על העובדה שקוונטין טרנטינו עושה סרטים לקהל יעד שרובו ארוז טסטוסטרון, אי אפשר להתכחש. זו הייתה סיבה מספיק טובה, לפגוש אותו בזמן שהגיע לישראל, על מנת לקדם את סרטו החדש והמדמם (סליחה, ספוילר), "ממזרים חסרי כבוד". איך היה? "תיקו מקסיקני"...  

מאת ארן הרשלג 

איך אתם אוהבים לראות את הסרטים של קוונטין טרנטינו? מדיום-רייר אני מתאר לעצמי, בתוספת משקה בלאדי מארי מדממת וצוננת. את המוניטין הזה הרוויח טרנטינו ביושר, מאחר וכמעט שני עשורים הוא מעשיר את עולם הקולנוע, בדימויים בעלי מאפיינים שהפכו כבר לקלאסיקה: דיאלוגים שנונים ועמוקים, סצנות ארוכות ופריימים מסגרתיים. השבוע הוא הגיח לישראל, לביקור שניתן לכנות אותו כמסעיר, כאשר הסיבה העיקרית היא קידום סרטו החדש "ממזרים חסרי כבוד".

"קבלת פנים נוסח טקסס

"לא יכולנו כמובן להתאפק והחלטנו להכין לאורח "קבלת פנים נוסח טקסס", כפי שהוא הנציח אותה ב"להרוג את ביל". מסיבת העיתונאים שסבבה סביב הקריירה של טרנטינו במאקרו עם התמקדות מיקרו-נקודתית בסרט הנדון, הוציאה כמה פנינים והטילה אור על צורת העשייה והיחס האפל והחם שלו לקולנוע, בימוי וכתיבה תסריטאית. מדובר למעשה בסרט רפלקסיבי, סוג של סרט קולנוע על קולנוע, מה שמראה מיד שטרנטינו אוהב את העבודה שלו: לגיבורת הסרט יש בית קולנוע; "גאוות האומה" בבימויו של יוזף גבלס שר התעמולה במפלגה הנאצית הוא סוג של שיא בעלילה; פסגת הסרט מתרחשת בבית קולנוע; אחת הדמויות המרכזיות היא כוכבת קולנוע הפועלת כמרגלת. "ממזרים חסרי כבוד" מתחיל כסרט פנטזיה ואגדה למבוגרים: "פעם אחת בצרפת הנתונה תחת הכיבוש הגרמני". על כך מספר טרנטינו כי: "הפתיחה מרגישה כמו מערבון ספגטי אבל עם איקונוגרפיה של מלחמת העולם השנייה. לכל פרק בסרט יש מראה שונה והוא מרגיש אחרת". טרנטינו אוהב לחלק את הסרטים שלו לפרקים, כאילו היו ספר, בצורה הזו הוא מסוגל להפוך כל פרק לסרט בפני עצמו, עם עוצמות מתחדשות ורענון הסט. "אחת הסצנות המרכזיות בסרט היא זו שב"לה לואיזיאנה", כולם ידעו שהיא תהיה בלתי נשכחת", הוא מספר. "השחקנים העבירו שלושה שבועות בחלל הקטן. 'לה לואיזיאנה' היא כמו גרסה מצומצמת של 'כלבי האשמורת' רק עם נאצים וגרמנים, והיא מתקיימת במרתף של בר". טרנטינו מציין כי הוא ידע, שהדרך הכי טובה להתכונן לסצנה היה לעשות עליה חזרות רבות.

גיבור הסרט הוא סגן אלדו ריין, בכיכובו של בראד פיט, והוא היה הראשון באנסמבל השחקנים שלוהק לסרט. טרנטינו מספר כי הוא טס לצרפת כדי לפגוש אותו. "פגשתי את בראד מספר פעמים וידעתי שהוא מעוניין לעבוד אתי, ולי היה עניין לעבוד אתו. אבל בדרך כלל זה לא עובד איתי ככה. דבר ראשון יש דמות וכשכתבתי את אלדו ריין הרהרתי, 'הי, זה יכול להיות תפקיד טוב לבראד'. בסוף כבר נלחצתי, כי אמרתי מה יהיה אם הוא לא יעשה את זה. בשלבי סיום הכתיבה, ידעתי שעלינו להתחיל מיד. נכנסתי לפאניקה וחשבתי 'מה הסיכויים שכוכב הקולנוע המבוקש ביותר כיום, ירצה לעשות את זה ויהיה זמין, בדיוק בזמן שאני צריך אותו, שזה ממש עכשיו'. לפעמים אלוהי הסרטים מחייכים אלייך. פיט הוא נפלא. רצינו לעבוד יחד תקופה ארוכה וזו הייתה ההזדמנות הנכונה. למעשה לא שקלתי אף אחד אחר לתפקיד".

"כך נראים הפנים של הנקמה היהודית

"עושה הרושם שתעשיית הקולנוע העולמי, גילתה בשנים האחרונות מחדש את מלחמת העולם השניה, השואה והיהודים. הגל החדש הזה התחיל ב"החיים יפים" (1997), ונמשך כיום עם "נער קריאה" (2008), מבצע "ואלקירי" (2008), "קוקו לפני שאנל" (2009) ואחרים. מכיוון שטרנטינו מעדיף לביים בדרך האמנותית שלו, כמובן שהתוצאה נראית קצת אחרת. הסיפור מספר על השנה הראשונה לכיבוש הגרמני של צרפת, שושנה דרייפוס (מלאני לורנט) הייתה עדה לרצח משפחתה על ידי הקולונל הנאצי האנס לנדה (כריסטופר וולץ). היא בורחת ומגיעה לפריס שם היא מזייפת את זהותה והופכת להיות בעלת בית קולנוע. באותו זמן במקום אחר באירופה, הקצין אלדו ריין (בראד פיט) מאגד סביבו קבוצה של חיילים אמריקאים יהודים, לשם ביצוע מעשי גמול מהירים ונקמניים. בפי אויביהם הם יכונו מאוחר יותר "הממזרים". היחידה של ריין, מצטרפת לשחקנית הקולנוע הגרמנייה ולסוכנת הסמויה ברידג'ט וון האמרסמרק (דיאן קרוגר) והמשימה שלהם היא לחסל את צמרת המנהיגים של הרייך השלישי ובתוכם אדולף היטלר. הגורל החמקמק, מביא את המפגש בין שתי הקבוצות לבית הקולנוע, בו שושנה מתכננת מעשה נקם משלה.

טרנטינו מתעקש תמיד לייצר סביב הסרט מאזן אימה של דו שיח, הגולש לפטפטת מסעירה. לכל אורכם של 153 דקות הסרט, מרעיף טרנטינו בפי השחקנים טקסטים גדושים צפופים ומתוחכמים, אך הפעם הוא עלה כיתה והוסיף לארוחה מתאבן חדש - המבטא. נושא זה של מבטא הנוצר על פי אזור או ארץ מוצא, מעסיק ומקדם את העלילה במספר סצנות. כך כאשר אלדו ריין מגיע עם חבריו להקרנת סרט הבכורה של יוזף גבלס "גאוות האומה", הוא מחליט שביחד עם שני חבריו לפעולה הם יתחפשו לקולנוענים איטלקים. למרות שהוא מצהיר כי הוא יודע איטלקית, כל מה שהוא מצליח לפלוט מהפה, זה רק מלות בסיס כמו: סקוזה, סי וגרציה. וכל זאת במבטא אמריקאי יהיר. 

אפילוג

סרטי מלחמת העולם השנייה הציגו בדרך כלל עד היום, חלוקת כוחות מאוד ברורה בין הטובים והרעים. טרנטינו שכתב את התסריט, מבצע סטייה תסריטאית מאיימת, ויוצר סוג של שוויון בין הכוחות. הרעים נותרו אמנם רעים, אך הטובים זוכים ליחס שונה ממה שציפינו. אותם "ממזרים" יהודים שמחליטים לנקום, למעשה משתווים לרצחנות הגרמנית. הם מקרקפים את ראשם של השבויים הגרמנים, מפצפצים את גולגולותיהם ולקינוח מותירים לחיים שביניהם, אות קין בלתי נמחה ובל ישכח. מכיוון שההיסטוריה היום נכתבת לא על ידי המנצח, אלא על ידי הפילמוגרפיה בקולנוע וביו-טיוב, עלול סוג כזה של שוויון דמיוני בין הכוחות, להנציח ולהטמיע במוחם של רבדים בחברה הבינלאומית, כי אכן היה מדובר כאן בשוויון כוחות משווע. מה שבטוח, את השפיץ של הסרט, שמתרחש בבית הקולנוע של שושנה דרייפוס, כולנו היינו מאמצים - לו רק ההיסטוריה הייתה נכתבת על ידי קוונטין טרנטינו.