כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אני ואחרים

    0

    יום כיפור שלי

    32 תגובות   יום שישי , 25/9/09, 19:09

     

    יום כיפורים חם ושטוף שמש ואני בדרכי מבית הכנסת, חזרה הביתה, השעה 14:00 ואני הולך לתומי נער בן 14 שום דבר מיוחד לא עובר במוחי (אולי כבר להגיע ולשתות משהו או אולי לנגוס בהיחבא, צום היום ) זעקות צופרים קורעות, חורקות את הדממה הטיפוסית של היום הזה, יום בו מאום לא נעשה בו ורק הציפורים שעפות יכולות לנוע בחופשי במרחב האווירי מבלי להיות מקורקעות, מחרדת היום.


    לרגע בהלם, "רגע זה לא יום הזיכרון?" הולך עוד כמה צעדים ונעצר ממאן להבין מה קורה, השאון של הצופרים מחריד! משתק ואני עדיין מבולבל מנסה למצוא הסבר "יום השואה?" צעדי מוחשות כמעט באופן אוטומטי ורגלי נושאות אותי ביעף אל הבית ליבי הולם "מ ל ח מ ה?" בהיותי בן שמונה כבר רצנו למקלטים לזעקות הצופרים אז הייתה זו מלחמה אחרת "מלחמת ששת הימים".


    השכנים שישבו או עמדו בפנים מתוחות מסביב למכשיר רדיו טרנזיסטור קטן שהיה מונח על שרפרף, האזינו לסיסמאות שנזרקו אל חלל האוויר בזה אחר זה, בקול מתכתי ללא רגש כאילו ומדובר במספרי בינגו שמי ש"זכה" יתכן ושילם אף בחייו!


    נכון לאותו הרגע הבנתי, נפל האסימון, ערב כיפור הבסיס שהיה בקרבת מקום הריץ שליחים עם הודעות (חוץ מטלגרמות ואו דואר שליחים לא היה באפשרותם להעביר את מבוקשם ויתכן שטלפון היה דבר "חם" מכדי להשתמש בו באותה העת). איך עמדנו בערב שלפני חבורת נערים ונערות וקללנו את המכוניות שטסו ללא הרף בכביש, מפירים את היום הזה לא הבנו כי לא ידענו, מה מתחולל שם רחוק בחזיתות.


    "המלחמה הארורה" כך אני קראתי לה מאז אותה כבר כינו בהמשך בשמות שונים: מלחמת יום הכיפורים, מלחמת יום הדין, אוקטובר 73 מה זה משנה כינויים הם כינויים אך שמות היו והרבה:


    2,656 הרוגים!


    7,251 פצועים!


    294 שבויים!


    מאז ועד היום אני לא אוהב את השקט הדחוס הזה של יום הכיפורים את האווירה הפסטורלית שיש ושכאילו זה היום היחידי ביקום שהוא יום ללא נגיעה, ללא נזק אף אחד למראית עין לא יכול לעשות מאומה, אנחנו מוגנים, כמה תמימים היינו!

    כבר קראתי את כל הספרים שדיברו על המלחמה "ההיא" כך היא מכונה בפי אלה שהיו הכי קרובים אליה נפגעו ולקחו איתם את המראות הקשים אל תוך חייהם, אל לילותיהם, אל הסיוט המתמשך שנקרא, מציאות.

    ביום זה אני לא עושה שום דבר מיוחד שאינני עושה בחיי הרגילים.


    אוכל!


    שותה!


    רואה סרטים!


    במחשב!


    בטלפון!

    אני חי!

    חי כדי לזכור ולחשוב ולו פעם אחת ביום על כל אלה שאינם ושבזכותם אנחנו כולנו כאן.

    למרות היותי לא מאמין אני מברך כל אחד ואחת באופן אישי למי שיום זה חשוב עבורו.


    שיהיה לכם קל!


    אל תתחשבנו יותר מדי עם האחרים כי אף אחד לא רושם לכם את זה באמת!


