כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    מסעות עצמי

    18 תגובות   יום שישי , 25/9/09, 18:59

    מסעות עצמי

     

    צופה עצמי מקטר מסילתו בתוך מנהרה עצומה מוארת באורות צהובים לבנים. אינספור נוסחה ונוסחה ותאוריות פיזיקליות מתימטיות - תלויות במבנים ענקיים מקושרים בחללה העצום.

    מתמגנט עצמי מיופיים, נשבה בקסמם, מפתח לו מבניות ותאוריות משל עצמו. חולם על פרס נובל לפיזיקה שאולי יזכה בו אם ימשיך  ויבנה "מגדל בבל" משל עצמו.

    נע עצמי בקטרו על פאותיה של קוביה ענקית תלויה נטויה בחלל, על אחת מפיאותיה חקוק:

     

     "אלוהים לא משחק בקוביה".

                                                       (אלברט אינשטיין)

     

    מעל הקוביה מתוחה תמונה  גדולה של גאון המאה העשרים בהבעתו המחוייכת  בפשטות, קורנת אנושיות וחכמה, עם מקטרתו המפורסמת .

     

    במסעו על פיאות הקוביה נופל עצמי לתוך פתח פעור, מתגלש פנימה במנהרת זמן ומגיע לפתחה של פירמידה עתיקה. נכנס עצמי לנבכי הפירמידה, חוקר נפתוליה עד שמוצא עצמו בתוך חלל מואר גנוז עמוק בלבה, מוסתר. לעיניו מתאבכות אותיות זוהרות בבוהק מטשטש. שולף עצמי משקפי הולוגרמה מיוחדות ודרכן, מגלה את הכתוב בהן:

    לנצח תישאר ביקום בלתי מובנת העובדה -

    שהוא ניתן להבנה.

                                       (אלברט אינשטיין)

     

    והשתוממותו של עצמי ממריאה למרחבי פליאה רבתי  - האם הוא צדק?!

     

    ממשיך עצמי במסילתו אחרי שמצא לו פרצה לצאת מתוך הפירמידה, חוצה קטרו תת-מנהרות וגשרים מפותלים לתוך מבנים וגורדי-על הנישאים לשמיי שמיה של מערה עצומת המימדים, אשר בחללה שוכנת תלויה לה - בירת הפיזיקה במלוא תפארתה.

    לאחר שלומד אותה על בוריה ומכירה לפני לפנים, נבכיה, מחליט עצמי להמשיך במסעו לעבר בירת הפילוסופיה - שאף היא תלויה לה בחללה עצום המימדים של המנהרה, וקיימות מנהרות רבות שמקשרות בין שתי הבירות .

     

    מבלה עצמי וחוקר תקופה ארוכה מבנים ומגדלים פילוסופיים, שאבניהם  מילים, נישאים מעלה מעלה....  ללא מנוח לומד להכירם וממשיך בקטרו המופלא הלוך ושוב בין שתי הבירות המפוארות, התלויות להן בחלל המנהרה העצום, מגלה תת-מנהרות פילוסופיות נוספות בתפר שבין המאה ה-20  ל-21.

     

    לעיתים תכופות, מצא עצמו עצמי מרחף בקטרו בחלל ללא שמש,  ללא ירח, ללא שמים וכוכבים, ללא טבע, ללא אנשים, ללא אהבה. רק אינסוף מבנים מוארים באורות צהבהבים ולבן חולני, תלויים להם בחלל ריק .

     

     

     

    פרק ב

     

    והנה, באחת מתחנותיו פגש עצמי אדם שסיפר לו, שקיימת ארץ בה חיים באושר אמיתי מושלם.

    "כדי להגיע לאותה ארץ מופלאה, עליך תמיד לכוון את קטרך לאורך מסילה שחוט שני מוזהב, שקוף כמעט, שזור באדני העץ העתיקים שלה, עד יצאת את מנהרתך העצומה, והמשכת באותה מסילה אחרי אותו חוט שני מוזהב."

    לחץ אותו אדם את ידו של עצמי בחוזקה, עודדו בחיוך מאיר, איחל לו הצלחה בדרכו, ונעלם.

