כותרות TheMarker >
    ';

    רמיאב, סיפורים, שירים, חרוזים וגם דיווחים מצולמים.

    פרוזה, שירה וחריזה ודיווח. אשמח לתגובות.
    =============#==============
    מותר ורצוי להגיב גם לפוסטים ישנים :).
    =============#==============
    לרוב לא אשיב מתחת לתגובה
    אלא במסר אישי ועמכם התודה.

    0

    לא כל יום... כיפורים - חוויות - מאת רמיאב -

    38 תגובות   יום שישי , 25/9/09, 16:33

     

    לא כל יום... כיפורים   -    חוויות   -   מאת רמיאב   -     

    יום אחד של שקט ושלווה יש במדינתנו. כל מי שמאמין או יש בו יותר מקצת מסורת, צם ואף מבלה את היום בבית הכנסת.

    יום כיפור.

    היום שבו מתכפרים העוונות שבין האדם לאותו מקום שבחר להאמין בו, או בין אדם לחברו. או שסתם, כמסורת האבות, ממשיכים במנהג הקבוע לנסות לקבל כפרה, אפילו אם לא חטאו...

    אין חוק במדינה האוסר על רכב כל שהוא (גם ממונע וגם אחר) לנוע בכבישי המדינה ביום הכיפורים. אף על פי כן רובם הגדול של הנהגים נימנע מנסיעה ביום הזה. יש המכבדים את המסורת ויש הפוחדים מזריקת אבנים של בריונים, שליחי השם... ויש הנמנעים בגלל התופעה המסורתית הייחודית לישראל, מפחד לפגוע בנהגי החג החדשים, הכופרים הצעירים - רוכבי האופניים.

    יום כפור בשרות הציבור

    בעוונותיי הייתי מתנדב במדים, במסגרת המשא"ז במשטרת ישראל שנים רבות. כדי להוסיף חטא על עוון הסכמתי במשך מספר שנים לקיים תורנות עם חבר בניידת משטרה, ביום הנפלא הזה, ברחבי עירי גבעתיים.

    שוטרים ומתנדבים היו מוצבים, על נישקם, בבתי הכנסת וניידות בודדות סיירו בעיר לשמירה והגשת עזרה. אספר על יום כיפורים אחד.

    יום האופניים.

    ביום הזה כל מי שחפץ וידו משגת זוג אופניים, חדשים או ממורטטים, ובעיקר אם הוא ילד חסר ניסיון שהוריו מרשים לו, כל אלה גודשים את הרחובות והכבישים, רובם בנסיעה פראית. הם רוכבים ללא חוקים ומעצורים, עורכים תחרויות ברחובות משופעים. מספר התאונות לא קטן.

    לנהוג ניידת עם פנסים כחולים מהבהבים, ביום כזה במשך 6 שעות, אינו תענוג גדול, אבל מעניין ומביא סיפוק. מיד עם היציאה לרחוב הראשי נסעתי באיטיות, כ-5  עד 10 קמ"ש, בין עשרות ילדים על אופניים. החל בילדים בני 4 על תלת אופן, או מן מכוניות פלסטיק הנשלטות ברגליים, מלווים במבוגרים, או "ג'יפים" קטנים ממונעים נהוגים בידי ילדי גיל הגן, ועד לנערים ונערות הטסים על אופני ספורט. חלקם נוסעים כחוק מימין לדרך, חלקם בכיוונים הפוכים וחלקם במעגלים או באלכסון. חלקם הגדול חסרי ניסיון שאפילו מתקשים לעצור. נפילות הן מראה שכיח.

    מדי פעם, לעתים רחוקות, עובר אמבולנס או רכב עם תווית של בית חולים או רופא. לעתים חולף רכב פרטי המוביל חולה או סתם שובב שהחליט להסתכן.

    אבד ילד

    כל עוד אין אירוע מיוחד, אינני צופר או מפעיל סירנה. היושב לידי מגרד בציפורן את מיקרופון הכריזה, כדי להשמיע קול רעש, למשיכת תשומת לב של חוסמי הכביש. לפניכם מספר אירועים בהם טיפלנו ביום הקדוש הזה.

