אין זמן כמו ההווה, אמרו חז"לי הגויים. הערב (21:10) ישודר טקס פרסי אופיר 2009, אשר יועבר בשידור חי (או שלא) מחיפה, דרך ערוץ 2, לתוך הטלויזיה שלכם. בתקוה שאגיע הביתה בזמן, אני מתכוון לסקר את השידור במהלכו. זה לא יהיה טקס מעניין במיוחד ורק שניים מהמתמודדים יכולים בכלל לייצג את ישראל באוסקר. ההיסטוריה מראה שמארגני טקס פרסי אופיר כושלים שוב ושוב ביצירת ארוע מבדר ומותח ששווה שידור בפריים טיים. למרות זאת, זה היום הכי חשוב בשנה של תעשיית הקולנוע הישראלי וכמו האירוויזיון, זה שהוא גרוע לא אומר שאי אפשר להנות ממנו. התגובות המשקפות והכנות ביותר נכתבות בזמן אמת, כשאין זמן לנסח אותן כראוי.

- עוד כמה דקות זה מתחיל. אכלתי בייגל פיצה, התקלחתי ובחדשות עוד יש כתבה על זוג שהעתיק מקטע ביוטיוב בחתונה. מכיוון שראיתי רק את אחד מהמועמדים, אני די נייטרלי לגבי חלוקת הפרסים. לא צפויות כאן תגובות של מגיע/לא מגיע, אבל אשתדל להיות מעניין בכל אופן.

הערה אחת חשובה: בניגוד לפרסומים, הטקס אינו מועבר בשידור חי. אני נמנע בכוונה מקריאה במקורות אחרים, כך שבזמן הכתיבה, אין לי מושג מה התוצאות.

- זה מתחיל בשיחה של מוני מושונוב ואבי קושניר מה בהאים אוכלים ולא אוכלים. הנה הם עולים לבמה, בתקוה שכתבו להם משהו טוב.

- מתברר שמדובר ב-20 שנה לאקדמיה הישראלית. זה לא ממש מורגש. אין לטקס באזז יותר חזק מזה של כל טקס לפניו.

-קושניר מצחיק. מושונוב בינתיים נראה די מובך.

- רגע הזוי: במהלך שיחה על כך שצחי גראד נמצא בכל מקום, מתברר שבמקום צחי גראד, מונחת בכסא דמות קרטון שלו.

- עירית קפלן ואיציק כהן, מצויידים ביותר נצנצים מהארון של צביקה פיק, מגישים את הפרס הראשון. אחרי שתי דקות והרבה בדיחות שמנים, מתברר שהפרס הוא לשחקן המשנה.

הזוכה: זהר שטראוס - לבנון. בנאום התודה, הוא מזכיר את הסיכויים הנמוכים של הסרט לזכות. הוא נראה קר רוח להפליא, למרות שאני בטוח שעוד שניה, הוא מתמוטט מהתרגשות. למרבה המזל, התזמורת רומזת לקצר.

- ירנה ירלובה וכובע מקושט בדרור קרן עולים להגיש את הפרס לשחקנית המשנה. הם מוכיחים בלי כוונה עד כמה לא נכון לתרגם supporting actress ל"שחקנית תומכת".

הזוכה: לבנה פינקלשטיין - סיפור גדול. אני מאלה שחושבים שהיא גונבת את ההצגה בסרט ורוב המשפטים המוצלחים נמצאים בפי הדמות שלה. היא באמת נראית נרגשת. אני מודה שלשניה הייתה לי הרגשה שריימונד אמסלם תזכה ותהפוך את "לבנון" למתחרה רציני, אבל אפשר לרשום פרס ראשון ל"סיפור גדול". פינקלשטיין מתחילה את נאום הזכיה בקול חלוש ונשבר, אבל צוברת בטחון מרגע לרגע ומכריזה דו-קרב על התזמורת. לבסוף, היא הופכת לרבקה מיכאלי ומברכת את עם ישראל בגמר חתימה טובה.

- פוקוס על "הבודדים". אני מודה שעד לרגע זה, חשבתי ששמו של הבמאי רנן שור מבוטא Renan ולא Renen. בדקתי בויקיפדיה כדי להיות בטוח.

- מחשבה בזמן הפרסומות: איזה שיתוף פעולה של רמי קליינשטיין יותר מעצבן, עם סינרגיה, או עם התינוק של במבה?

