
משפחת שליט היקרה. דקה לפני יום הכיפור , אני מבקשת את סליחתכם כבר שנה שלישית. סלחו לנו על אוזלת ידינו ,סלחו לנו על כי לא קמנו כולנו מרבצנו, ועלינו לקריית הממשלה עם אלות וגרזנים. סלחו לנו שאנו עם של חננות , אשר ממתין על הגדר לראות מה יקרה . גלעד , כבר לא רק הבן שלכם ,הוא הבן גם שלנו , שלי. כאימא , קשה עליי המחשבה, כי הילד שלנו - הילד של מדינת ישראל , חי - לא חיי אי שם בלב עזה או אלוהים יודע איפה , מחכה שיבואו להציל אותו. כשאני חושבת על הילד שלנו , דמעות זולגות מעניי וחונקות את גרוני. אבל זה לא מספיק, אני יודעת שכל המילים שבעולם , לא יכהו את הכאב שבלב, כי הם רק מילים. אני יודעת שרק פעולה תחזיר את הילד הביתה. מי יתן ותראו את יקירכם מוחזר הביתה במהרה. דרך ארוכה עברתם וכל עם ישראל איתכם. אני יודעת שהחזרתו לא תהייה פשוטה . אני יודעת שהנזק שנגרם לו הוא בחלקו בלתי הפיך. אני מברכת אותכם שתהיו חזקים ושתוכלו לעזור לו ב"ה לאסוף את השברים. אני מאחלת לילד שלנו , המוחזק בידי חיות טרף , שיהיה חזק ומתפללת שיחזור הביתה בשלום.
|
ה ד ר ק ו ן
בתגובה על לפעמים
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
,
רונן יקר
כאן אין תגובות , באקטואלייה היו והרבה.
זה היה דיי בתחילת דרכי בקפשה ( כולה חצי שנה מינוס ).
חבל שהכרנו אחרי שהמסיבה נגמרה!!!!
איך זה שאין אף תגובה? איזו אדישות מגעילה?
את צודקת לאורך כל הדרך.
חייל שלנו - בן שלנו. אין גבול למה שאפשר לעשות בכדי להחזירו. המחדל הזה זועק לשמיים. ממשלות צריכות ליפול כל יום על כך. כל ישראל הגדולה והחזקה משחקת את הפוסי. והוא כאן על ידנו. הושטה יד ושלוף אותו משביו. בושה. ויש להם בכירים שאחד אחד צריכים לאסוף אותם אלינו עד שיתרצו. ואם לא יעזור בכוח אז יותר בכוח. ודיפלומטיה - תראי לי מתי עזרה לנו במשהו. ואם אני לא עקבי זה בגלל שהלב זועק.