    הודיעו לנו בקשר כי אבד ילד. אמו ממתינה ברחוב וייצמן פינת רמב"ם. מיהרנו באיטיות הנדרשת לשם. במקום עמדה אישה מבוהלת. היא מספרת לנו שיצאה לטייל עם בנה בן ה-8. הוא רכב על אופניים והיא השגיחה עליו. לפתע פנה באחת הסמטאות, נעלם ולא חזר. כל זה קרה לפני כשעה, היא חזרה הביתה והוא לא שב. היא מתרוצצת ברחובות עם עוד מספר בני משפחה. הילד איננו.

    העלנו אותה לניידת, כדי שתזהה את הילד, והתחלנו בסריקה ממונעת דרך כל הרחובות הסמוכים כשאנו מתרחקים והולכים ממרכז האירוע. במרחק כ-2 ק"מ האישה ראתה את הילד יושב על שפת המדרכה ובוכה. הוא לא מצא את דרכו. השבנו אותם בניידת לביתם.

    בילוי עם השכנים

    אנו ממשיכים למרכז העיר, מפלסים באיטיות ובזהירות את דרכה של הניידת, בין רוכבי אופניים וילדים המתרוצצים בשמחה על הכביש. קרוב למרכז העיר, ברחוב כצנלסון, אין מעבר לרכב. על הכביש מספר כסאות נוח, כסאות רגילים, עגלות ילדים, לול תינוקות ואפילו שולחן קטן וכ-15 מבוגרים והמון ילדים.

    ירדנו אליהם וביקשנו אותם לעלות למדרכה הרחבה והריקה שלידם. הם כעסו מאוד.

    "מה פתאום? היום יום כיפור !!! מותר להיות על הכביש !!! " צעקו עלינו, בתוספת קללות וכינויים מעליבים.

    רק אחרי שהצלחנו לדבר ולהסביר כי הכביש חייב להישאר פנוי לנסיעה חופשית של אמבולנסים ורכב כיבוי, שאותם אסור לעכב, הסכימו לפנות את הכביש מהכיסאות ושאר המושבים.

    חינוך ילדים

    בעיקולו של רחוב רחב מימדים, רחוב משמר הירדן, מסומן באמצע הכביש פס לבן, למניעת עקיפה.

    אנו נוסעים לאיטנו מצדו הימני. על הפס הלבן הולך איש צעיר כשלפניו מדווש ילד כמעט בן 3 על תלת-אופן. עצרתי לידו ושאלתי,

    "למה באמצע הכביש?"

    "יום כיפור היום." הוא ענה.

    "אז אתה מלמד אותו לנסוע על אמצע הכביש?"

    "למה לא?"

    "אתה חושב שהילד הקטן יודע מה ההבדל בין יום כיפור ליום רגיל? אתה בטוח שמחרתיים הוא לא ירד לכביש באופניים שלו כי אבא מרשה לו?"

    "אתה יודע מה? אתה צודק." אמר ועלה עם הילד למדרכה.

    כמעט תאונה קטלנית

    שעת צהריים. אנחנו ממשיכים בסיור. נסענו לאורך דרך רבין, רחוב רחב, מתקרבים לצומת כביש האלוף שדה. אני נוהג באיטיות רבה. חוץ מאופניים חולפות שתי מכוניות אזרחיות, כנראה במשימות חירום. מימיני, בין המדרכה למגרשי הבתים, חומה דקורטיבית גבוהה המשמשת כהגנה אקוסטית לבתים מהרעש בכביש.

