היא וכאשר לא היתה מבחינה בי, מיד החלה פועה, את פעייתה השמורה רק לי. גם בי משהו החל לזוע שם בפנים, מן רגש אחריות כלפי הכבשה הצעירה הזו שכל כך בטחה בי. הייתי לוקחת אותה איתי לכל מקום וכך מצאנו את עצמנו שבת אחת מטיילים, אחי, כלבתו הלברדורית השחורה והברברה שלי הצחורה בין שבילי הרחובות בכפר תבור. אפילו זכיתי להערה מלאת תמהון מפיו של שכן עובר אורח שאמר לי כך: "גברת, אני חושב שהתבלבלת, זה לא כלב". חייכתי, מה כבר יכולתי לומר לו, שאני חובבת כלבי כבש? השלווה לא נמשכה זמן רב. עוד יומיים אני צריכה להחזיר אותה לחברה, אין היא שלי. ליבי נחמץ, הלא לא אוכל לגדל כיבשה בחצר ביתנו, לא אוכל לעמוד במטלות הנדרשות במשימה שכזו. היום האחרון הגיע, עוד בטרם יצאנו את הבית, חיבקתי אותה, היא כל כך שמחה, לא העלתה על דעתה, שאמה המאמצת עומדת למסור אותה. הספקנו לשמח בנוכחותינו עוד שני גנים של חינוך מיוחד וילדים ששמחה תהומית אחזה בהם, לנוכח הכבשה המבוייתת המדהימה שלי. אך לא, היא איננה שלי, אני נוסעת כעת להחזיר אותה למקום ממנו הגיעה ומשם... משם מה? אוי, האם? לא יתכן, לאאאא. הגענו למתחם החברה, כאן יאספו אותה והיא תועבר למדריך הבא. האם ידע כמה יקרה היא? כמה רגישה ותלותית היא? כמה היא אוהבת אותי? מה יקרה לה לכשתגדל? "היא שייכת למשק של הקיבוץ השכן, כעיקרון לכשתגדל כנראה תגיע לשחיטה", כך נאמר לי מפי יודעי דבר. התיישבתי והיא, לידי מביטה בי ואיננה יודעת את שעומד להתרחש בעוד רגע קט. עוד שניה אני עומדת להכנס לרכב עם בעל חיים חלופי ולהתרחק ממנה לעד. הלכתי ורגליי כושלות, נכנסתי למכונית, כאשר ברקע ברברה פועה וקוראת לי -הדמות בה היא בוטחת ואני מחרישה, אינני עונה, אינני רואה, מלפני מסך דמעות וכהות חושים, עירפול שכזה, המונע את היכולת לחוש, לא אקשר עוד לאף בעל חיים אותו אקח. אדאג, אזין, אלטף, אך לא אשכח ולו לרגע שזמננו מושאל. ניסינו, שלוש בנות העובדות בחברה, לרכשה ולהעבירה למקום בו לא תשחט, אך לא היו לנו את המשאבים הכלכליים לעשות כן. את ברברה לא ראיתי עוד, אינני יודעת מה עלה בגורלה. נותרו רק תמונות, של טליה עליזה ושני ילדים, ילדיי, המגישים לפיה בקבוקי תחליב ואושר גדול...וזמני. בתמונה שלושה שחשו שאני אמם, אחת מהן לא ידעה שאינני.
|
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יאירי
אין סתירה
כבד את בעלי החיים, לא את הנופלים...על הצלחת.
אתה הלא יודע שגם אני מייררת בשרים ידועה
מה אגיד ? . דווקא הייתי רואה בכבשה שלך נמשל ובסיפור משל . ולוקח את זה יותר קדימה !!!
אבל לא אעשה את זה . רק אומר שקראתי, הבנתי , הפנמתי, כול מילה , כול אימרה שלך .
כנראה שהנפש מדברת מבסיפר , נפש של כבשה !!!!
(אבל שלא ישתמע שאפסיק לאכול צלעות כבש זה מעדן) .
איזה כיף לראות אותך עמוס:)))
שנה נפלאה גם לך ממני ישירות אליך.
אכן סיםור אהבה עצוב...
.
שתהיה לך שנה נפלאה ושמחה
חחחחחחח את יודעת להרגיע אותי כפי שאיש לא יודע.
ברור שרגש לא שמור רק לבני אנוש, ולא, לא היו נקשרים אלינו כל כך.
שבת שלום
גלית
אוי זה קשה כל כך, מצטערת בשבילך
:( תודה על האמפטיה
אין ספק שלבך גדול ורחב ושופע נתינה וכתיבתך חודרת לב ונפש*
אך ריבוי המאמצים לחיה בעייתית מזעזע בעיני...
ועוד חיה המיועדת מראש לטבח...?!...שלפחות יעשו עימה חסד אמיתי כל עוד היא בחיים...
בענין ריבוי ההורים המאמצים המתחלפים אין שום הבדל בין בן אנוש לחיה ואישית אני מכירה אדם קרוב שכל חייו
נדפקו לגמרי מריבוי שכזה שיועצות הרווחה המליצו עבורו...
זה עלול לגרום לנזק בלתי הפיך. כמובן להבדיל אלף הבדלות ועדיין...
הי ! כל כך מבינה אותך. לא אשכח איך שמסרתי כלב בעל כורחי לצער בעלי חיים.
שבת נפלאה !
חחחחח בחירה מרתקת יעקב
כן מסכימה.
כסף .
כשצריך אותו אז צריך .
צפונית הנני ללא מילים רק בהינהון הסכמה:)))תודה לך
יפה בעיניך כי גם עליך ניכר שלא פסחה החמלה
ברכה וקללה כאחד, צדקת
מעבר לאהבת חיות יש בך תכונת אמהיות...לא? (-:
לטוב ואולי גם לרע - אנחנו, בני אנוש, נתברכנו בחמלה.
חמלה זו מנחה ומדריכה אותנו בצמתים רבים של חיינו, אך גם מקשה לא מעט.
יפה העברת את תחושותיך בנושא.
סדריק
אני אוהבת שכל מילה שלך שקולה
ולכן לכל כוכב שלך יש משמעות בל תתואר:)
סוף שבוע נעים לך
ממני תודה על הכוכב, אך בעיקר על זה שביקרת אצלי.
*
כן:(
לפעמים...
שבת שלום עמיתי
ככה זה לפעמים לא?
שבת שלום יקירתי.