    לשמע מילותיו, האיר לפתע שביל אור בשמי הכרתו של עצמי  מאינסוף לאינסוף, שהפחיד אותו. אך משהו בתוכו התעורר בעוצמה, כמיהת כיסופים עזה שלא הכיר וידע כמותה, לאותה ארץ חדשה. ובתוכו,  קיבל את דבריו של אותו אדם, והאמין.

     

    מאותו רגע, החל עצמי מכוון קטרו בעקבות מסילת חוט השני המוזהב שקוף, שהחל מייד להבחין בו.

    יורד בגיאיות תלולי אפילה, חוצה מדבריות, חוליות ישימון זהובות, מחפש נוה מים ודקל לצידו שיוכל לנוח בצילו, לטעום מתמריו וללגום מים מתוקים לרוות צמאונו... מפליג בימה סוערת שגליה נדים מתרוממים מעליו עד לשמי חלודה כבויים, ורק פנסי קטרו מאירים ומכוונים נתיבו על חוט השני המוזהב, צולח לתוך שאגת הגלים. 

    ממשיך לעבר שרשראות הרים מכוסים שלג-עד לחצותם, וגופו מתכסה כווית קור. מגיע לתוך הרי געש פעילים זורקים סילוני לבה ואש, עד נשרפו כל נוצותיו המטווסות אחת לאחת. בשרו נחרך בכויות עמוקות, וריחו חריף עולה ממנו ככבש שהוצא מתוך אש עקידה. והוא לא נכנע.

     

    והרגישות של עצמי העמיקה. נהייתה למצולות אוקיינוסים רוגשים ללא חקר, ללא תחתית. דבקותו באותה ארץ חדשה התחזקה, התעצמה ברוחו הלוהבת. מתוך שמי פלדה מחשיכים הבקיעה בהפתעה, מדי פעם, אלומת אור חדש שלא הכיר. ותקוותו מתלבה כאבוקה בלבו. מאירה את מסילתו קדימה אל מעבר לאופק.

     

    והמנהרה, ובירות הפיזיקה והפילוסופיה התלויות בחללה עצום המימדים, שוקעות אט אט למעמקי ים הזיכרון, לתחתיותיו.

     

     

     

    פרק ג

     

    חולפות השנים, ובאחת מתחנותיו הופיע שוב אותו אדם. עוטה כתונת כחולה מבד גס פשוט, מבטו מאיר מהאינסוף. לחץ את ידו של עצמי, ברכו על מסעותיו שעבר עד לתחנה זו, וגילה לו שהוא צופה אחריו מרחוק.

    אותו אדם גילה לעצמי עוד סוד מופלא - כיצד לעשות סלטה. סלטה מופלאה שתהפוך את השמים למסילתו ארץ, ואת השמים, לשמי אור מאירים זכים, אינסופיים, שיעוף לתוכם כאלומת אור.

    לחץ בחוזקה וחום את ידו ואיחל לעצמי:

     "בהצלחה!"

    כשרחק ממנו, חייך אליו מבט קורן אהבה, שחדר עמוק לתוככי עצמי, וישמרנו בלבו לעולם.

     

     

     

    פרק ד

     

    מאותה פגישה, התאמן עצמי יום יום לעשות עם קטרו את אותה 'סלטה' שלמדו אותו אדם. נזכר היה מדי פעם בסלטה על "החמור" שעשה בילדותו בחדר ההתעמלות במקלט ביה"ס היסודי, שהצליח אז לעשותה בקלי קלות, בהיפוך מושלם. 

    תוך כדי דבקות עזה לכוון קטרו במסילת חוט השני המוזהב, מדי פעם היה קטרו עף מהמסילה בנסיונותיו לעשות את הסלטה, והוא נאלץ היה להשיבו למסילתו, בעקבות החוט המסתורי שתמיד מורה לו דרכו.

    כך חלפו להן השנים.

    ובאחת הסלטות, נשלחה יד נעלמה, ללא שום התרעה, וקטרו התהפך כמעצמו. ויהי שמי אור.

     

     

     

    כל הזכויות לסיפור שמורות לעוזי שכטר.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/10/10 05:45:
      חזרתי ל-*
        10/10/10 09:33:

      סיפור מסע, נפלא.
      מעורר השראה ותקווה.