    לפתע, אני מבחין מצד ימין שמתוך פתח להולכי רגל בחומה האקוסטית, מזנק זוג אופניים, כשעליו ילד כבן 10. הוא טס במהירות למרכז הכביש, ממש לפני הניידת. בלמתי בכל כוחי ולא פגעתי בו, הוא היה כ-10 ס"מ מהפגוש הקדמי. המשיך עוד 2-3 מטרים ונפל מפוחד משמאלנו. חברי לניידת נזרק קדימה ונבלם בחגורת הבטיחות, כל כך נבהל שהיה משותק וחיוור לרגע. גם אני קיבלתי דפיקות לב מואצות. יצאנו מהרכב ונגשנו לילד שלמזלו לא נפגע והורדנו אותו מהכביש. אותו זמן גם עקפה אותנו מכונית פרטית שחלפה והמשיכה בנסיעה מהירה.

    "למה עשית את זה? השתגעת?" שאלנו.

    "היום יום כיפור ואין מכוניות..." הוא ענה מתייפח קלות.

    ביקשנו את פרטיו והסתבר שהוא גר די קרוב מעבר לחומה. שלחנו אותו להביא את הוריו כדי שיקבלו את האופניים. אחותו הגדולה יותר באה וחיכתה איתנו. השארנו בידיה את האופניים ונסענו לביתו של הילד. פתחה לנו גברת שהחלה לצרוח עלינו.

    "מה עשיתם לילד שהוא כל כך בוכה? "

    "תשאלי אותו!"

    "הוא בוכה במיטה ולא מדבר. מה עשיתם לו?!! ככה עושים לילד???"

    "אם את אישה מאמינה את צריכה לברך שיש לך עדיין ילד..." אמרתי. "מי שנותן לילד כזה לרכוב בכבישים, ובעיקר ביום כיפור, צריך לברך..."

    הסברנו לה מה קרה ואיך קרה ולמה בנה נשאר חי.

    היא פרצה בבכי והודתה לנו.

    יום ההולכים ברגל

    לשם ייחוד קודשה, יש רבים מהאזרחים המקפידים לצעוד, בכוונה רבה, על נתיבי הנסיעה בכבישים ולא על המדרכות, שהרי "יום כיפור היום..."

    כשהולכים וחוזרים מבתי הכנסת, הולכים לביקורי משפחה או שסתם לחפלה של מטעמים עם משפחה או חברים. באין מכונית, מונית או אוטובוס. זאת סיבה מספיק טובה  להפגין בהליכה בכביש ולא על המדרכה הפנויה. לראות

    ולהיראות. יש גם הנאלצים ללכת בלא שכל כך מרצונם...

    הילד בחדר מיון

    אחר הצהריים, המשמרת כמעט מסתיימת. אישה רצה ברחוב ומנפנפת בבקשה שנעצור.

    "מה קרה" שאל חברי.

    "איפה אפשר היום להשיג מונית?" היא שואלת.

    "מונית ביום כיפור? השתגעת?"

    "הבן שלי, בן 12 נסע עם כל הכיתה שלו על אופניים מגבעתיים לטייל בתל אביב. הייתה שם תאונה. טלפנו לי שהוא בחדר מיון באיכילוב. אני מוכרחה להיות שם. אני דואגת..."

    "עלי לניידת!" אמרתי בלי לחכות וחברי לא התנגד.

    נסענו מהר ככל שיכולנו בין רוכבי האופניים והולכי הרגל ה"ספורטיביים". הורדנו אותה, לקול תודותיה, בבית החולים בתל אביב וחזרנו לסיום המשמרת.

    *    *    *

    כן, אלה כמה פכים קטנים אודות בילוי מסוג אחר ביום הכיפורים. בימים דומים חווינו עוד אירועים כמו שוד אופניים. טיפול בתאונות של ילדים בשיתוף מד"א. זקן שאיבד את דרכו. דתיים שברכונו על עבודתנו החשובה והיו שקיללו אותנו  ועוד ועוד...

    *    *    *

    גמר חתימה טובה לכל הקוראים.

    שתזכו לקיים מצוות שבין אדם לאדם ולא תזדקקו לסליחות וכפרות.

    מאחל,

    רמי

    כל הזכויות שמורות ©

    דרג את התוכן:

      תגובות (38)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/9/12 12:15:
      כן, רמי יום כיפור הוא עבור רובנו יום עמוס בזכרונות ילדות, במנהגי שכונתנו, ברוכבי אופניים ובתאונות... עבורי יום כיפור הוא יום של תפילה בבית הכנסת הרפורמי בשכונתי, טיול ברחובות עירי, העמוסים ברוכבי אופניים, יום של קריאת ספרים ובלוגים ויום של געגועים למה שהיום הזה היה פעם... גמר חתימה טובה טלי*
        26/9/12 10:39:
      תודה שהפנת אותי לכאן, יפה כתבת ומרגש *
        30/9/09 14:27:


      כן, אלה כמה פכים קטנים

      מלאכת קודש

      אפרת*

      אזלו מאיריי

        29/9/09 23:39:
      אוהבת לקרוא אותך....
        29/9/09 13:46:

      רמי היקר,

      כל הכבוד, יישר כוח, טוב שיש על מי לסמוך...

      בייחוד ביום כיפור...

      שתהיה לנו שנה נהדרת!

      *

      שרית.

        29/9/09 12:14:

      כתבת נפלא "סיפורי יום כיפור מתוך הניידת "

      וכמה שהתרחק משמעות חג זה (כן חג כי ביום הזה על האדם להכיר את הרע שבתוכו יותר נכון בינו לבין הזולת ,כדי לתקנו עד פורים כי בפורים זה כבר גמר התיקון ,הכל ברוחניות כמובן )

      שתהיה לך שנה נפלאה

        28/9/09 20:19:


      תודה על הסיפורים מהניידת.

      תמיד מעניין לקרוא את מה שאתה כותב.

      נכר בך שהתנדבותך היתה איכפתיות ואהבה לזולת.

      שנה טובה לך ולכולנו.

        28/9/09 18:57:

      הי,

       מעניין,

       אהבתי,

      ייחודי,

      שבוע נהדר,

      שרה קונפורטי

      www.sarakonforty.com

        28/9/09 18:47:

      שנה טובה וחתימה טובה,

       

      יש לנו את יום הכיפורים והוא יום כבד מדי. וטוב שזה רק יום , וחבל שהוא נמשך כיום...

       

      שתהיה שנה ברוכה

      אילנה שקד

        27/9/09 14:46:

      צטט: debie30 2009-09-25 20:58:39


      בתוך השקט של יום כיפור

      יש התרחשויות רבות.

       

      גמר חתימה טובה

       

      ככה זה עם שקט. תמיד יש בו התרחשויות רבות.....(-:!

        27/9/09 10:07:


      נהינת מכתיבתך.

      גמר חתימה טובה.

      מה שראוי לאדם לעשות - לזכור את הרגעים הטובים של החיים.

        27/9/09 00:26:

      רמי היקר

      כתבת בצורה חיננית את חוויותיך

      כמתנדב משמר אזרחי

      מאחר ולמזלי הטוב

      אני יודעת לכתוב(וגם לרכוב)

      יש ביכולתי להגיב על הפוסט המיוחד,.

      אני כל פעם חרדה לגורל הילדים

      שביום כיפור נוסעים בחוסר זהירות

      משווע,ומתפלאה שההורים מרשים להם.

      אני חושבת שמסרה הסברה בענין.

      גמר חתימה טובה

      *

      שרה

        27/9/09 00:23:


      רמי ידידי,

      אכן, סיפורים מרתקים, מעניקים את זווית הראיה שלכם,

      רואים את הפנים השונות של האנשים ביום הזה,

      חלק מכבדים, חלק מזלזלים, מה לעשות, זה אנחנו,

      וכל החשיבות של שירותי ההצלה והחירום גם ביום הקדוש הזה,

      ערך עליון של עזרה לזולת והצלת חיי אדם. 

      שתהיה לך שנה נפלאה, וגמר חתימה טובה!

      והתודה לתגובה שלך בפוסט שלי: לבד מול כולם.

