במבט ראשוני, עוררת בי את הרצון להגן עליך ועל גופך השברירי והשחוח. כן. השנים נתנו בך את אותותיהן...

במבט שני, המבט החם, החיוך האמיתי כל כך, התודה האמיתית לחלוטין שלך ומעל הכל, הקול הבריטון החם....

זה אתה לאונרד. טרובדור אמיתי.

אהבתי לשים על המקול הקטן בביתי את התקליט, רציתי להיות סוזן כדי שתאהב אותי ולו רק טיפה.

כשהייתי חשה כמו ציפור על חוט תיל לכודה בתסכולי ובבדידותי, הייתי בורחת שוב ושוב אל קולך החם והמונוטוני שהילך עלי קסמים כמו מנטרה אינסופית מטיבט או הודו....

מודה. לא הייתי לגמרי מחוברת לתוכן השירים, אבל כבר אז, בשנות השישים הייתי מכורה.....

ואילו אתה, כמו יין ישן רק הלכת והשתבחת עם השנים. כל כך עניו, כל כך פשוט ומשום כך כל כך נכנס ישר ללב...

ידעתי בליבי שעכשיו כשרגליי כבר כמעט עומדות בפתח העשור השביעי לחיי, לא אוכל, אפילו אם ארצה מאוד ,להגיע להופעתך במרכז.

כי ידעתי שלא אוכל לשריין לעצמי יומיים חופש, (או אולי ימי מחלה - הן אני חולההההההה עליך  :)), וודאי שלא אוכל עכשיו לשבור תכנית חיסכון, כדי לרכוש כרטיס להופעה חד פעמית.

לכן שמחתי כל כך למצוא את האלבום הכפול (במאה ש'ח בלבד) אצל ערן בעפולה. ערן כבר מכיר אותי טוב. ערן יודע שכשאני מגיעה אליו לחנות, לעולם לא אעזוב בידיים ריקות. באמת עזבתי עם לאונרד אהובי ואחר כך בביתי, כשאני רגועה על הכורסה האהובה ותה צמחים רענן לידי, נתתי לכולי לעטוף עצמי בקולו החם של אדון כהן ובניגנתם הוירטואוזית של מלויו ומלוותיו...

אז נכון שלא הגעתי לאיצטדיון רמת גן בגופי. אבל נפשי היתה שם.

ואמש שוב התענגתי (בפעם השלישית) על האיכויות מן המופע בלונדון בערוץ הראשון של הטלויזיה....

מודה. סוף סוף הבנתי למה אני משלמת את האגרה.....    :))

מאחלת לכולם גמר חתימה טובה וצום קל...... :)