        30/1/10 00:04:

      צטט: מולי. 2010-01-04 17:48:53

       

      וואו, חתיכת מסע פנימי,

      וכל שהופך לא רלוונטי וטפל (כמו למשל הפילוסופיה) נושר בדרך

      והלאה בעקבות חוט השני...

      והקטר מצליח להרפות, אך לא בלי עזרת יד נעלמה

      והסלטה הזאת....הלואי עלי....

       

      מקובלים נוהגים לומר "עולם הפוך ראיתי".

       


       

       

       

       

       

      מולי,

      תודה על קריאתך מלאת התובנות.   חיוך

      ...  וגם עלי...

      עוזי

        4/1/10 17:48:

       

      וואו, חתיכת מסע פנימי,

      וכל שהופך לא רלוונטי וטפל (כמו למשל הפילוסופיה) נושר בדרך

      והלאה בעקבות חוט השני...

      והקטר מצליח להרפות, אך לא בלי עזרת יד נעלמה

      והסלטה הזאת....הלואי עלי....

       

      מקובלים נוהגים לומר "עולם הפוך ראיתי".

       


       

       

       

       

        30/10/09 08:30:

      צטט: הבת של אדם 2009-10-28 00:30:50


      למרות העומס...קולח וממש חמוד(:

      גם הכתיבה וגם הרעיון(:

       

      שלום לך,

       

      תודה רבה , על תגובה משמחת.

       

      כל טוב

       

      עוזי

        28/10/09 00:30:


      למרות העומס...קולח וממש חמוד(:

      גם הכתיבה וגם הרעיון(:

        26/10/09 11:52:

      צטט: אפרת Jeki 2009-10-25 08:05:40


      אהבתי את  הכתיבה  שלך התוכן שטלטל

      והחומר למחשבה

      אפרת

       

       אפרת,

       

      תודה על תגובתך. גרמה לי סיפוק !

       

      כל טוב

      עוזי

        25/10/09 08:05:


      אהבתי את  הכתיבה  שלך התוכן שטלטל

      והחומר למחשבה

      אפרת

        15/10/09 21:55:

      צטט: עזרא מורד 2009-10-13 09:19:33


      כתיבה לא קלה לקריאה .

      קראתי מספר פעמים את מסעך אל קוסמוס הפלאים.

      נחמד.  

       

       

      עזרא שלום,

      נעמה לי תגובתך.

      תודה רבה!

      עוזי

        15/10/09 21:53:

      צטט: י.מ.ה 2009-10-13 06:40:51

      יופי של כתיבה !

       

      י.מ.ה שלום,

      שמחתי בתגובתך!

      כל טוב

      עוזי

        13/10/09 09:19:


      כתיבה לא קלה לקריאה .

      קראתי מספר פעמים את מסעך אל קוסמוס הפלאים.

      נחמד.  

        13/10/09 06:40:
      יופי של כתיבה !
        12/10/09 18:53:

      צטט: מיכל איל 2009-10-11 23:18:21

      מרתק!

       

       

      תודה לך!

      עוזי

        11/10/09 23:18:
      מרתק!
        10/10/09 23:21:


      לנאורה, תו-רון וגרבו,

      תודה רבה על תגובותיכן, שמחתי מאוד בכל אחת ואחת.

      שבוע טוב

      עוזי

        10/10/09 12:20:

      תוך כדי דבקות עזה לכוון קטרו במסילת חוט השני המוזהב, מדי פעם היה קטרו עף מהמסילה בנסיונותיו לעשות את הסלטה, והוא נאלץ היה להשיבו למסילתו, בעקבות החוט המסתורי שתמיד מורה לו דרכו.

      כך חלפו להן השנים.

      ובאחת הסלטות, נשלחה יד נעלמה, ללא שום התרעה, וקטרו התהפך כמעצמו. ויהי שמי אור.

      עוזי יקר,

      כתיבתך מרתקת אוהבת את הקצב

      דומה מאוד לקצב של החיים היום...

      מהיר וחד...

      תודה על פוסט מהנה ומעניין

      תודה על הגדלת הפונט.

      המשך יום נפלא.

      שלך,גרטה*

        9/10/09 22:23:

      סגנון מגניב!
        29/9/09 23:42:


      יש בך ערבוביה של פרנץ קפקה והנסיך הקטן,

      כלהכבוד.