ובדרך המובילה אל אֵי-שם, עמדתי דומם, הקשבתי. קול צעדַי משכבר הימים נשמע כהד. בירכתיו לשלום, אך המשכתי לֶכֶת אל עבר מפתן הדלת אשר דרכה אעבור אל אשר מחכה לי כאן.
מה יתגלה – זאת לא אדע. אך האור המרומז בטיפות קרניו הנושקות למפתן ברור, אמיתי וקיים.
ואם רק אני אראהו, די לי. כי בזאת שאראהו אני – אעשהו קיים.
אמירים, ספטמבר 2009
|
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה על תגובתך. ריגשת אותי. :)
היי דליה .
חיננית כמו בתמונה .
מלאת אופטימיות מדהימה .
וכתיבה .....נפלאה .
בהערכה וכבוד
איציק .
התודה היא לך, חבר יקר,
על שבאת, והיית מאוד. :)
קראתי שוב ושוב
נהנתי כל פעם מחדש
כתיבה נפלאה
כוכב של
אהבה
תודה לך
חברה יקרה
תודה! :)
ואשלח לך כמובן את המייל שלי.
גם חיבוק בדרך אלייך :)
איזה מקסים יקירה.
עוברת על החומרים שלך ומכירה אותך פתאום ממקום אחר.
כל כך מדהים!
אולי בגלל זה המציאות שלנו היא כל כך אשלייתית. כי היא לגמרי תלויה במה שהעיין רואה.
לפני שבועיים נסעתי עם שיר וחברות באוטו. נערות בנות 13 דיברו בדיוק על הדבר הזה.
ואחת מהן אמרה שהיא חושבת שכל העולם זה היא, כי העולם זה מה שהיא רואה.
יפה שלי. כנראה הגזמתי במשלוח הודעות ומכסת ההודעות שלי נגמרה ולא יכולתי
לענות לך דרך תיבת ההודעות. את מוכנה בבקשה לשלוח לי לתיבה את המייל שלך?
אכן... :)
תודה שביקרת!
שבת שלום.
מה שתראי שלך הוא ולא חשוב אם אחרים לא יראו...
:) תודה!
שווה להתעורר באמצע הלילה בשביל זה....
*
ריגשת אותי עד מאוד, אחותי!
וכמה אור יש במילים שכתבת לי. תודה, שירה!
ברור... :) השָלֵם יש בו מן הכהה ומן הבהיר, מן הקשה ומן הקל, מן העצוב ומן השמח...
וזה עובד לשני הכיוונים, דליוש, נכון?
דברים כהים, אפלוליים, קשים - שקמים לתחיה כשאנחנו רואים אותם.
וגם כאלה בהירים, וצוחקים - שפתאום צוברים נוכחות מפני שראינו אותם.
נכון?
אך האור המרומז בטיפות קרניו הנושקות למפתן
כמה יפה האור הזה המאיר אלייך בטיפות קרניו הנושקות למפתן....
איזה יופי של דימוי
ואיזו שפה נפלאה !
אהבתי ואוהבת
שירה.
אעשהו קיים.
לקיים מציאות
לברוא קיום
לעשותו נוכח
לימדת אותי הכל
תודה
גמר חתימה טובה אחותי היקרה
תודה! :)תודה! ואת הרי מבינה בדרכים שכאלה.. :)
הנה ח"ל*
:)
נפלא. יופי של דרך :)
תודה!
יפה מאד
א"ל*
:) תודה!