כותרות TheMarker >
    ';

    אמריקנו כפול

    ארכיון

    השגריר מייקל אורן, בלי עניבה

    14 תגובות   יום שישי , 25/9/09, 19:13

    קצת תמונות אישיות לכתבה על שגרירנו בוושינגטון מייקל אורן -
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1116762.html

     

    אתמול, בארוע של וועידת הנשיאים עם ביבי, אורן התקבל במחיאות כפיים סוערות. בקרב הסטאפרים הצעירים בוושינגטון שקראו את ספריו, הוא סוג של כוכב רוק. נראה שההימור של ביבי מצליח יפה בינתיים.

     

    קצת דברים מהשיחה -

    על נתניהו:

    "אני חושב שזה נכס אדיר שיש לנו ראש ממשלה שער לשינויים שמתחוללים פה. הוא יודע שאנחנו צריכים לדבר לקהילות אחרות. מי היה מדמיין לפני 30 שנה נשיא שחור, כשמושל אלבמה היה עומד עם מחבט בייסבול, שתלמידים שחורים לא ייכנסו לבית הספר? גילויי האנטישמיות היום מאוד נדירים. בתי ספר יהודיים, דבר שכמעט ולא היה קיים כשהייתי ילד, מפוצצים. יש כאן ממשל חדש, שנשען בין השאר על תמיכת מגזרים שלא היו לנו קשרים אתם בעבר, הקהילה האפרו-אמריקאית, הקהילה ההיספאנית. וזה ממשל עם השקפת עולם חדשה שמקומה של ישראל בה שונה".

    על העולם היהודי הקטן:

    "בארוחת איפטאר אצל הנשיא אובמה ישבתי בשולחן עם יועצו הבכיר דיוויד אקסלרוד. הוא האדם היחיד שלא הכרתי מהממשל – אדם רגיש, אוהב ישראל, אמו היתה יו"ר הדסה, ומאוד אכפת לו ממה שקורה באזורנו. כשישבנו עם סוזן שר (ראש הסגל של מישל אובמה, נ"מ), כמו בשיחה של שני יהודים, ביררנו מהר ששנינו למדנו באותו בית הספר בווסט אורנג' בניו-ג'רזי, ושאביה מכיר את אבי. אז ישר הרמתי טלפון לאבא – "לא תאמין עם מי אני יושב עכשיו. אתה גאה בבן שלך, אבל הבת של החבר שלך עובדת בבית הלבן".  

    על הוריו:

    השיחה של השגריר לאבא, שאת שעונו מהדי-דיי הוא עונד עד היום ומותח מדי פעם את הקפיץ, לא היתה מקרית  – כשהושבע לתפקידו בחדר הסגלגל, ביקש אורן להביא למעמד הגשת כתב האמנה גם את הוריו. "לפי הפרוטוקול, מביאים אשה והילדים, אבל התעקשתי, שיהיה קצת "נאחעס" גם להורים".  גם המילה ביידיש שמשתרבבת לדבריו אינה מקרית – משפחתו של אורן היגרה לארה"ב מאוקראינה, וסבתו, לדבריו, עד סוף חייה לא למדה אנגלית ודיברה בעיקר יידיש.   

    על הוליווד:

    בתור צעיר, עמדה בפניו דילמה – להגשים את החלום ההוליוודי או החלום הציוני. "עוד בתיכון התחלתי לכתוב תסריטים; זכיתי בתחרות לעושי הסרטים הצעירים, הזמינו אותי להתראיין בטלוויזיה, ובגיל 17 זה היה בשבילי דבר גדול. אבל הציונות תמיד היתה בחיי מסלול מקביל. תקופה קצרה, עבד בתור עוזרו של אורסון וולס האגדי. "כל אדם בגילי זוכר את הפרסומת שהוא עשה ליין. אני זוכר גם כל מילה משם, כי החזקתי את שלטי ה"קיו" – אז לא היו טלפרומפטרים...

     http://www.youtube.com/watch?v=dzbeKtaLi5M

    קיבלתי הרבה כסף וזו היתה חוויה מאוד מעניינת, אבל מהר נוכחתי לדעת שהוליווד היא לא מה שחשבתי".

