המשך לפוסט שכתבתי הומאז' לקולאז'
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1013362
כשאומרים את צירוף המילים הכול-כך מוכר, "אמנות מודרנית", לפעמים אפילו בנימה מזלזלת, אפשר ותחשבו שזו אמנות המנותקת ממסורות עבר, יש אפילו מבין האומנים שיאמרו בביטחון שהכול קשקוש ושקר. [במו אוזני שמעתי ובמו עיני קראתי] ישנם כמובן אלה מבין האמנים שיאמרו כי האמנות חייבת להתקדם ובכך מצדיקים קיומם של ה"איזמים המודרניים" השונים.
אך הדברים הרבה יותר מסובכים מכפי שהם נראים, כי האמנות המודרנית היא בעצם תשובה לבעיות שהתעוררו, שאלות שנשאלו ע"י ובקרב האמנים עצמם. [והאמנים מהיכרותי האישית עמם אנשים מרתקים, מורכבים ומסובכים].
במאה ה-19 קמה קבוצת אמנים מרדנים. אלה הציעו למחוק את כל המוסכמות לבטל את כולן, הם חיפשו קריטריונים חדשים, אמנים ידועים ובלתי מתפשרים כמו סזאן, ואן גוך, גוגן, הצייר האוסטרי קוקושקה, אלה השתמשו בשיטות הקרויות אקספרסיוניזם שפירושו ביטוי או הבעה. רצונם היה להביע את תחושותיהם כלפי הסבל, כלפי העוני, המצוקה, הכיעור. התרגשות ואלימות, אמנים אלה טענו שהאמנות ההרמונית והיפה איננה כנה, איננה מציגה את המציאות. ובקשו לתאר עובדות קשות במציאות האנושית. הם בקשו לזעזע את הבורגני השליו שחי בשיכון ל' למשל. הם לא רצו לצייר כמו... רובנס, ולסקז, רפאל וכו'...הם בקשו לצייר את הצער והכאב, וכמובן שכאשר ציירו אותו הם הציגו בציוריהם את פניו המכוערים של החולי הצעקה והעוני.
מכאן לא רחוקה הייתה הדרך אל המופשט, הבעת רגשות באמצעות קווים וצבעים, הבולט ביניהם היה קנדינסקי, לפניו ויסלר... גם הניסויים בקוביזם היו מושתתים על רעיונות אחרים, הרעיון היה הפשטה של צורות הטבע, הם צמצמו את כוחות הטבע לגליל קביה וכדור עד שהעלו על הבד דגם שטוח לגמרי.
במוזיאונים , בגלריות לאמנות, לעיתים קרובות נשמעות אמירות או טענות בנוסח "כך נראה ראש"? או "את זה ילד בגן יכול לצייר!" ובכן, אולי התשובה לא תהיה מקובלת עליכם, אך השתדלו להבין כי הצייר מנסה לברר לעצמו עד כמה אפשר להרחיק לכת על ידי צורות בלתי שגרתיות, סוג של פעולה ילדית, תמימה, נקייה שכזאת. פיקסו טען שאינו מחפש אלא מוצא.
קיצורו וסיכומו של עניין, האמן המודרני רוצה ליצור דברים, הוא רוצה לחוש כי עשה משהו שלא היה קיים לפניו, לא רק להעתיק חפץ או פיסת נוף שיהיה העתק מדויק של המציאות, אלא להצמיח תוך כדי עבודה דבר מה שנגלה לו תוך כדי עבודתו, תוך כדי הענות ליצירי דמיונו.
וכך כל יצירה מובילה אל יצירה נוספת וכל חומר מוביל אל פינות חיים נוספות, נסתרות. וכל כתם צבע מוביל אל הלא נודע.
זהו. זה מה שעובר לי בראש כשאומרים לי "אמנות מודרנית" ובנוסף אם לא ביקרתם במוזיאון מומה לאמנות מודרנית בניו יורק, הנה לפניכם הכתובת,
ולגאוות כולנו כרגע מככבת שם תערוכתו של רון ארד אמן ישראלי
מתי כספי ושלמה גרוניך בשירם המשותף "ציור"
http://www.youtube.com/watch?v=F3RQHsWZib0
הסבר של מיכל נאמן, אמנית רצינית ובעלת שם על עבודתה בגלריה גורדון.
http://www.youtube.com/watch?v=-SzCQAlzQAE&feature=channel
צירפתי גם קטע וידאו של השיר יש לי סימפטיה עם שלמה גרוניך ועשרה פסנתרנים [במדור הוידאו] מומלץ
הציור שהעליתי לראש הפוסט זכה לשם "הדרך אל אפלולית היער" .
אני מאחלת לכולם חג סוכות שמח. |