המראה המרוסקת כמראה פוסטמודרנית עשויה להתפרש כסוג של שעשוע, "משחק לשון", קונסטלציה קלידוסקופית שבה כל פרגמנט מהמציאות המרוסקת מוצב מחדש בנארטיב אחר. בכך מסתיר האדם המשחק במראה המרוסקת את אימתה והופך אותה נכונה לצריכה מחודשת - כחוויה חדשה. הפוסטמודרניזם מספק חוויות חדשות ונעימות לבורגני המטייל בינות לפיסות עצמו כאתרי טיול - הוא שוכח כי הם שלו. הבורגני המטייל בינות לפיסות המראה השבורה של עצמו, מגלה עוד ועוד היבטים עליזים של עצמו. אך אלה למעשה אינם כלל עליזים. רק מהפרספקטיבה שבה ממילא כל משמעות אחידה לדבר כלשהו איבדה את משענתה על המציאות החיצונית, הסכיזופרניה מתיישבת היטב עם המדף בסופרמרקט. היא מתיישבת היטב עם השפע של הצריכה כשפע של סיפורים אלטרנטיביים, הריבוי כאן איננו נתפס כפרסונה בפני עצמה הנעה לפה ולשם על מנת שלא תצטרך אפילו לרגע לחשוב על עצמה. מהמראה המרוסקת של הפוסטמודרניזם לא נותר סובייקט להביט בו, לא מכיוון שאין סובייקט זה בממשות או בממשות הפנטסטית, אלא מכיוון שאיש איננו מוכן להביט בדמון, במפלצת, בטרור, אלה רק ממתינים להביט בו בחזרה. |