     

      

    השגריר עם אשתו סאלי, מהאלבום המשפחתי 

     

    על האנטישמיות:

    "אשתי סאלי, ילידת סן-פרנציסקו, לא רק שלא חוותה שם אנטישמיות, ובניגוד אלי, גם נהנתה מכל הלהקות המפורסות של שנות ה-60. אבל אצלנו, פעם ניפצו את החלונות בבית, פעם באוטו, רשמו כתובות נאצה. הלכתי כל הזמן מכות עם הילדים הקתולים בשכונה. כשהייתי בן 16-17, הם הפכו כבר ידידים טובים שלי, אבל שנים נשאתי צלקות מהשיניים שלהם. במארס 1972 גם פוצצו לנו את בית הכנסת. בדיעבד, כשאני יודע משהו על חבלה, אני מבין שזה היה מטען רציני מאוד. הגיע אף-בי-איי, חשבו שזה הקו-קלוקס-קלאן, שהיה מאוד פעיל בניו-ג'רזי. אנשים לא נפגעו, זה היה בלילה. אבל זה אחד מזכרונות הילדות הכי חדים שלי – הכבאים הלא יהודים קפצו אל תוך הלהבות על מנת לחלץ את ספרי התורה. דימוי כל כך אמריקאי, גם היום אני עוצם את העיניים ואני רואה את זה מולי".  

    על יוסי בן-חנן:

    "אולי זו בכלל היתה תמונתו של  יוסף בן-חנן על השער של "לייף מגזין", עם קלשניקוב מעל הראש, רוחץ במי תעלת סואץ. כשכבר עליתי ארצה, היתה תקופה שהוא היה גר לידי בירושלים. פעם אמרתי לו: "יוסי, הכל בגללך. כל הבוץ, כל הזעה, הכל בגלל התמונה הזאת". הוא חיבק אותי ונתן לי נשיקה".  

     

     

    על הציונות:

      בגיל 15, הוא עלה על האוטובוס ונסע לבדו לניו-יורק. "ניגשתי ל"קיבוץ דסק", לשם היו באים כדי להתנדב בקיבוצים. הגיל המינימלי להתנדב היה 17, אבל שיגעתי להם את השכל. אמרתי, אתם חייבים לקבל אותי, אני בוגר, אני חזק". כך בקיץ 1970 אורן יצא להתנדב בקיבוץ גן שמואל. "לצאת מצפון ניו-ג'רזי האפורה, לקום בארבע בבוקר, לעבוד בבוץ של ארץ ישראל...", הוא נזכר בחוויה בערגה. "החל מגיל 15, כל שנה בארה"ב עבדתי בפינוי שלג, בניקוי חלונות, בתור ברמן – על מנת לאסוף כסף ולנסוע בקיץ לעבוד חינם בישראל".  

    על אירלנד:

    "המשלחת האירית יושבת באו"ם ליד המשלחת הישראלית. בזמן שעבדתי שנה באו"ם, התיידדתי אתם. התאהבתי בתרבות שלהם, יש לי אוסף מרשים של המוסיקה האירית, ואני מנגן על התוף האירי". 

    על הטרור:

    ב-1995, גיסתו ג'ואן, מורה מקונטיקט שבאה לבלות שנת שבתון בישראל, נהרגה בפיגוע בירושלים. "עבדתי אז במשרד הדתות, הייתי בגשר אלנבי - סידרנו אז את ההאג' הראשון של ערביי ישראל. צלצלו אלי ואמרו שג'וני עלתה על קו 9 בדרך לרחביה, ולא הגיעה לאוניברסיטה. לא מצאו אותה בבתי חולים, ואז כבר נסענו לאבו-כביר.." לילה אחד ב-2003, נשמע פיצוץ בירושלים – מחבל מתאבד מהחמאס פוצץ עצמו בקפה "הלל", מתחת לחלון משרדו של אורן. "נכנסתי לשם בבוקר, וחלקים של "קפה הלל" וחלקי אנשים נמצאים בתוך המשרד שלי". בזמן האינתיפאדה השניה, גם בנו הבכור יואב נפצע במבצע של אחת הסיירות מצרור יריות. אורן אומר שהוא אישית לא הצטער מעולם שעלה לארץ. אבל שלושת ילדיו - יואב, ליאה ונועם, מקור גאווה בלתי מוסתר, גרמו לו בכלל לחשוב על זה

     

    ילדי השגריר יואב, ליאה ונועם אורן 

     

    על הילדים:

      "בזמן הפיגועים, ישבנו עם הילדים שלנו ואמרנו להם: "האם אנחנו צריכים להתנצל בפניכם על כך שבאנו לארץ כדי להגשים את החלום הציוני שלנו? היינו מוכנים לקבל על עצמנו את כל האחריות וההשלכות של ההחלטה הזאת, אבל הנה ההשלכה הזאת נופלת עליכם..." והם ענו לנו: "הדבר הכי טוב שיכולתם לעשות אותנו כילדים זה

      לגדל אותנו בארץ" 

     

    מייקל אורן עם בתו ליאה

     

      

     

    היום יואב הבכור הוא סטודנט לסינית ומומחה לאמנות לחימה. ("אם תכתבי ביו-טיוב "יואב אורן", תראי אותו", מספר האב הגאה.

     http://www.youtube.com/watch?v=UFnpM3DGv-w

    "הוא מאוד מחונן. הוא נוסע למקומות הכי נידחים בסין ללמוד תנועות אזוטריות של אמנות לחימה"). הבת ליאה לומדת ספרות בישראל ("לא שאני אומר את זה בתור אבא, אבל אני חושב שהיא פשוט מושלמת"), והבן הצעיר נועם בן ה-19 התגייס ליחידה מובחרת 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/9/09 20:38:

      מייקל אורן הוא הישראלי הגאה הישר והאמיץ,

      בחרו באדם רציני ומוכשר מאד לייצג אותנו בארצות-הברית בתקופה הרת-גורל.

      אכן, לאחר שעלה ארצה - פגש אותי וסיפר לי שקיבל את מגזין "לייף" לאחר מלחמת ששת-הימים- ותמונתי גרמה לו להשראה - ואף עודדה אותו להגיע למולדת.

      אני גאה שכך הוא חש - אך יודע שהוא עלה  הודות לאהבת ישראל ולאמונה יהודית יוקדת שפיעמה בו.

      אני מאחל לו הצלחה בכל. אף שאיני לובש יותר מדים - אני מצדיע לו.

      יוסי בן-חנן (אלוף מיל.)

        28/9/09 18:49:


      היי נאטאשה,

      מעולה, שמחתי כל כך לקרוא מיהו השגריר שלנו בוושינגטון. לא שלא ידעתי, ידעתי אך לא הכרתי את משפחתו.

      עכשיו אני מכיר. נכון, עוד בחירה טובה של בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל.

      לא מאוחר להגיד שנה טובה!

      יוסי

        28/9/09 13:08:

      הכי עניין אותי איך החלום הציוני משך אדם מאמריקה השבעה הנהנתנית לישראל הקטנה הספוגה בצרות לא מעטות. כיום מעטים כל כך הנמשכים לכאן בגלל החלום הציוני.

      האם ביכולתנו לשנות זאת? אני חושב שכן - הכול תלוי בחינוך. עתידנו תלוי בחינוך.

