| הילוך חוזר
להקת סיסים ממושמעת בלמה את מעופה להרף נטול זמן. המבנה האליפטי המושלם שבר בתזמון מופלא ובחדות בלתי נתפסת מנתיבו מעל תעלת המים והתרחק בזהירות עתיקת יומין ממסלולו השורק של קליע ממהר.
צליל הירייה הבודדת הגיע שניה אחת מאוחר יותר והעמיק את חריצי התמיהה בין גבותיה של אלישבע גולן. היא צעדה על גשר עץ ישן, מעל לתעלת שפיגלסטראט והביטה משתהה בפנייה החדה של הלהקה.
במרפסת פתוחה של בית, מרוחק כדי 200 מטרים מגשר העץ, התכופף בחטף ראשו המגולח למשעי של גבר מקועקע, שהיה שקוע בכורסת עור ישנה. זבוב שהתעקש להיצמד לירכו שלח את ידו של המגולח למכת מוות מיומנת. מייד אחר כך הרכין המגולח את ראשו והביט בסיפוק בכתם שנמרח על עורו המצויר.
דבר לא יכול היה להציל את הזבוב מהגורל שנקבע לו. מוות מהיר, מכוער ולא מובן. מבט מדוקדק אל מקום האירוע יכול היה לגלות ריסוק מוחלט, פרצי דם שזרמו מהגופה הקטנטנה והכתימו את המשטח עליו הסתיימו חייו בצורה טיפשית כל-כך.
בחלון של בית מרוחק כדי 400 מטרים מגשר העץ, מאחורי וילון בד מזוהם, סרה אצבע מכווצת מהדק רובה צלפים מקצועי. קללה חרישית נפלטה משפתיים חשוקות ואישון כהה התרחב בפליאה כשרעמת שיער פחמית כבשה באחת את מרכז העדשה הטלסקופית ותפסה במפתיע את מקום הראש המגולח.
יריה? כן. ללא ספק יריה. נשמע בדיוק כמו בודדת של אמ-16. ממש כמו במטווח במחנה 80. אבל רובה? כאן במרכז העיר העתיקה של אמסטרדם? עיר החופש והאהבה והשלום?
את כל המחשבות האלו הספיקה אלישבע גולן לעבד במהירות בינה לבינה, בטרם נגע הקצה המחודד של הקליע בעור מצחה השחום והחלק כמשי. באין זמן אחר-כך הוא פרץ מעורפה - נחוש וממהר - וחפז בדרכו אל צידה האחר של תעלת המים. חופן מהצמה העבה והשחורה, שגלשה אל גבה של אלישבע, דבק בקליע המעופף בלא כתובת. הוא נישא עמו, עד שתש כוחו של הקליע והוא נחת כאבן על גג רעפים דהוי.
גופה המושלם של אלישבע סיים את נפילתו עוד קודם. חבטה חרישית ליוותה את הרגע בו סיים מלוא אורכו לצנוח מטה. המפגש הקשה בין ראשה לבין מרישי העץ הישנים, לא הצליח למחות את החיוך הקטן שהיה קבוע במפגש שפתיה המצוירות וגם לא את קווי השאלה שנחרשו במעלה אפה. עיניה הירוקות הביטו אל השמים פעורות וצוחקות וברק של אהבה התנוצץ בהן.
- - -
הרף קצר לפני כן כיסו כפות רגליה של אלישבע את נקודת המפגש שבין אבני המדרכה הבזלתיות לבין העץ העתיק והחורק של הגשר החובק בשתי זרועותיו את גדות תעלת המים המרכזית של שפיגלסטראט.
אלישבע עמדה שם, גבוהה, מאושרת ויפה מתמיד, שואפת לריאותיה אויר קר ונקי של שחרית סתיו אמסטרדמית, תוהה במה תבחר הבוקר הזה. כיצד תעשה את דרכה היומית אל משרדי העיתון בו עבדה, לאחר לילה של אהבה חדשה שמילאה את כל כולה ברבבות נימים של עונג. האם תעלה ותרכב על אופניה הורודות בנתיב הקצר שציירו אבני הבזלת לצד התעלה? או שמא תאחז בידיות העור של כידון אופניה ותוליך אותן לצד גופה, במעלה גשרון העץ המקמר שדרתו מעל למים?
הנסיעה לצד התעלה משעממת ושגרתית. יתרונותיה בכך שאפשרה לאלישבע להביט בקו המים המדויק ובגגות הצפופים שהשתקפו בהם. אך עיקר יתרונה בכך שהוליכה אותה אל מחוז חפצה במהירות וביעילות.
לטיפוס אל פסגת גשר העץ יש ניחוח קל של מרד. הוא מאריך את הדרך ומעניק רגעים קטנים של חסד טרם תחילת שגרת יום העבודה. אדוות האהבה שזחלו במורד גבה של אלישבע הכריעו וזרועותיה השריריות להפתיע היטו את כידון האופניים הורודות אל עבר מעלה הגשר.
במרפסת פתוחה של בית מרוחק כדי מאתיים מטרים משם התייצב כמדי בוקר גבר חסון ומגולח ראש. הוא התמתח קלות, שלח מבטים מחפשים ימינה ושמאלה, התיישב בכבדות בכורסת עור ישנה וצפה אל שורת הבתים הצפופים שמולו.
זבוב אמסטרדמי מסטול הגיע אל המרפסת בטיסה ישירה ממרבצי ההטלה בתעלת שפיגלסטראט, בחן את המרפסת והתלבט אם לנחות על הצלחת עם שאריות מזון שעמדה על שולחן קטן, או על הירך החסונה והשרירית של הגבר כבד הגוף שנמרח בכורסת עור ישנה.
בחלון שמעבר לוילון הבד המזוהם, בעבר האחר של התעלה, התהדקה אצבע מיומנת על הדק של רובה צלפים רב עוצמה. במרכז עדשת הטלסקופ התחדדה פדחתו המקועקעת של גבר גלוח ראש.
- - -
כמחצית שעה לפני כן פקחה אלישבע גולן עין ועוד עין ונעצה את מבטה הירוק והעמוק בתקרת העץ המצוירת של חדר השינה הקטנטן שלה. לצידה שכב מלוא אורכו עירום, חטוב ויפה כחלום, הצעיר צהוב הרעמה שהתיישב לצידה בחלל הדחוס של 'בננה בר' ותלה בה מבט מוזר. עיניו היו עצומות כעת. הוא נשם לאט ובשקט ובלחייו חותם קל של חיוך. אלישבע משכה את הסדין שנפל וכיסתה את גופה העירום.
האם תרכין אלישבע את פניה לעבר אליל האהבה צהוב השיער שבא לחייה בחטף? האם תכבוש את פניו הישנות ואת פיו במטר של נשיקות? האם תרכב על מותניו בסערת תאווה של בוקר, או שמא תקום בזהירות, סדין לעורה, תתלבש בשקט ותצא לעמל יומה?
לאחר רגע בלתי נגמר של קרב תשוקה בתשוקה התכופפו ברכיה של אלישבע, גופה החליק חרישית מהמיטה והיא הזדקפה בזהירות על רצפת העץ.
בחדר הצמוד למרפסת הפתוחה ניעור גבר גדול גוף ומגולח ראש לצלצולו של שעון מעורר. הוא הזדקף במיטתו הבודדת בתנועה חדה והתיישב בטרם תיפול עליו השינה בשנית.
בחלון שמעבר לוילון הבד המזוהם טיפלו ידיים חסונות ברובה צלפים ארוך קנה ומשחו את הקנה המושחם בשכבה דקה של שמן.
- - -
בערב שקדם לבוקר על פסגת גשר העץ ישבה סגן מיל. אלישבע גולן, לשעבר מדריכה קרבית ב"גולני", בפאב ספון עץ המרוחק אלפי קילומטרים מתבנית נוף מולדתה. גם הערב באה אל אפלולית הפאב לבדה, תרה בעיניה אחר גואל מקומי. היא האמינה בכל ליבה, שהערב הזה שפר עליה מזלה.
צעיר בעל מחלפות משי בלונדיניות הביט בה תחילה ממרחק. אחר כך קיצר טווחים בתירוצים שונים והתיישב מולה במרחק שאפשר לה לחוש במשבי האוויר שפרצו מנחיריו. מבטו היה חולמני ונחוש ובראשה של אלישבע גולן החלו להתקוטט תהיות. האם תיקח אותו לכוס קפה בדירתה הקטנטנה? האם תתנשק ותתגפף עמו במעלה מדרגות העץ התלולות המוליכות אל קן האהבה המרופד שלה? או שמא תנמיך ראשה לקראתו, תחייך חיוך קטן של הסכמה ותתנשק עמו נשיקה של אובדן חושים שתחל באפלולית הפאב ותסתיים במרתון של אהבה - אי שם בביתו של האלמוני החולם?
בחדר הצמוד למרפסת פתוחה זמזמו בראשו של גלוח ראש מקועקע תהיות של חיים ומוות. האם הגיע העת לשבור את השגרה ולנטוש את קן המסתור הוותיק והנוח? או שמא כדאי להישאר בדירה המרווחת ליום מנוחה אחד נוסף? רק עוד יום אחד, שכנע עצמו והניח לגופו המוצק והמצויר ליפול אל המיטה.
בחדרון הצפוף שמעבר לוילון המזוהם התנהל ויכוח קולני ומחוספס. בעל הידיים החסונות הניח את רובה הצלפים ארוך הקנה על ברכיו ואמד במיומנות את משקל ערימת הדולרים עבת הגוף שנזרקה לעברו בהתרסה.
- - -
שנה ומחצה לפני כן, בדירת החדר שלה ברחוב אחד העם בתל-אביב, דחסה סגן מיל. אלישבע גולן את מעט בגדיה לתרמיל מסעות ענק ושבה אל מדריך הנסיעות שרכשה בחנות הספרים הקטנה ליד העירייה. באיזו מדינה תבחר כעת, לאחר שעייפה ממסלולי המזרח? להיכן תיסע כעת, כדי לברוח מהשגרה המצמיתה והאלימה שהשתלטה על חייה? להיכן תימלט מאימת המתאבדים? איזה מקום ישחרר אותה ממראות שלדי האוטובוסים המרוסקים והמפוחמים שהוקרנו בשידורים הישירים ובמהדורות הערב מזוויות שמונעות קלוז-אפ על גופות מרוטשות? באיזה נווה יימנעו ממנה רשימות ההרוגים שהתקבעו בדפי העיתונים היומיים? אולי, חשבה בינה לבינה, תיסע לקיבוץ הצפוני של חברתה הטובה מקורס הקצינות? אולי תיסע לחודשיים של אומנות, אוכל וסקס בפריז ואולי תתנחל לכמה חודשים של בירה וטיסות בגובה רב בעיר השלום, החופש והאהבה אמסטרדם?
בחדר הצמוד למרפסת הפתוחה, גבר חסון, גלוח ראש ומקועקע חתם בשם בדוי על הסכם לקוני לשכירת הדירה. עינו שוטטו סביב בחשדנות של מקצוענים.
בשדה התעופה סחיפהול צעד ברנש בעל ידיים חסונות וכובע מצחייה מדלפק הדרכונים אל עבר מסוע המזוודות. הוא אחז בידו תיק עור קשיח, מוארך במידה מעוררת תמיהה.
הסיפור "הילוך חוזר" הוא חלק ממקבץ סיפורי גורל, בספר בכתובים "והרשות נתונה", שיכלול מספר סיפורי גורל. כל הזכויות על הסיפור שמורות למחבר: שלמה אברמוביץ'.
לאתר התחרות:
http://cafe.mouse.co.il/view.php?t=1217743
שלמה
|