- כמדי שנה, יש בדיחה לא מוצלחת על שחקנים ישראלים בחו"ל. פספסו הזדמנות לעקוץ את אקי אבני. מראים קליפ של הסרטים הראשונים של קושניר ומושונוב. מתברר שמושונוב עשה סרט עם טום הנקס ב-1986.
הם ממשיכים לשיר לפי המנגינה של "ויויו גם". לימור לבנת מפתיעה עם בקיאות במילות השיר החדש. זו סקירה היסטורית של הקולנוע הישראלי מאז שנות ה-60. לראשונה בתולדות הטקס, האקדמיה מתייחסת לסרטי הבורקס והקאלט הישראלים כשווי ערך לקולנוע הדרמתי.

- רומי אבולעפיה וסמי הורי, בהופעתם הראשונה על מסך כלשהו מאז 2006, מגישים את הפרס לסרט תעודי. מתברר שהפרס נקרא על שמו של מוסקו אלקלעי ז"ל. הקשר של אלקלעי לקולנוע תעודי די קלוש, קצת חבל לי שלא מצאו קולנוען תעודי לקרוא לפרס על שמו.

הזוכה: מנכ"ל הרשות השניה, מנשה סמירה.

לא, סליחה, הוא רק עלה כדי לנאום ולהספיד את מוסקו אלקלעי. רעיון אידיוטי לחלוטין. קודם כל, כי המועמדים כבר הוכרזו ומדובר בהסחת דעת מיותרת. חוץ מזה, כפי שציינתי, מוסקו אלקלעי לא ממש קשור לתעודה. הוא פשוט מת בתזמון הנכון.

הזוכה האמיתי: שיטת השקשוקה. כנראה הזכיה הצפויה של הערב. האמת היא שקצת חשדתי שיעדיפו סרט עם סיפור יותר אישי, כמו "הבית ברחוב טבנקין", אבל בחרו בסרט המוכר ביותר. למעשה, זה הסרט הישראלי המדובר של השנה ואני תוהה אם לא היה ראוי לאפשר גם לו להיות מועמד לפרס הסרט. על סמך נאום הזכיה, הכולל לחברה הישראלית לא להרים ידיים מול טייקונים ולהאמין ששלום עם שכנינו אפשרי, אני חושד שמיקי רוזנטל מתכנן לרוץ לכנסת.

- פרסומות: השחקן מהקרן לידידות נראה באופן חשוד כמו ז'ק כהן מחומוס צבר.

- מונטז' מכוניות תקועות. עושה רושם שלפחות מבחינת קטעי הוידאו, באמת משקיעים השנה. חרף הטענה שאין סרט ישראלי בלי לפחות מכונית אחת תקועה, אף סרט בקליפ אינו מהשנה האחרונה.

- פוקוס על "היו לילות". אני חושב שראיתי פעם את איבגי והילדה גוני מצלמים את אחת הסצנות בתל אביב. הקטע הזה גורם לי שוב להצטער שהמועמדים לא נבחרים לפי תאריך הפצה, אלא שנת הפקה. כך הקהל היה מגלה יותר עניין.

- אוולין הגואל ודביר בנדק מכפילים את מספר המגישים מ"סיפור גדול". הם עלו להגיש את פרס התסריט, שלרוב הולך יד ביד עם פרס הסרט הטוב ביותר.

הזוכים: סכנדר קופטי וירון שני - עג'מי. האם זה אומר שעג'מי יקח את פרס הסרט? אני מודה שהתסריט של "סיפור גדול" די חלש, כך שאולי עדיף לחכות לפרס הבימוי.

סכנדר קובטי לא בארץ וירון שני עובר על רשימה של שמות ארוכה, ארוכה, ארוכה... בפרפרזה על בדיחה של בילי קריסטל מהאוסקר, לא נשארו ביפו אנשים להודות להם.

- אורנה פיטוסי (שנראית טוב מתמיד) ואבי גרייניק מגישים את פרס הצילום. זה פרס די מעניין מאחר ואיכות הצלמים הישראלים רק עולה משנה לשנה ואין פייבוריט ברור.

יו"ר המועצה הישראלית לקולנוע, מיכה חריש, עולה לנאום לפני הגשת הפרס. הוא שמח שאין לו זכות הצבעה בגלל הקושי לבחור. אפילו לימור לבנת נראית עצבנית מהנאומים האלה שנדחפים בזמן הלא נכון. מיכה חריש מברך על הסכם הקולנוע המחודש עם המדינה, אך מציין שזה לא יספיק לעתיד. אני מסכים עם דבריו, אבל כוס אמק, יש זמן ומקום לכל דבר ורגע לפני הכרזה על הזוכה, הוא לא אף אחד מהם.

הזוכה: גיורא ביח - לבנון. הייתה לי הרגשה שיזכה. "לבנון" הופך כעת לסרט הראשון שזוכה ביותר מקטגוריה אחת. אם הצילום בו רק מתקרב לזה שביח זכה עליו ב"למראית עין", מדובר אולי באחד הצלמים הטובים בעולם.