      לפני שאתייחס לחינוך הזה, אני מאחל לך שנה של אור יקרות.מאחל לך לחיות בתוך אור יקרות - בשוכבך ובקומך, ביום ובלילה, בזמן עֵרוּת ובזמן שינה וחלימה. כל הזמן.לא נולדת כדי להיאבק, לסבול, לחתור נגד הזרם. זכותך הטבעית היא לחיות חיים של חרות, חיים של זרימה קלילה ואיתנה קדימה, חיים של אושר ושל הצלחה וכן חיים של ידע ושל עוצמה.מאחל לך לממש את זכותך הטבעית הזאת כאן וכעת.מאחל לך חיים של חרות, חרות לא רק ממגבלות שהמימשל כופה, אלא גם ממגבלות שהחברה כופה עליך, ליתר דיוק: מגבלות שאני - כלומר כבודך - קיבלתי על עצמי מרצוני החופשי מתוך מחשבה שכך יעריכו אותי יותר. בסופו של דבר, ה-מגבלות בה"א הידיעה הן אלו שאני עצמי קיבלתי על עצמי או מגבלות שיש לי ולא טרחתי לשחרר את עצמי מהן. אין מישהו שמחמיר כלפיי יותר ממני עצמי.    המגבלה העיקרית שכל אחד מאיתנו קיבל על עצמו, היא לא להכיר בגדולתו, לא להכיר את גדולתו ונפלאותו. כן כבודך, הינך אדם נ פ ל א. רק לכשנכיר בכך ונתוודע לכך, נהיה, באמת ובתמים, בני חורין. אין זה מספיק לומר "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" - אבותינו חזרו ואמרו זאת, אבל אנחנו כבר בציון הבנויה, יש לנו מדינה משלנו, ואף-על-פי-כן עודנו שרויים כפרטים וכמדינה בחוסר חרות  מ ש ו ו ע.   והיה כאשר יכיר כל אחד מאיתנו בתפארת של עצמו, כאשר יידע כל אחד מאיתנו שבמהותו הבסיסית הוא בלתי מנוצח - שום דבר לא יכול לשבור אותי - אז ורק אז יהיה כל אחד מאיתנו חופשי לחלוטין, חופשי באמת.   זה טבעי, כי בסופו-של-דבר זה הטבע שלנו, של כל אחד מאיתנו - עמוק עמוק בתוך עצמי, ומה פשוט יותר מאשר להיות טבעי, להיות אני?   הכול מתחיל בי עצמי, ואני מאחל לך שנה של התוודעות לטבע של עצמך.   מאחל לך חיים של אור יקרות.   איך מתבטא הדבר במערכת החינוך: הישגים בלימודים המיתרגמים לציונים גבוהים, היפוך תהליך השחיקה של מורים ומנהלים, יצירת ההפך הגמור של אלימות, ואחרון חביב והכי חשוב – פיתוח ערכי האישיות, כגון הערך העצמי והביטחון העצמי? אני מזמין את מי שאינו מכיר, לקרוא על כך בלוויית עובדות ומספרים בבלוג שלי כאן, בקפה דה-מארקר: http://cafe.themarker.com/view.php?t=1018050

      שמעון זילבר

       

        27/9/09 18:22:

      מעניין שבאותו סוף שבוע כתבו על מיכאל אורן גם בהארץ וגם בניו-יורק טיימס. מה גורם פתאום להתעניינות בו? אולי הפגישה המשולשת שהתקיימה לפני תחילת עצרת האו"ם?
        27/9/09 16:03:
      מצטער.בניגוד לשאר המגיבים שמעלי,לא הבנתי את מטרת הטור הקיטשי הזה.
        27/9/09 15:09:

      נטשה

       

      נהניתי מהמאמר בעיתון ולא פחות מכך, מההמשך בבלוג.

       

      Looking forwared למאמרים ולפוסטים שלך

       

      חתימה טובה, סטיי

        27/9/09 09:52:

      שלום נטשה קודם כול הייתי מעוניין לאחל גמר חתימה טובה ולהגיד לך שהכתבה מצויינת ועכשיו לבקשות:) יש סיכוי שתכתבי פעם על הפמיניזם באמריקה? הנושא פשוט מעניין תודה מראש.
        27/9/09 01:23:

      אם יש לו בת בגולני

      אז הכל בסדר

        27/9/09 01:58:

       תודה על הדיווח

      הכתיבה שלך מעדכנת אותנו מזוית שאין לנו מכאן, באופן מעניין בהיר ומהנה 

       

       

      מייקל אורן הוא שכן וידיד (אם כי לא קרוב)

      אני מכיר אותו לחלוטין לא מעונב ואין ספק שהוא אדם חביב, נבון ומלא כריזמה

      אני משוכנע שההימור של נתניהו במקרה הזה יצליח. 

        26/9/09 19:47:

       

      איזה יופי.

      זה תמיד מענין לקבל את פרספקטיבת ה 'מאחורי הקלעים'

      גם אם במקרה הזה זה לא בדיוק מאחוריי.

       

        26/9/09 17:38:

      מצטרף לתגובה מעלי.

       

        25/9/09 21:44:

      נטאשה,

      ממש כיף לקרוא אותך. תמיד. וכיף לראות כתבה עם נופך אישי שקצת חורגת מהשיגרה המתישה של פוליטיקה מושחתת ובטחון רעוע, ונותנת לנו לראות את אותם תחומים מזוית אנושית.

      יש לנו בישראל נטיה מזוכיסטית כזו לשחוק את עצמנו בעומס עצום של סטרס שנוצר מ70 האחוזים הדומיננטיים והרדודים של התוכן התקשורתי בישראל, ממנו את נמנעת, וזה מצויין.

      א.