    תהיו טובים יותר בשנה הבאה מהשנה החולפת!


    והכי הכי חשוב שתהיה לכם אהבה בליבכם לכולם, כי היום הם כאן ומחר מי יודע.

     


    P  A  F

    דרג את התוכן:

      תגובות (32)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/6/10 16:02:

      דווקא אנשים שצריכים לבקש סליחה לא מבקשים /  עושים למען סליחתם. אבל כידוע

      כולם בסוף מגיעים לתת דין על מעשיהם ואני רק מקווה שאף אחד לא מרגיש בר מזל.

      אולי אם נלמד מהטעויות ולא נחזור עליהן לא נצטרך רק להרגיש ברי מזל אלא ממש להיות ברי מזל .

        19/10/09 20:39:

      אומנם עוד לא נולדתי אבל שמעתי סיפורים רבים על המלחמה הזו.

      כתבת פה מסמך מרגש, מנקודת מבט של נער.

      מרגש. ועצוב  והרבה דברים

      והמדינה הזו שנלחמת כל כך הרבה שנים על קיומה.

      וכל אחד ויום כיפור שלו. אומרים.

        29/9/09 14:42:

      אין ספק, מלחמה ארורה. אני הייתי בת 13 ולא ישנתי כל לילות המלחמה. נראה לי שדווקא בני העשרה שבינינו, חוו את תחושת הזוועות בצורה מחרידה, שקטה ולא פתורה. אם עד אז חייתי במעין שקט ביטחוני שכזה, באותה השבת התמוסס הכל. רק ההערצה לחיילים נותרה. נתינה ללא גבול לארץ היקרה הזו. גלית.
        28/9/09 21:13:


      זיכרונות של קולות מלחמה

      ו ש ל ו ם

        27/9/09 17:11:


      חומד,נגמרו לי הכוכבים, דווקא היום, אתה סבור שזה עונש משמיים?לשון בחוץ

      אתה יודע, אני כמוך, לא צמה וחיה.

      כבר כמה שנים שאני לא צמה ועדיין חיה.

      לרוב התחשבתי בבני ביתי, ילדיי ואכלתי בסתר, לא בפניהם וגם פעלתי כך כדי לא להרגיש רע כי אין טעם אם אני לא צמה.

      הדבר היחידי שעושה לי רע היום, במיוחד היום, זו העובדה שהם יסבלו בצום ואני אעמוד מנגד

      וזה יציק לי.

      היות והם בוגרים, אני משאירה זאת לשיקול דעתם.

       

      על יום כיפור אוכל לספר מזכרונות ילדות רכים.

      איך אמא הטיסה אותנו אל המקלטים ברגע הישמע האות, איך אבא נכנס הביתה עם חיילים במדים

      ואיך הם המתינו שהוא יתארגן ואז לקחו אותו איתם לקרב.

      אבא שלי נפצע במלחמה הזאת, הוא עף 6 מ' לגובה מטנק שעלה על מוקש.

      בערך שלושה שבועות אף אחד לא יכול היה לספר לאימי מה עלה בגורלו עד שיום בהיר אחד הוא הופיע עם קביים בדלת.

      יודע מה עשינו מייד כשהוא הופיע, בעודו עומד בדלת?

      אני ואחי הקטן , היינו בני 5 ו 4  חיטטנו לו בכיסים כי רצינו משהו טעים, הורגלנו שהוא חוזר מכל מקום עם ממתקים.

      מה שמצאנו שם היה מסטיק "עלמה", זוכר אותו?:)))

      רק בת 5 הייתי ואני זוכרת את זה היטב ומצליחה לראות זאת בדמיוני.

      כאב לב ענק על כל הנופלים,פצועים והמשפחות ששכלו בכזאת פזיזות וללא הכנה מוקדמת את יקירם.

      זו היתה מלחמת כאוס.

      שלא נדע יותר, עכשיו האיראני מדאיג.

      שנה טובה יקירי, שתתמלאנה משאלות ליבך, היום ובכל יום אחר.

        27/9/09 01:42:

      שנה טובה, שלומי....


      ....

        27/9/09 01:28:
      יפה מאוד.

      חתימה טובה
        27/9/09 00:27:


      מאוד הזדהתי עם הכתוב, עצוב !!

       

      אוהבת את האמת שלך

      ושלא תשתנה לעולם

       

      אמת - כאן ועכשיו כי לא נדע מה יביא המחר

      זה כל מה שבאמת חשוב לזכור

       

      תודה על הפוסט האמיתי והנוגע ועל ששיתפת

       

      שנה טובה חבר מקסים

       

       

       

       

        26/9/09 23:12:

      איש איש באמונתו יחיה

      המלחמה הזו...שינתה את חיי ..

      כל השנה אני שם...

      וביום כיפור עוד יותר...

      כ"כ הרבה אובדן...חיים שלמים...

      כ"כ הרבה כאב...

      הייתי שם..כל המלחמה..

      אבדתי שם חיים שלמים ..

      כואב..ולא יפסיק לכאוב...

        26/9/09 21:18:
      גם אני זוכרת את הרגע שגילינו שזה התחיל צהרים אמצע יום הכיפורים. מלחמה איומה.
        26/9/09 20:58:


      מלחמה ארורה עקובה מדם,,,,,

      ואכן ,,אחרי הכל,,

       חיו כאן ועכשיו,, חוו כל רגע בעוצמות ובלגימות גדולות,,אהבו את יקירכם,,

       כי אין לדעת מה צופן הרגע הבא.....

       זו מציאות של מדינה בהשרדות מתמדת....

      *

       

      גמר חתימה טובה לך

        26/9/09 20:56:

      ומאז אותו יום אני לא צמה יותר.....
        26/9/09 19:42:

       

      מלחמת יום הכיפורים הינה אחת המלחמות שתיזכר בתודעת כולנו

      כמעט אין בית שלא נפגע אדם כזה או אחר במלחמה ההיא

      וגם לי אבד קרוב משפחה במלמה ,וזאת אני זוכרת היטב כילדה קטנה

      אבל בין זה לבין להפגין את מה שרוב העם עושה בכיפור וזה שמירת היום הקדוש

      אני מוצאת שזה מיותר

      אמנם כל איש באמונתו יחיה

      אבל כדי לחיות נכון  וטוב אפשר וצריך לעשות כל השנה

      ולא צריך להפגין דוקא  ביום כיפור

        26/9/09 19:40:

       ואי שלומי איזו רשומה נוקבת,

      ונוגעת, בי נגעת בנימי הנפש,

      החזרת אותי אחורה בזמן,

      וזו מועקה נוראית,

      וכמוך לא אוהבת את השקט הזה של

      יום כיפור, הוא שקט הזוער רגיעי אימה

      ופחד, בכל יום כיפור זוכרת את האזעקות,

      ואת הפחדים,והרעידות שתקפו את כולנו,

      והכי נורא היה חוסר הידיעה,

      להקשיב לרשתות הזרות בערבית היתה

      החוויה הכי נוראית, הם הכריזו בכל

      כמה דקות שהם בת"א ורוקדים על הדם שלנו,

      אוי חייבת לסיים,

      זהו סרט נורא שאני מתה להתעורר מימנו,

      קשה לקרא עליו, ולראותו חוזר באורך מלא,

      זו תחושה נוראית, ופוצעת,

       
       
        26/9/09 19:26:

      צטט: כריסטין 2009-09-26 19:24:53

      יום הכיפורים, הוא יום קשה במיוחד עבורי.

      כתבתי פעם על יום הדין והנורא הזה...

      גם אצלי בבית פרצה מלחמה עת בני הקטן

      רץ הביתה והודיע בקול "פרצה מלחמה".