- פרסומות: הפרסומת למוצרי החלב של מולר לא עושה לי טוב מאז שגיליתי שהם מכילים ג'לטין דגים.

- פוקוס על "לבנון". עד הזכיה בפסטיבל ונציה, זה היה סרט די אלמוני. הזכיה הפכה אותו פתאום לסרט מדובר בכל רחבי הרשת. אם למפיצים הייתה תגובה יותר מהירה, לא היו מחכים עד הרגע האחרון עם הקדמת תאריך ההפצה.

- פרס על מפעל חיים לאסי דיין. הפעמיים האחרונות שעלה על הבמה, לא נראו טוב. עכשיו הוא מגיע כאשר מרחף מעליו מאסר אפשרי על תקיפה. מעניין מה עובר עכשיו בראש של הבמאי. האם הוא רוצה את אסי דיין המופרע והמסומם שמקפיץ את הרייטינג ומעיר את הקהל, או את אסי דיין היוצר המוערך שפיו מפיק מרגליות. שוב צל"ש לעורך הקליפ שמציג את מפעלו של דיין לפני עלייתו לבמה. כמאזין נאמן של תכנית הערב של רדיו תל אביב, הקטע מ"החיים על פי אגפא" בו גילה אלמגור מבקש מצ'רניאק "נגן בשבילי, רק בשבילי", מעלה חיוך. נפתלי אלטר, שהלחין את השיר למילותיו של דיין, מבצע את "במקום הזה" על הבמה. בהחלט בחירה יותר מתאימה מ"שיר הפרחה". רוני אלטר מצטרפת לשיר ואסי באמת נראה נרגש. נכון לעכשיו, זה טקס פרסי אופיר המוצלח ביותר שיצא לי לראות.

אסי דיין עולה לבמה ועכשיו כבר ברור שקיבלנו את אסי הטוב. הוא מדבר לעניין ובמקום להודות לרשימה ארוכה של אנשים, מכוון את עיקר התודה לאמו (שתמכה בו בחודשים האחרונים, בהם היה נתון במעצר בית). הוא מקריא שיר, אומר תודה ולא גורם שום שערוריה.

 - פרסומות.

- פוקוס על "סיפור גדול", היחיד מבין המועמדים שראיתי. נהנתי ממנו, למרות שהוא לא יופיע בחמשת הגדולים שלי.

- ריימונד אמסלם ודודו טסה, שאני מאחל לו הצלחה רבה כשחקן (כי כזמר אני לא סובל אותו), מגישים את פרס המלחין. "לבנון" הוא היחיד מהמועמדים לפרס הסרט שאינו מועמד כאן.

הזוכה: רביע בוכרי - עג'מי. בפעם השניה בתוך שלוש שנים, מעניקה האקדמיה את הפרס לסרט שהמוזיקה בו מתאפיינת בהשפעות ערביות. מעניין אם מדובר בחיבה של ממש למוזיקה של עג'מי (וביקור התזמורת), או בכך שיותר קל לזכור סגנון פחות מיינסטרימי.

- עוד פרסומות. גרר...

- אליוט גולד, אורח הכבוד של פסטיבל הסרטים בחיפה, מברך בוידאו את באי הטקס והפסטיבל ותושבי ישראל בכלל. אולי אני מפונק, אבל הייתי מעדיף ברכה ממישהו שעשה משהו יותר גדול בעשרים השנים האחרונות מאבא של רוס ומוניקה ב"חברים".

- מרק רוזנבאום יורק לבאר ממנה הוא שותה ותוקף את גופי השידור בארץ, על שאינם תומכים בתעשייה כפי שהתחייבו. הוא מציין שרק הוט וקשת עומדים בהבטחות, מה שהיה בסדר, לולא הטקס היה משודר ברשת.

- פוקוס על "עג'מי". בנקודה הזו, הוא מתחיל להראות כמו המועמד המוביל.

- ארי פולמן עולה להגיש פרס הוקרה מיוחד למפיק אורי סבג. במה שהפך כבר לנוהג קבוע, ההחלטה להעניק לסבג את הפרס נובעת ממותו לפני כשנה. אורי סבג מועמד השנה כאחד ממפיקי "לבנון". הוא הפיק שלושה זוכי אופיר לסרט הטוב ביותר: "קלרה הקדושה", "קרקס פלסטינה" ו"החברים של יאנה". הסרט שבזכותו באמת יזכרו את אורי סבג: "מבצע סבתא".
עינת סבג, אלמנתו של אורי סבג, עולה לקבל את הפרס בשמו. הסאונד באולם קצת מתחרפן והנאום מלווה ברעש מסתורי של גלים.

- אסתר רדה ומאיר דסה, שחקני "זרובבל" מגישים את הפרס לעריכה הטובה ביותר. עינת גלזר-זרחין מועמד בפעם ה-387 וה-388 על "סיפור גדול" ו"הבודדים".

הזוכים: סכנדר קובטי וירון שני - עג'מי. כן, הבמאים/תסריטאים הם גם העורכים ובניגוד לאחים כהן, הם מועמדים בשמם האמיתי ולא תחת שם בדוי. ירון שני הכין נאום שלם גם לפרס הזה. אני מאמין שיש לו עוד אחד מוכן למקרה של זכיה בפרס הבימוי.

נכון לעכשיו, "עג'מי" תופס את ההובלה. למרות שיהיה שקט ממנו בקטגוריות המשחק (בהן הוא כלל לא מיוצג), הוא כבר עם רגל וחצי בדרך לאוסקר.

- גאיה טראוב ומיכאל מושונוב מגישים את פרס השחקן. איציק כהן, יואב דונט, או פרס ניחומים ל"הבודדים"? יונה יהב מחליף את רון חולדאי כראש העיר המארחת שבא לאכול את הראש לפני הגשת הפרס.

הזוכה: סשה אגרונוב - הבודדים. יונה יהב נותן לו את הפסל תמורת כובע. אגרונוב מודה לסוכן שלו, שבמקרה חולק שם עם בורא עולם. לאחר מכן, הוא מדבר על הביצים של רנן שור.

- מאיה מרון וזהר שטראוס מגישים את פרס השחקנית. קטגוריה די חלשה השנה, אבל בגלל זה גם צמודה.

הזוכה: עירית קפלן - סיפור גדול. כל זכיה אחרת הייתה בעצם מעניקה את הפרס הגדול ל"עג'מי". פרס שני הערב ל"סיפור גדול" מציב אותו בעמדה להתקמבק ברגע האחרון.

- יבגניה דודינה ולא שמעתי מי זה מגישים את פרס הבימוי. די בטוח שהוא יוענק לצמד במאים, השאלה היא רק לאיזה. זה הפרס שאמור להכריע את הכף בין "עג'מי" ו"סיפור גדול". לימור לבנת עולה להגיש את הפרס כשרת התרבות והספורט. שני אנשים בקהל מוחאים כפיים. אסי דיין מנסה להטיל עליה קללה. לבנת קונה אהדה מסוייגת כאשר היא יוצאת נגד ערוץ 10 שאינו משלם את חובותיו ליוצרים.

הזוכים: סכנדר קובטי וירון שני - עג'מי. מישהו רואה בכלל צורך בקטגוריה הבאה? ירון שני נותר בלי מילים, מה שבעייתי בהתחשב בכך שהוא עומד לעלות שוב בעוד כמה דקות.

- פרסים שלא שודרו: "לבנון" קטף גם את פרסי הפסקול והעיצוב האמנותי. "סיפור גדול" לקח את פרס עיצוב התלבושות.

- מילי אביטל וממלא מקום יו"ר מועצת פרס הפיס מעניקים את הפרס לסרט הטוב ביותר. נחשו מי.

הזוכה: עג'מי.

בניגוד לדבריה של מילי אביטל, בשלב הזה, המתח כבר מזמן התפוגג. עג'מי לקח את הפרסים על בימוי, תסריט ועריכה, שלושתם הולכים כמעט תמיד עם פרס הסרט. לא ראיתי את הסרט, אז אין לי דעה האם הוא ראוי לזכיה. מה שכן, האקדמיה שוב בחרה בסרט שיצא בסמוך למועד הטקס ולא בזה שנגיש יותר לקהל הרחב. בזמן פרסום המועמדים, "סיפור גדול" היה היחיד עם תאריך הפצה סגור. "עג'מי" נכנס באמת למרוץ רק כאשר הוכרז כי יצא לקולנוע ב-17 בספטמבר.

אני חייב לציין שמעצבן אותי האזכור החוזר ונשנה לכך שהזוכה בפרס אופיר מייצג את ישראל באוסקר. זה מפחית לדעתי מערכו של פרס אופיר ומדגיש את הקלות בה ניתן לפסול מועמדים על סמך תאריך הפצה והצלחה בפסטיבלים בינלאומיים. סרט טוב הוא סרט טוב ולא צריך להקטין שוב ושוב את תעשיית הקולנוע הישראלית ע"י הפיכת הפרס החשוב ביותר שלה ללא יותר מכרטיס לקטגוריה הכי זניחה באוסקר.