המקור: http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1173519

זה היה יום רגיל כזה, אבל מצד שני זה היה היום שחרב לי קצת את הכל, עירבל לי ת`נשמה והפך לי את הבטן, סחט ממני דמעות בכמויות שלא ממש ידעתי שקיימות. זה לא שאיבדתי אף אחד יקר ביום הזה חלילה, ולא נחתה עלי איזה פצצה איראנית, לא גילו לי איזה סרטן (טפו טפו...) אבל פתאום מצאתי את עצמי בחדר חשוך וקר, צועד לעבר הלא נודע...

אני רק זוכר שכאבתי נורא באותו היום, בכיתי מלא, ביום הזה גם התחלתי לכתוב. הייתי לבד ולא ממש היה שם מישהו שבאמת הבין מה קורה. גם אני לא באמת הבנתי, הכל היה כזה מוזר, חד, חשוך. סוסו בא לבקר אותי באותו הערב. בכיתי הרבה לפני שהוא בא, וגם הרבה אחרי שהוא הלך, כך זה היה. אז...

ביום הזה גילו לי שלילד המקסים שלי יש משהו שקוראים לו הפרעה תקשורתית נרחבת, או משהו כזה. באנגלית קוראים לזה PDD-NOS וגם אם תרצו בעברית אז פי.די.די - נוס. אחר כך היו שם איזה חודשיים שלושה של בכי ואין ספור נסיונות להבין איך אוכלים את זה.

בגדול אני מדבר על הפרעה תקשורתית, או משהו שנמצא על קשת ה- PDD שם ממש שם על הקשת, ולא רחוק מכמה סינדרומים אחרים כדוגמת אספרגר. ויש ממש מדדים להכל, ומעין קודקס מוסכם של אנשי מקצוע הלא הוא ידוע בתור ה- DSM... כמה קללות בפסקה אחת. אז יש את כל המילים המפוצצות והכל, אבל מה שבעצם אמרו לי באותו יום זה שהילד שלי הוא אוטיסט לייט... לייט מאוד, אוטיסט בתפקוד גבוה וכל אחד והנוחות שלו להרגיש את זה החוצה.

אפילו להורים שלי אני מרגיש שקצת קשה עם המינוח הזה. בשבילם או אולי בחוויה שלהם אוטיסט הוא משהו אחר לחלוטין - וזה בסדר גמור לחשוב ככה. יחד עם זאת העקומה של ה-PDD היא מגוונת. יש אוטיסטים בתפקוד נמוך, כן אלה שאולי קופצים לכולם לראש כשמדברים על אוטיסט. ויש כאלה בתפקוד גבוה, שלא ממש ברור למה הם לא תמיד עונים ואולי בעצם לא ממש שמים לב... עילי שלי הוא מאלה שמוגדרים `בתפקוד גבוה`, ואוי כמה שאני שונא את המינוח הזה.

בהתחלה היה קשה קצת להבין מה זה אומר, אחר כך היה קשה להסביר לכולם מה זה באמת. שלשום אמרתי להורים שלי שהוא אוטיסט לייט... כן הם שמעו, הבינו ומכירים. אבל להגיד אוטיסט אולי זה קצת צורם. אני חושב שזה קצת צרם להם גם. רק אלוהים יודע כמה פעמים אני אמרתי את המילה הזאת...אוטיסט... אחריי היום הזה שגילו לי...  

וכך במרוצת הזמן נמשכת לה שגרה מאוסה, עבודה, חברים, ספרים, קצת כותב באיזה בלוג, קצת עושה כושר, קצת דיאטה. עכשיו ברקע יש את כלבוטק , הפעם על איזה מטפל שמכה זקן, ועל הגננת שתפסו ברמת השרון מפרקת ילדים במכות - תודה לאל שתפסו אותה. ואיך אומר רפי גינת, לאן הגענו? אבל זה כך נראה אולי, לפעם אחרת...

