ובדרך המובילה אל אֵי-שם,

עמדתי דומם, הקשבתי.

קול צעדַי משכבר הימים נשמע כהד.

בירכתיו לשלום,

אך המשכתי לֶכֶת

אל עבר מפתן הדלת אשר דרכה אעבור

אל אשר מחכה לי כאן. 

מה יתגלה – זאת לא אדע.

אך האור המרומז בטיפות קרניו הנושקות למפתן

ברור, אמיתי וקיים. 

ואם רק אני אראהו,

די לי.

כי בזאת שאראהו אני –

אעשהו קיים.