      בעלי ז"ל הוקפץ  הביתה במסוק  מהתעלה

      ביום שלישי לפני יום הכיפורים- קיבל דיזנטריה חריפה...

      חכו לסיפור בשלמותו.

      גמר חתימה טובה *

       http://cafe.themarker.com/view.php?t=1241984

       אשמח לתגובות על קורות מלחמת יום הכיפורים

      בפוסט הרשום מעלה.

      תודה

       

       

       

        26/9/09 19:24:

      יום הכיפורים, הוא יום קשה במיוחד עבורי.

      כתבתי פעם על יום הדין והנורא הזה...

      גם אצלי בבית פרצה מלחמה עת בני הקטן

      רץ הביתה והודיע בקול "פרצה מלחמה".

      בעלי ז"ל הוקפץ  הביתה במסוק  מהתעלה

      ביום שלישי לפני יום הכיפורים- קיבל דיזנטריה חריפה...

      חכו לסיפור בשלמותו.

      גמר חתימה טובה *

       

       

       

        26/9/09 18:30:

       

      בזמן המלחמה לא הייתי אפילו בגדר תכנון והרוב כאן זוכרים תרחישים קשים ואחת כמה וכמה לילדים.

      כן למדתי מסיפורים של הוריי בעיקר על הפאניקה שהמצב יצר

      על כך שמתפללים עזבו את בית הכנסת כשנציגים של הצבא הגיעו עם רכבים לאסוף אותם במה שנקרא צו 8.

      המון קורבנות וכמה חבל.

      אני לא אדם דתי ולא אחת תהיתי לגבי צום יום כיפור אחרי ששנים צמתי כבר שנתיים שאני לא צמה סתם כי אני באמת

      לא מייחסת לצום כזאת חשיבות

      אני כן עושה חשבון עם עצמי כשיש צורך וכן מבקשת סליחה אם פגעתי ולא צריכה יום מיוחד לכך.

      הלוואי והיה הפוך, התחשבנות 364 יום בשנה ויום אחד ללא התחשבנות.

      שנה טובה.

        26/9/09 18:05:


      יום עצוב.

      מכבדת כל אדם באמונה שלו. 

      גמר חתימה טובה 

        26/9/09 17:49:


      עצוב מנקודת המבט שלך כמובן וההקשר לזיכרונות בהחלט מובנים.

       

      כל שנה להיות טובים, בלי שום קשר לאלוהים ולמי שלא מאמין בו,

      כל שנה להיות טובים עבור עצמינו ועבור אחרים.

       

      תודה:)

        26/9/09 17:34:


      איש איש באמונתו יחיה.

      ביום הכיפורים הארור ההוא הייתי ילדה כבת 8, בדרך לעליה לארץ עם משפחתי.

      אני זוכרת שעיכבו אותנו כשבוע בווינה שבאוסטריה, עד שהמצב יתייצב כאן, ובינתיים הציעו לנו לנסוע לקנדה במקום לישראל.

      הוריי סירבו, ורוב הזמן אני סבורה כי טוב שכך.

      אני מניחה שבתור קנדית, לא הייתי מגיעה לשתות קפה משובח בדה- מרקר...מופתע

      גמר חתימה טובה, כל אחד בדרכו הוא.

      דינה

        26/9/09 17:29:

      זוכרת את היום הזה.

      אחי הוקפץ ,אמא מכינה המון אוכל...

      "כל החיילים צמים שיהיה להם מה לאכול כשיגמר הצום" אמרה.

      והנה היום הבן שקטן של אותו אח בצבא.

      שלא יחוו עוד מלמות ילדינו וילדי ישראל כולם.