אז ככה אני כותב לי את הגיגי ליבי בבלוג הזה שלי, שדווקא נחמד שיש לי אותו. כי איך פעם כתבו עלי? תרפיה און-ליין? נו שיהיה. הרבה זמן עבר מאז אותו יום. למדתי ואני עדיין לומד איך זה להיות גרוש, איך זה להיות אבא ואיך זה להיות אבא לילד שהוא אוטיסט לייט - ואוי כמה שאני גאה להיות אבא שלך, ואוי כמה שאני אוהב אותך וכמה שאני אוהב שאתה פה איתי.

היום הכל נראה אחרת מאז. אתה התקדמת המון, יש המון דברים מסביבך, יש אותי חרד ודואג ככל שעובר הזמן - רק מאהבה תאמין לי. ויש לא מעט תובנות חדשות עלי, עליך על כולם ועל בכלל. אני דואג - כל הזמן. אני מציף את הקלינאית בשאלות בהבהרות "ותגידי... מה יהיה אם? מה יהיה בכלל? איך נראה לך? מי מו כמה ולמה.....". "אוף אבא, עילי לא עונה לי..." כך כמה מהילדים החמודים של חברים, שקצת לא מבינים למה עילי לא תמיד עונה... " ויש עוד לא מעט סיטואציות כאלה שבסוף לומדים להתמודד עם כולם.

אתה ישן עכשיו, אני אוהב אותך המון. ביקשת סיפור לילה טוב ולשמוע את הדיסק של מיץ פטל. חיבקתי אותך, ליטפתי אותך, אתה הלכת לישון, ואני הלכתי לי לכתוב עליך עכשיו. שכולם ידעו איזה נסיך אתה. בשבת האחרונה עשינו שבת כייפית כזאת. שבת של אבא וילד גרושים... קצת משפחה, המון משחקים, סרטים, אפילו צ`יפס וכוכבים שאתה אוהב לאכול, מתנפחים בפארק שאתה כל כך אוהב. היית כזה מדהים, כזה מתקשר, כזה יפה. אפילו לפני יומיים ביקשת "לישון עם אבא", תבוא כל יום מתוקי שלי. תבוא כל יום...

גם היום אתה איתי, וגם מחר. ככה עד יום שישי. איזה כייף לנו. מחר אני בחופש ונעשה המון כייף. כייף לי שאתה פה נקודה. אני מקווה שגם אצלך זה ככה, כי גם לי זה לא תמיד קל להיות אבא ON-OFF כזה. וגם אני לפעמים לא תמיד מבין, וגם אני בסוף בן אדם. אבל אני רק רוצה שיהיה לך כייף. באחריות. הרבה זמן לא כתבתי עליך. אבל אתה תמיד שם אצלי, וזה תמיד קצת עצוב, להחזיר אותך לאמא ולחזור לבד הבייתה, בלי שאתה שם מאחורה באותו `צוחקי` לך, כי אתה מעולה בלצחוק, כמו בלא מעט דברים אחרים.

הרבה זמן חלף מאז אותו יום ארור כשנפלו עלי השמיים. היום השמיים כך נראה חזרו למקומם, הפרופורציות שלי גם, החדר החשוך יותר מואר, ועדיין יש המון מה לעשות. אתה תישאר כזה מקסים וכובש. אתה יודע להעניק כל כך הרבה אהבה. ואתה נוטע בי כל כך הרבה כוח, וכן גם כשקשה אצל הקלינאית. אבא איתך תמיד לא משנה מה! עוד לא נולד הבלוג שיסביר לאומה כמה אני אוהב אותך, ולא משנה מה כמה מתי ואיך, אז פשוט תדע לך שזה ככה.

ישנם הרבה כוכבים שם למעלה - אתה הכוכב שלי. זוהר ומחייך כמו כוכב אמיתי.

תישן טוב נסיך שלי, יש מלא כייף לעשות מחר עם אבא.

לילה טוב מתוקי שלי, אבא אוהב אותך המון.