      אני שמחה שאתה בין חבריי ומלווה אותי בידידות ובנאמנות,

      שנמשיך כך גם בשנה החדשה הזו.

        26/9/09 21:33:


      הטבת לספר על עבודה נפלאה וחסודה

      שתהייה לך שנה נפלאה.

        26/9/09 13:30:


      עבודה חשובה אתם עושים, בפרט ובכלל.

      תוך קריאה אני חושבת שצריך לארגן מסע הסברה לענין ההתנהלות ביום כיפורים,. בבחינת להקדים תרופה למכה.

       

      שתהיה לכולנו שנה טובה וגמר חתימה טובה, ונזכור שהרבה מאוד תלוי בכל אחד מאיתנו, בעיקר בחינוך שאנו מקנים לילדינו.

       

      מירה

        26/9/09 05:07:
      רמי,
      תמיד שאלתי את עצמי איך אנשים
      בצום ותענית מוציאים כל כך הרבה אנרגיה
      גמר חתימה טובה
        26/9/09 00:37:


      רמי היקר!

      אהבתי מאוד את הכותרת המקורית!!!

      אז ברוח הכותרת - מזל שלא כל יום - כיפורים...אחרת היינו כולנו משתגעים...

      לא אאחל לך צום קל אלא יום קל....ושיעבור בשלום בלי ילדים פצועים...

      חתימה טובה!

      *

      אלומה

        25/9/09 23:23:

      בהחלט זווית אחרת של יום כיפור,

      זווית מעניינת...

       

      שנה טובה ומתוקה

        25/9/09 21:43:


      אממ בעיה רמי

      אני יודע רק כתוב וכתוב .:):):)

               דיקו

        25/9/09 21:27:


      רמי,

      סיפורים יפים, ביום כיפור אני

      בבית הכנסת

        25/9/09 20:58:


      בתוך השקט של יום כיפור

      יש התרחשויות רבות.

       

      גמר חתימה טובה

        25/9/09 20:52:


      מעניין מאוד.

      אני לא אדם דתי ולא שומר מסורת אך אני אוהבת את יום כיפור בגלל השקט. יום אחד בשנה בלי מכוניות (כמעט), בלי אזעקות ובלי רעשי עיר אחרים בלתי פוסקים. בדקו ומצאו שזיהום האוויר יורד כמעט לאפס ביום הזה.

      ה"מסורת" של רכיבת האופניים דווקא ביום כיפור שהתפתחה בשנים האחרונות מפריעה לשקט הזה, במיוחד שהם נוסעים בפראות בגלל הכבישים הריקים ומסכנים לא רק את עצמם אלא גם אנשים אחרים שהולכים לתומם, וזה חבל.

      שנה טובה וגמר חתימה טובה!

        25/9/09 19:00:


      ספורים קטנים ומרתקים.

       בילדותי הילדים היו זורקים אבנים גם על אמבולנסים וניידות משטרה שנסעו. ולא הועילו כל ההסברים. הם המשיכו לזרוק.

       טוב שלא היית אז במשמרת שלך...

      *

      נעמה

        25/9/09 18:49:

      רמי:)

       

      כתיבה וחתימה טובה

       

      }{שטוטית

        25/9/09 18:48:


      בילדותי, גרנו בקרבת בית כנסת.

      אחת הנשים שברה רגל במדרגות

      עזרת הנשים וביקשו שאזעיק אמבולנס.

      כשהגיע, מתברר שלא היתה גישה ישירה

      לבית הכנסת והיה עלי להסביר לו איך להגיע מסביב.

      (לא היה אז ג'י.פי.אס.)

      כשלא הבין, ביקש שאבוא איתו ברכב כדי להסביר לו.

      בשבילי זאת היתה חוויה.

      לנסוע לראשונה בחיי באמבולנס,

      ועוד ביום כיפור !

      כל אחד וחוויותיו.

      *

      לידיה

      רמי יקר

      לפי הפוסט יום כיפור איננו יום רגיל, מתרחשות בו תאונות רבות. להיות מתנדב במשטרה, בניידת סיור זה לא פשוט בכלל. לקט חוויות מרוכז מאוד עם חוסר מודעות של הורים לילדיהם*כתוב נפלא. שבת מוארת ויפה לך

        25/9/09 18:19:


       יופי של פוסט מסופר באנושיות מחוייכת

      מצטרפת ומחזקת את משפטך הנפלא::

      "שתזכו לקיים מצוות שבין אדם לאדם ולא תזדקקו לסליחות וכפרות. "

       

      שנה נפלאה לך רמי,

       וסופ"ש מהנה *

        25/9/09 17:48:
      גמר חתימה טובה יקר.
        25/9/09 17:41:


      חוויות מיום כיפור.

       

      אלה סיפורים מאוד רחוקים ממני ומוזרים...תיכף אסביר מדוע.

       

      היכן שאני גר לא תמצא מכוניות נוסעות וגם לא רוכבי אופניים.

       

      יסבירו לך שזה מצחיק שאסור לנסוע ביום כיפור במכונית, אך מותר באופניים...דתיים יאמרו שגם אופניים אסורות בדיוק כמו מכונית.

       

       

      אך אני כמובן מכיר את העניין והתופעה ומכבד את אלה המכבדים בכל דרך את דעתו ואמונתו של השני.

       

       

      גמר חתימה טובה

      אשר

        25/9/09 17:39:


      רמי הב הב

      תודה על הסיפור(ים)

      אוהבת לקרוא אותך

      גמר חתימה טובה

        25/9/09 17:38:


      אין לי מילים

      אבל כתוב יפה

      לא אהבתי ולא אוהב ולא אוהב

      את יום הכיפורים

        25/9/09 17:21:


      ביקשת  להגיב  אם  יודעים  לכתוב...

      איזה  מזל  שאני  במקרה  יודעת...

      רמי...נהניתי  מאד  מכל  הסיפורים...

      מאחלת  לך  ולבני  ביתך :

      גמר  חתימה  טובה   וצום  קל  (אם  צמים)...!

      רק  טוב  שיהיה.....אמן   !

        25/9/09 17:21:

       רמי

      כללת את כל המרכיבים ביום כיפור שלנו.

      הספור שלי שלא אשכח אותו,שבמלחמת יום כיפור

      היה לי תינוק בן 3 חודשים, וכולם ברחו מהבנין שלנו

      למקומות אחרים, להורים וכו..ואני נשארתי לבדי,

      ובכל אזעקה הייתי לבד במקלט עם תינוק.......

      פחד אלוהים....

      גמר חתחמה טובה.

        25/9/09 17:14:


      אני גרה שם

      מוכרת לי התמונה מאז ילדותי

       

        25/9/09 17:10:
      * סיפורים יפים ומענינים אהבתי סוף שבוע נפלא גמר חתימה טובה
        25/9/09 17:05:

      אני מנסה להזכר מתי החלה "המסורת" הזו של רכיבת אופניים ביום כיפור

      ולא מצליחה להזכר.....

      האם זה קרה אחרי הטראומה של המלחמה באוקטובר?

      נראה לי שעד אז לא זז עלה ברוח ביום המקודש.

      לפחות לא בסביבתי הקרובה.

      תודה לך על סיפורים מהחיים

      שהשנה נעבור ללא ארועים מצערים!

        25/9/09 17:01:

      רמי יקר,

       ואם היית נוסע במקום בו אני גרה

      היית גם חוטף מטח אבנים מאנשים

       דתיים מאד מאד נאורים....

      השבאב של השכונות...

      גמר חתימה טובה לך חבר יקר..

      נטולת כוכבים אני היום...

      (אפצה בפוסט אחר..).

        25/9/09 16:57:


      סיפור על מעשים טובים ביום כיפור.

      גמר חתימה טובה לך,

      טלי*

      ארכיון

      פרופיל

      רמיאב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין