כל כך הרבה מחשבות, תהיות, רגשות ותחושות עולות בי.

בפעמים שאני נמצאת עם עצמי, לבד, אני ומאפשרת לי להיות שם, בלי הלחץ, השגרה והטירוף, ואז אני מתחילה לכתוב.

הכתיבה מכניסה אותי לרוגע ומאפשרת להוציא הכל, בכל דרך וצור:ה: מעורפלת, מעובדת, מבולבלת, הכל מתקבל, בלי ביקורתיות.

אני מוצאת את עצמי מתחבטת האם לכל דבר שמרגישים ועושים צריך לתת את הדעת? האם אני צריכה לברר עם עצמי מה טוב לי ומה לא? האם לשתף את האחר בהתחבטויות, במחשבות וברגשות? האם לאפשר לעצמי להישאר במקום המבולבל, המרגיש מבלי לפחד ולהיבהל, מבלי לנסות ולעשות סדר בכל דבר?

חשוב לי להיות, להרגיש, לחוות וכמובן שהחלקים המורכבים והלא נעימים הם החלקים הקשים יותר. כשקשה לי להיות לבד, עם עצמי, הצורך הראשוני שעולה בי הוא  לצאת מהמצב, לתכנן וליזום פרויקטים. אני לא נכנעת לחשיבה זו אלא מוכנה לקחת את הסיכון ולצלול למקומות הפחות נעימים.

השהייה במקומות אלה מאפשרת לי להתמודד ולהתחזק ולהבין טוב יותר איך אני כבנאדם מצליחה להתיידד, לחבק אותם ולהמשיך הלאה קדימה. עצם היותי כרגע לבד ועשיית כלום מוציאה ממני את היכולות וההתמודדויות האיכותיו שקיימות בי.

אחרי שנמצאים במערבולת ובקושי  יש צורך לעבור שלב נוסף, והוא שלב ההבנה והעיבוד. אני מבינה שאני צריכה לעשות סדר פנימי. סדר לא ממקום של שליטה אלא ממקום של הבנה של הדברים והיכולת להתמודד איתם טוב יותר.

ראשית, אני מתמקדת בתחושות הפיזיות, אני שואלת את עצמי היכן ממוקם הקושי הפיזי שלי?

לאחר מכן אני שואלת את עצמי שאלות שקשורות לאותן מחשבות מעיקות שמלוות אותי. שאלות שממקדות את התחושות הרגשיות. מה בראש שלי מוביל לאותן תחושות. שילוב של  הפיזי, רגשי ושכלי. כמובן שלא תמיד יש את התשובה עליהן באותה רגע, יכול להיות אחרי זמן מסוים או להישאר ללא תשובה. מבחינתי שאילת השאלות מובילה לסדר פנימי. לאחר שהבנתי עם עצמי מה קורה לי שם בפנים, יש בי את היכולת להתמודד עם המצב ולבחור מה לעשות איתו.

מקרה ספציפי שמעסיק אותי בימים אלו מתייחס למשמעות של קשר. 

יש בי צורך לשתף את האחר בשאלות ובתשובות שאני שואלת את עצמי. ואני מנסה להבין איך להתנהג בסיטואציה מסוימת שגורמת לי לאי נוחות. ולכן אני בודקת גם עם הצד השני.

משתפת אותו במחשבות, תחושות ורגשות ומקווה שהוא ישכיל לשתף גם אותי מהמקום האמיתי והכן.

 קודם כל תקשורת עצמית פתוחה וכנה ורק  אח"כ עם הסביבה אשר מאד חשובה להמשך קשר תקין.

כשניתן לדבר ממקום מכבד ומקבל אז השמים הם הגבול. מובן שיש לקחת בחשבון שלפעמים נקבל תשובה שהיא שונה ממה שציפינו לה וזה גם סוג של מבחן עם עצמינו, איך אנו מגיבים. האם מתאים לנו או לא.

גם במצבים אלה אני יודעת שהדברים מאד ברורים לי .גם אם הדברים שיאמרו מהאחר לא תואם למה שרציתי לשמוע עדיין יש לי את אפשרות הפעולה כיצד לנהוג ואיך להגיב.

חשוב לדבר על הדברים הלא ברורים. חשוב להיות במקום הלא ברור ולא לפחד ממנו,

לא תמיד הדברים ברורים וידועים לנו וטוב שכך- אלה מקומות מפתיעים  שגורמים לנו לגדול ולצמוח.

פעמים הדברים מתבהרים דרך הדיבור עם הצד השני ופעמים הדברים הברורים שאיתם אנו באים חוזרים להיות שוב לא ברורים במפגש עם האחר, לאור שאלות נוספות שעולות שלא חשבנו עליהם.