אני כבר על תקן של לא עובד בסוף מאי האחרון השנה. מחליט שאני הולך לפנק קצת את הקטנצ'יק שלי - סתם כי בא לי.

עוד באותה תקופה הייתי עם פרכונית... זה היה עוד יום כזה מיוחד, עברנו עוד איזה וועדה שקוראים לה וועדת השמה, עוד איזה נדבך בדרך הארוכה הזו. זה גם היה היום שלי עם הנסיך. עוד יום יפה כזה עם שמיים כחולים, אז בואו נכבוש אותם!

המקור: http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1485037

וועדת השמה היא וועדה שמתכנסת על מנת לדון בזכאות של ילדים עם צרכים מיוחדים וזכאותם למסגרת של חינוך מיוחד. היום היה לי העונג להשתתף באחת כזו, שהתכנסה במיוחד עבור הנסיך שלי, שדי עומד בקריטריונים של חינוך מיוחד. לא הייתי ממש במתח, וגם לא ממש התרגשתי, אבל זה היה שולחן די רציני עם איזה עשרה מכובדים לא כולל אותי, את אמא של עילי, ואת הגננת והסייעת המקסימות שלו.

התכנסנו כולם בתשע בבוקר, והתדיינו שם למשך איזה חצי שעה. מנהל הישיבה נעל את הישיבה בסביבות תשע וחצי בבוקר. יישלחו לנו את התשובות בדואר, אבל אני נוטה להיות אופטימי. כל המתח אחרי זה מתפוגג ואפשר לנסות להמשיך את היום ולנסות להירגע. אז מה עושים? מחזירים את הגננת והסייעת לגן, מעמיסים את האפרוח והולכים לעשות יום של כייף עם אבא והחברה של אבא גם.

מה זה אומר יום של כייף? מממ.... הגענו הבייתה ורציתי לעשות נגיד משהו מיוחד היום. סתם כי אני אוהב אותו נורא וכבר לא ראיתי אותו איזה שבוע (הוא היה חולה...) והתגעגעתי אליו נורא. בבית עם קצת פאזלים, לגו והופעה חיה של אלטון ג`ון ברקע, אני נכנס שמה בגוגל ומחפש את הערך `טיסות לילדים`. הגעתי לאתר של איזו חברה שקוראים לה `שמיים כחולים` וניסיתי להשאיר הודעה דרך האתר כדי שיחזרו אליי ונתחיל לעשות סקר שוק על טיסות צ`ופר לילדים ואולי גם לאבא שלהם?

בסוף של ההודעה האתר מחזיר לי תשובה שגויה שהפעולה שלי לא הצליחה, ואם יש לי חברים אני מוזמן ללכת לחפש אותם... מצד שני אם אתה חכם ויש לך טלפון אולי תנסה בערוץ הזה כי יש שם גם את הטלפון באתר. בקיצור התקשרתי כי מה כבר יש לי להפסיד, ואחרי כל הוועדה הזו אני רק רוצה לפנק את הנסיך שלי. דיברתי קצת בטלפון עם ההוא מעברו השני של הקו (נכון שאינטרנט זה סתם?, שלא לדבר על בלוגים...) ושאלתי אותו כמה זמן צריך להזמין מראש לטיסה... הוא אמר משהו כמו שבוע. אמרתי לו וואלה... הוא שאל מתי... שאלתי אותו אם יש לו להיום באיזור שלוש ארבע איזו טיסה פנויה... אז הוא אמר תבואו היום בארבע אני מחמם מנועים...

רצתי להביא את הארנק, המדדים הנוירוטים שלי מתחילים לעלות, ותוך כדי אני שואל את עילי אם בא לו לטוס באווירון. נחשו מה הוא אמר... בבידוק הבטחוני בשדה דוב האיך שקוראים לה, נו זאת עם השאלות עוד שואלת אותי אם מישהו נתן לי משהו להעביר... ואיזה בעסה ששכחתי את החתולה בבית כי זו הייתה הזדמנות פז לתת לה קצת ללמוד לשחות בים התיכון אתם לא חושבים? סיימנו בהצלחה את "הבידוק הבטחוני" הצגנו תעודות זהות, ואז הטייס לוקח אותנו רגלית לאווירון. אופס זה באמת קורה...

עילי צמוד לי ליד ברגלי חזק. אני לא עוזב אותו לשנייה ומתחיל להראות לו כל מיני מטוסים בדרך אל האווירון שלנו. הוא די שמח, אני עוד יותר שמח בשבילו וחושב כמה זה מגיע לו, הטייס מראה לנו כל מיני מטוסי סילון שיכולים לטוס רצוף עד לאמריקה, אני מסתכל על עילי מתמוגג ושוטף את העיניים בכל המטוסים שהיו שם. בסוף הגענו לשלנו. "מי רוצה לטוס?" עילי מחייך ומשיב כמובן שהוא רוצה. הטייס מושיב אותו מאחורה, חוגר אותו ושואל אם בא לו על אוזניות. עילי מסרב בתוקף ואז אני עולה ומתיישב לצידו. מתחיל לירות תמונות בדיגיטלית כי בכל זאת המעמד מחייב. הילד כמעט בן שש, ועוד אף פעם לא טס, שלא לדבר על דיוטי פרי שלצערי טרם פקד אחד. הגברת שלי מתיישבת ליד הטייס והוא מתיישב לידה. וואלה יופי... מי קנאי?! אני?! מה פתאום?

אנחנו במאחורה הם במקדימה אישור התנעה מהמגדל, אישור מתקבל, אישור הסעה, המתן, ובסוף גם זה מגיע - מתחילים להסיע אל עבר המסלול. רגע החלונות... החלונות פתוחים באווירון... ושוב אני מתבעס ששכחתי את החתולה. הנסיך שלי מאושר, עוד לא ממש מבין, אני מצלם ומצלם, הוא מחייך ומחייך עד ש....

המראה. יש קצת רעש אבל הוא בשלו לא מוכן לשמוע על אוזניות. תופסים כיוון מערבה לים, מטפסים ומדרימים. הנסיך מסתכל מבעד לחלון, הצסנה או מה שזה לא יהיה ממשיך עוד קצת לטפס ולבסוף מתיישר. הנסיך מאושר ואבא שלו עוד יותר. ואיך אני אוהב את הילד שלי, וכמה שזה הכי כייף בעולם לפנק אותו!

הטיסה אורכת איזה חצי שעה, הגענו עד לשמיים של רחובות בואכה נס ציונה, שם פחות או יותר הטייס לוקח פרסה ומתחילים בחזרה דרך קו החוף של תל-אביב. איזה גיבור הילד הזה שלי אני חושב, מלטף אותו וגאה בו כל כך על זה שאפילו רעש המנועים...טוב נו מנוע אחד... כבר לא ממש מפחיד אותו. הטייס שואל אותנו אם בא לנו להיכנס באיזה ענן, בטח אם יש לך ביטוח עננים לנוירוטים... עכשיו כולנו ממש בתוך הלבן הזה של הענן. איזה כייף. הנסיך לא מפספס שום פרט, משחרר איזה פיהוקון לאוויר אבל שמח. אבא שלו עוד יותר שמח רק מלראות אותו שמח ומאושר. איזה ילד זה! רץ לי בראש איך הטייס שאל אותו לפני שהמראנו כל מיני שאלות והוא ענה. וגם תוך כדי הטיסה, וכמה בדיוק היום דיברנו על תקשורת בוועדה וכמה שלמרות הקשיים הוא דווקא מתקשר, אפילו שזה בדרך שלו, וכמה כמה אינספור פעמים התהפכה לי כבר הבטן.

דרומית לתל-אביב, בטח בגובה של איזה חמשת אלפים רגל אישור נחיתה, האישור מתקבל. אנחנו מתחילים הנמכה והופ...הנסיך נרדם... אני מעיר אותו שלא יפספס שום פרט בנחיתה, וזה אפילו מצליח. חזרה על הקרקע, צילומים אחרונים של צוות ההפקה והקברניט. בסוף גם זכינו בצ`ופר של פחיות קולה ופאנטה - עילי בחר, ומלא שוקולד פררו רושה, ככה לסיים עם טעם של יוקרה בפה. טוב המטוס מנהלים היה תפוס היום, אז לפחות השוקולד.

לא ממש ידעתי ממש מה מצפה לי היום בוועדה, שדווקא הייתה ממש עניינית ובסדר. אני רק זוכר את עצמי ממלא כמה מסמכים לתוך התיק. לא חלמתי שהיום הזה יימשך בטיסה שהייתה הכי כייפית בעולם עבור המלאך הזה שלי. איזה אושר צרוף, ואיזה אושר זה כשאתה מחייך, כי זה עושה גם לאבא לחייך וזה כייף. חזרה בבית, עוד מעכלים, טוב אני לפחות...חזרה לפאזלים, לחתולה, לאדמה. עוד איזה שמוליק קיפוד בדי וי די, מקלחת, ארוחת ערב, סיפור לילה טוב על השבלול והלוויתן, וכך מתסיים לו הלכה למעשה עוד יום סטנדרטי...

אז יצא שקצת היינו היום בעננים, יצא שהגשמתי לך אולי עוד איזה חלום אחד קטן בדרך שלך המיוחדת. מקווה באמת שנהנית, ושהיה לך כייף היום. מחר בגן תוכל לספר גם לגננת שלך, וגם לסייעת שלך, שאבא לקח אותך לטוס באווירון בדיוק כמו שהוא הבטיח לך כשהוא בא לקחת אותך היום מהגן בבוקר אחרי הוועדה...ככה בקטנה, ואז ככה תרוץ לנדנדה שלך, ותמשיך להיות כזה נסיך, כמו שרק אתה יודע להיות.

פעם הבאה מחלקה ראשונה? טוב נו... נסתפק בדיוטי פרי.

אבא אוהב עד השמיים...

עמית