ליל חמישי עם סמי וג'ון. מהעבר השני של נהר הירקון לני כהן שר באיצטדיון. סירבתי בתוקף להצעות של אשתי לקנות כרטיסים. אני אוהב את איצטדיון רמת גן, כשהייתי קטן הייתי מגיע אליו באוטובוס ולא היה קניון, היום אני לוקח את איתמר למשחקים בינלאומיים ונהנה. איתמר ואני אוהבים לפצח ביציע 17. איתמר מפצח גרעינים רק באיצטדיון. בשבוע שעבר בכינו מהשלוש אפס שבאיירן מינכן הכניסו לחיפה. אבל אני את לני לא אלך לראות באיצטדיון. לא ברמת גן ולא בלונדון. תודה.

סמי וג'ון גרו יחד לפני עשר שנים בבית מקסים בקריית שלום. ג'ון אהבה את סמי, סמי אהב את ג'ון. לפני חודש הם נתקלו זה בזו בקופה של האיי. אמ. פי. אם. בבן יהודה ומאז הם מתראים. ג'ון לא השתנתה הרבה בעשר שנים שלא ראיתי אותה. צבעה לג'ינג'י. סמי התבגר קצת. בצדעיים יש לו כבר שיער לבן. גם לי. לקראת סוף הערב, כשלני ישיר "קחי ממני את הוואלס הזה כבר, חאלס, יאללה" הם ירקדו וואלס על שביל האופניים בגדה הצפונית של הירקון, המסומן כחלק משביל ישראל. סמי נולד במרוקו וגדל בדימונה. הוא יודע לרקוד וואלס. ג'ון נולדה בקייפטאון וגדלה בכפר שמריהו. היא מתבלבלת עם הרגליים.

סמי הציע שאצטרף ליציע הקבצנים, על גדת הירקון. שומעים את כהן ורואים את המים זורמים לאט לאט. זה דווקא קסם לי, אופציה יותר טובה בהרבה מהצפיפות באיצטדיון. הבאנו בירות מהבית. שלושה ברווזים שחורים חנו מתחת לגשר, חיכו כנראה לתקרובת שיגישו להם מיציע הקבצנים. או שגם הם באו לשמוע את הזקן.

לני שר "פירסט ווי טייק מנהטן, דן ווי טייק ברלין" ומכל נאומי השבוע הטקסט הזה התכתב עם נאום אחמדינג'אד באו"ם באופן הכי יפה ואמיתי. שומעים לא רע בכלל מיציע הקבצנים, הביצוע קצת יותר איטי מההקלטה של השיר מלפני שלושים שנה. היו לי כמה אסוציאציות. פירסט ווי טייק מנהטן, דן ווי טייק בילעין.

בדרך חזרה לעיר, בהליכה לאורך הנהר, דייגים יושבים בשבע טחנות מול שיכון ותיקים. הברווזים מהגשר הגיעו גם לכאן, והם חגים מולם, מחכים לתקרובת כנראה. עד איילון סמי ג'ון ועבדכם המספר כבר דיברנו פוליגמיה והתנזרות, סארטר ואחמדינג'אד, היאוש מהאהבה ואהבת היאוש. עשר שנים אחרי וג'ון עוד לא איבדה את זה, היא יודעת להחזיק שיחה עם סמי, כל הרמה להנחתה מתקבלת בברכה.

בקבוקי הבירה הריקים מוחלפים בירמיהו בסיגריות ופיתות לבוקר, סמי יורד לבן יהודה, ג'ון עולה בנורדאו ואני מחכה לקו חמש. כשיצאנו לדרך לאונרדו די כהן שר לנו בעורף "היי, דט'ס נו ווי טו סיי גודביי". בבוקר נסעתי לסמינר הקיבוצים לכנס השנתי של האיגוד.

שתי גדות לירקון. הסמינר בגדה השנייה, גדת הפרובינציה. יו"ר האיגוד שואל, כדי לחסוך בהרמות ידיים, לא באנו להתעמלות בוקר, מי מתנגד. מי מתנגד לכך שאני היו"ר בשנה הבאה. מי מתנגד שרואה החשבון ישראל כך וכך ימשיך לקבל כך וכך לחודש גם השנה. חברי ההנהלה לשנה זו הם הרשימה הבאה. ישרי מתנגד. אני רוצה גם, הוא אומר. למה להתנגד אומר היו"ר, תצטרף בברכה. חגית תשלח לך טפסים. אין התנגדויות. אפשר לנטוש את העיר צפונה אל הכפר בהרי עבר הירדן. בחנייה של סמינר הקיבוצים נפתחים שני כפתורים בחולצה. בנתניה כבר נפתח הכפתור התחתון והאחרון.

שתי גדות לירדן. הרפלקס לגלגל לי סיגרייה מיד אחרי גשר בנות יעקב לא נחלש עם השנים, נהפוך הוא. הפלייליסט לחלק זה של הנסיעה משובח, דיסק אוסף שצרבתי לעצמי מתישהו לפני פסח. כותרתו "מאבק, אבל קודם לקנות ירקות". בעליות לכיוון בית המכס העליון, פעם הבריטים והצרפתים לקחו כאן מס דרכים מכל סוחר עובר ושב, דן תורן וחמי רודנר שרים את אימפריות נופלות לאט: חייל האימפריה עד קצה היבשת מגיע, ילד נרדם וחולם על קרבות שהיו ויהיו. ובתוך הדפים של הזמן שאבד, אנשים נגמרים ברגע אחד. אימפריות נופלות לאט. משקפי השמש מיותרות.

אחרי הסיבובים של נפח אין יותר צבא. פרות וכרמים. בדיסק שלי שרים "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים... ובמושב לצים לא ישב... והיה כעץ שתול על פלגי מים". הקצב הוא רגאיי. התשוקה לשחרר את הרצועה בוערת לי באצבעות, היא משתחררת אחרי אורטל. די להיות חגור, אתה בבית. מתחת לאביטל מריאן פיית'פול, זאת מ"סו לונג מריאן" שלני שר באדיקות אתמול, ארבעים שנה אחרי שכתב אותו עבורה, באוסף שלי מריאן שרה  את "סיסטר מורפין": או, איי דונט ס'ינק איי קן ווייט דט לונג, או יו סי, איי'ם נוט דט סטרונג.

well it just comes to show

things are not what they seem

Please, Sister morphine,

 turn my nightmares into dreams

(שער הקיבוץ פתוח, אמא ובת פונות בטרנינגים צמודים לכביש ההיקפי בהליכה מהירה)

can't you see I'm fading fast

and that this shot will be my last.

החרמון אדום כמו הצבע החדש בשיער של ג'ון, מאור השמש שמנמיכה מעל בינת ג'בייל, רחוק במערב. השער לעמק קונייטרה פתוח גם הוא. מעבר לכרמים ולמטע התפוחים עיר בחורבותיה שוכבת, כמה אכזריים הסורים שלא בנו אותה שוב, הלב נצבט. בארני עולה מולי על הטוסטוס, בלי קסדה כמובן, מרכיב קוטפת ומנפנף לשלום בחיוך. סחתיין בארני, אני מקווה שהלב שלך לא ילך עם הקוטפת עוד שבועיים, כשתסתיים עונת התפוח. תעבור איתנו את החורף, ננגן מריאן פיית'פול ומיק ג'אגר כל חמישי בפאב, ובאביב תתחיל עונת הנקטרינה ושוב תחזורנה הקוטפות. חתימה טובה. שנה טובה.