      חתימה טובה.*

        26/9/09 16:50:


      יום הכיפורים ההוא -

      לא אשכח לעולם

      אחי היה בגדר נעדר

      עד שאיתרו אותו

      אי שם ברמה

      תודה לך על הפוסט

      גמר חתימה טובה

        26/9/09 16:49:
      למדתי  מכונאות  במקס  פיין  כששני  מורי  גויסו  ופגז  שנפל  בזחל"ם  הטכני  שבו  היו  יחד  שלך  את  האחד  לאבותיו  והשני  יצא  "טוב"  רק  איבד  עין  וגופו  התמלא  רסיסים  המנוף  של  הזחל"ם  הטכני  הגן  עליו  כן  גם  אני  הייתי  בן  14  ואני  זוכר  את  ההלם  שצה"ל  חוטף !  (הצבא  הבילתי  מנוצח )  לצערי  רק  4  שנים  אחר  כך  מצאתי  את  "הסמוך"  ויהי  בסדר  באותו  צה"ל .  עינין  הלצום  הוא  בינך  לבין  עצמך  איני  חושב  שיש  קשר  בין  המילחמה או  המחדל  ההוא  לבין  הצום  אולי  יש  קשר  לבין  מי  שניכשל  ולקידום  לצערי  בתרבותינו  אנחנו  לא  לומדים  ואנחנו  בוחרים  אנשים  שכישלונם  עלה  בחיי  אדם  להנהיג  אותנו  שוב  ושוב  גמר  חתימה  טובה
        26/9/09 16:47:


      למרות שאינך מאמין...

      גמר חתימה טובה לך ולכל יקירייך.

       

      איריתה

        26/9/09 16:41:


      גמר חתימה טובה

       

      שתשאר תמיד נאמן לעצמך ולסובבים אותך

       

      אבדות גורמים לנו לאבד חלק מהוויתנו....

       

      מאחלת לך שהזיכרונות יאבדו קצת מהכאב...

       

      מאחלת לך אושר מהלב

       

      כל טוב נפש מדהימה.

        26/9/09 16:37:


      אכן מלחמה ארורה

      יהי זכר לוחמינו ברוך

      נר זכרון עבור נשמתם חשוב שתדליק

      גם אם אינך שומר על קדושת היום הזה

      זכרונם לברכה

       

       

        26/9/09 16:17:

      הזדהתי עם דבריך..

      גם אני חיה, בהחלט חיה ביום קשה זה..

      וזוכרת את בן דודי אודי סדן שנפל בגיחה הראשונה

      של המטוסים - הטייס הראשון שנהרג..

      יום קשה ועצוב

        26/9/09 15:54:

       גם לי היום הזה  עושה משהו,מין מחנק ואי שקט,יום הדין,מי לחיים ומי למוות,מי לסבל ומי לשמחה,מאחלת לך שמחה וגם לנו

      כי הצער כל כך מייגע .,,

      גמר חתימה טובה מוארת

      לשנה מבורכת...

       

        26/9/09 15:45:


      יום הכיפורים ההוא...

      אני אצל חברה שלי בבאר שבע (מאחרי המלחמה - אשתי)

      צם... כנראה בפעם האחרונה...

      פתאום רחש... מכוניות...

      אני מבקש לפתוח רדיו... מסרבים לי: צמים, שומרי מסורת...

      רץ לרכב, פותח רדיו, ו... יש מלחמה

      מתקשר הבייתה: מחפשים אותך...

      לא מפסיק לצום... ורץ לבסיס (מחנה נתן הקרוב)

      בבוקר נשלח לחזית הדרומית

      והיתר...

      בסיפורים... גם האישיים שלי...

      מפוזרים פה ושם.

        26/9/09 15:39:

      זוכרת את חוסר ההבנה של מכוניות נוסעות ביום כיפור..................

      זוכרת את הכעס..................

      מצטרפת למקום של להיות לרצות לעשות טוב

      יודעת שלא ניתן לרצות 

      סליחה הינה מקום שלנו עם עצמנו מקום שבו אנו מתחברים עם האלוהות שבנו

      שהתקיים בך ולך כל שתבחר שיהיה 

        26/9/09 11:33:

      קשה להזכר, וחבל על כל המלחמות.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ciel
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין