כותרות TheMarker >
    ';

    איציק אביב

    ארכיון

    תגובות (15)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      16/7/17 21:47:
    ומאז שסופר הסיפור חלפו כבר 10 שנים . הוא התאכזב ובכל זאת ביקש שתבוא גם בשבוע הבא . אין לו ברירה וגם לה אין . אלא להתפשר .
      8/11/12 13:18:
    אין ספק שכתמי דם לא נעלמים. לפעמים גם דמעות מתיבשות לכאורה. יופי של ספור.
      8/11/12 09:52:

    כולם, בכל גיל, רוצים חיבוק.

      11/10/11 00:20:
    משונה קצת? דמיוני?
      10/10/11 18:34:
    תמיד רציתי לאמר לך שלרב הספורים שלך יש שלד מוכן של תסריט...
      10/10/11 15:27:

    פנינה!

      10/10/11 14:46:
    מצוין!
      10/10/11 14:31:
    תחושות זמן אנושיות..המלצה טובה* חג סוכות שמח ונעים:-)
      10/10/11 14:28:
    זמנים שלא ישובו עוד.......במיוחד התום.. אהבתי
      17/9/11 18:15:

    ידוע שכתמים של דם לא יורדים.

    אלא נצרבים להמונים של שנים. המונים.


    אהבתי. אלא מה,

      29/6/11 21:29:

    לא הבנתי את

    הקשר של המשפט הזה

    "אתה אף אחד לא מבקש לסגור או לפתוח מעגל של ארבעים שנה."


    יש כאלה שיש להם אומץ להתילד.

      12/4/10 11:53:

    נזכרתי בציטוט הזה של גרטרוד שטיין (שמצאתי פעם בספר שירים של ישראל אלירז):

     What is the use of being a boy

    if you are to grow up to be a man

    what is the use and what is the use

      12/4/10 11:18:


    יפה ונאמן למציאות.

    פה ושם ישנם אכן גילויים ענוגים של אהבה גם אצל בני 80 ומעלה.

    נוטע תקווה!

      28/9/09 21:48:

    ערב טוב

    אהבתי מאד ,

    ווהללהה, נהדר,

    כתיבה מעניינת,

    חג סוכות שמח לך ולבני ביתך


    שבוע נהדר,

    שרה קונפורטי

    www.sarakonforty.com

      26/9/09 14:12:

    סיפור מעניין.

    אז מה? געגועים לילדות? תחושת החמצה? לסגור מעגל? *

    גן מאיר

    15 תגובות   יום שישי , 25/9/09, 21:14

    גן-מאיר

    בעבודה מישהו סיפר לו שראה בטלוויזיה תוכנית על אנשים בני ארבעים פלוס, שבאים בימי שישי אחר הצהרים לגן-מאיר ומשחקים את משחקי הילדות.

     

    הם בכיתה ה'. ילד אחר ספר עד 20 והוא רץ לסבך, לגומחה בצמחייה שגילה אותה. גם טלי נכנסה לקונכיית השיחים שהייתה עד עכשיו רק שלו. טלי רצה מהר שישים מטרים וגם רוקדת, וגם עוד הרבה דברים שהוא לא.

    הוא רוצה להזהיר אותה מהשיח הדוקרני שהוא כבר חווה אותו, אבל איחר. נשרטה בלחייה, דם זב ממנה והיא בוכה.

    הוא נשכב על גבו ואומר לה: "טלי, שימי את הראש שלך על החולצה שלי, עד שהדם כבר לא ייזל לך."

    טלי נשכבת על צדה ומניחה את הלחי המדממת על חולצתו.

    ככה הם שוכבים.

    הוא כמעט בטוח ששלח יד וליטף את לה את הראש ואמר: "אל תבכי טלי עוד מעט זה יתייבש לך."

     

    בלב הוא מתפלל שהשריטה שלה תמשיך לדמם. קצת כזה.

     

    בבית סיפר לאמא שנשרט וניגב בחולצה. היא ביקשה לראות פצע, נרגעה כשלא מצאה, וכשנרגעה צעקה עליו איך הוא לא יודע שדם זה כתם שלא יורד בכביסה. עכשיו צריך לזרוק את החולצה.

     

    ילד בן עשר וכמה חודשים יורד לחדר פחי הזבל, נובר באשפה עד שהוא מחלץ את החולצה המוכתמת, ונושם אותה ארוכות.

    הפעם מישהו מבוגר סופר עד 20 והוא מאתר גומחה בין השיחים ונכנס אליה ומתיישב.

    ילד שמן הפך לאיש גדול ומלא.

     

    הנה מישהי מהמשחקות מחפשת מקום להיחבא בו. נראית בגילו. לא יפה.

     

    "פסס..פסס.." הוא מסנן. היא נכנסת לחלקה הסודית שלו, נותנת לו יד ומבקשת שיעזור לה לשבת. הרי צריך להתכופף כדי שלא יראו אותם.

     

    "מה שלומך טלי?""אני לא טלי, אני פנינה," היא מצטחקת. חיוכה נעים.

    "אה," הוא מתאכזב.

     

    "מי זו טלי?" היא מבקשת לדעת והוא מספר לה.

    אתה אף אחד לא מבקש לסגור או לפתוח מעגל של ארבעים שנה.

     

    "הכל בסדר פנינה?"

    עכשיו היא אינה מצליחה להתאפק וטומנת את פניה הלחות בחזהו, מרטיבה את חולצתו.

    הוא מלטף את ראשה.

    "תבואי גם בשבוע הבא, פנינה."

    היא מהנהנת לתוכו. 

     

     (העיר 21.7.07) 

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      איציק אביב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין