כך מספר ירמי קפלן בהומור, לכתב המוזיקה שלנו בראיון אישי. האיש שההופעות שלו גורמות לכם להרגיש לא בכושר, ושירי הכאב שלו מרמזים שאתם לא באושר, עומד לפני הוצאת אלבום חדש ומספר על ריגושים, הפרידה מאשתו ולמה לצפות מהאלבום החדש     

מאת ארן הרשלג 

מה האסוציאציה הראשונה שלכם, כשזורקים לחלל האוויר את השם ירמי קפלן? קרוב לודאי שתגידו הופעה פרועה שגורמת לכם להרגיש לא בכושר, או שירי כאב קוצניים שמרמזים שאתם לא באושר. קפלן נוכח כבר הרבה שנים בתעשיית המוזיקה, ועל הטריוויה שהוא שיחק בסדרה ללימוד האנגלית "Neighbours", שאביו ביים נוותר הפעם. אחרי "תערובת אסקוט" ולאורך ארבעת אלבומי הסולו שהנפיק עד היום, הצליח קפלן לבסס את עצמו כרומנטיקן רוק, שאינו בוחל בשום אמצעי מלולי כדי להעביר את עלילת השיר שלו, וגם ככזה שמשתף את הקהל בחיים שלו דרך השירים שהוא נוטה לשיר בגוף ראשון, בלי להתחבא ולעמעם את הנוכחות שלו. כך במקרה של "מדוע לא באת אתה" ("ירמי קפלן והפרחים" 1994), "הדפוק הזה" (בוקר טוב" 1995), "קולה וברה" ("לרע ולטוב" 1999).

"כן אני חושב שכן, למרות שיש לי כמה מחלות נפש קטנות" הוא אומר בהומור מחודד, "אבל אני תמיד מסתכל על המכלול ולא על הרגע. אני איש של דרך ולא של תוצאות, בגלל זה אני כנראה מוציא אלבום אחרי שש שנים, הכול לוקח לי זמן. גם את האלבום הראשון שלי הוצאתי בגיל 33 שזה די מאוחר, זה מאוד אופייני לי. בהקשר הזה אני מאוד מתחבר למשפט שמיוחס לג'ון לנון "החיים זה מה שקורה, בזמן שאתה עסוק בלתכנן תוכניות אחרות". את האלבום הזה התחלתי לגבש כבר לפני ארבע שנים, ופשוט נתתי לדברים לקרות. לאט לאט התווסף עוד שיר ועוד לחן, עד שהתגבשו כל השירים. שני השירים שכבר הספיקו לצאת לרדיו, מציגים שתי גישות שאולי לא מזכירות אחת את השנייה, אבל בשתיהן אפשר לזהות אותי". עכשיו בגיל 48, לאחר פרידה מאשתו, עומד להוציא קפלן אלבום אולפן חדש, חמישי במספר והציפייה באופן טבעי, היא שהרבה ממה שעבר עליו, גם נשמע בשירים. הציפייה הזו היא לא סוג של חטטנות צהובה, אלא יותר קתרזיס של אמן-יוצר, שמשתמש בחומרים שמהם עשויים החיים, כסוג של נייר לקמוס.

 למה לצפות באלבום החדש?                            

"כל אלבום שונה מהקודם. זה כאילו שאתה מסתובב עם תיק ובאיזשהו שלב אתה מוציא ממנו דברים ישנים, ומכניס במקומם דברים חדשים. חוץ מזה קשה לי להגדיר בדיוק את הדברים. באלבום הזה אני המפיק המוזיקלי, דבר שהכביד על כל העשייה כי צריך להתמודד עם עניינים טכניים יותר, על חשבון האמנות והיצירה. כך למשל הוצאתי את קטעי התופים שניגנתי, כיוון שכמפיק האלבום לא הרגשתי שלם איתם, והכנסתי את רן שמעוני. בגלל הכפייתיות שלי, אני לא משחרר ודורש שלמות".כמו בהופעות גם בחיים, ירמי קפלן תזזיתי, חייכן ובעיקר פתוח בנוגע לשירים ולחיים המחבקים אותם חיבוק דוב. "השיר 'כל אחד יכול', שמתנגן ברדיו, הוא לא שיר קלאסי לצאת איתו לקראת אלבום חדש, אבל אני הרגשתי שהוא נכון. זה שיר מלנכולי, שמדבר על מצב שאנשים מגרדים את הקצה והוא מספר על מישהו קרוב אלי, שפשוט יום אחד קרס נפשית. בשיר יש אמפטיה ומסר לסביבה, שצריכה ללמוד להכיל כאלו מצבים. אנשים אומרים לי זה לא יקרה וזה לא נכון, זה קורה במכה". בשיר הזה הוא מצליח להתנתק מהרוח השובבה, ולהעניק למלים וללחן כיוון בעל אלמנטים של יגון דרמתי ומזעזע, שניתן לעכל רק בהשמעה השלישית, הרביעית וצפונה: "שד אוחז בך, לא מותיר לך ברירה, הם אומרים שזה גורל אולי רק חוסר של מזל... לא יכול לישון כמו פעם, מנסה להיזכר בטעם, עוצם את העיניים וחולם רק לא נרדם עדיין. כל אחד יכול להיאבד בשיגעון שבא מבפנים". הוא ממשיך באלגוריה ומעלה גם את האפשרות שדודו טופז הוא חלק מאותו עניין. "הוא דוגמה קלאסית על המסר שהשיר מדבר עליו. למרות שכל המעשים האחרונים שלו פסולים ומגונים, אף אחד לא יכול באמת להבין את המצב הנפשי שעבר עליו".

אתה חושב שהקהל התבגר איתך, או שיש גם קהל חדש שמגלה אותך?

"בפרוש יש קהל חדש שמגלה את השירים וההופעות, אני רואה את זה כל הזמן. זה נכון שאני כותב ממרום גילי והיחסים עליהם אני כותב הם של אנשים מבוגרים ומחושבים, אבל פרידה היא פרידה ובכל גיל זה כואב. אז אם מגיעים להופעה חבר'ה צעירים קל להם להתחבר לשירים. אל תשכח שקנאה, ספקות, תשומת לב, המחשבה איך היינו במיטה, אלו מחשבות שבכל גיל חושבים עליהם. אין לי ספק שהחוויה דומה ולשמחתי באנרגיות שלי יש משהו שמחבר בין צעירים יותר ומבוגרים יותר".

כשאתה עובד על אלבום אתה מכוון למסחרי או לאמנותי?

"אין התכוונות מודעת לדברים הללו. כשאני אני כותב זה יכול לבוא מהברדק, מהעצבות מהפיכחון או מהסוטול. מהניסיון אני עושה מה שאני מרגיש, והתפקיד של השיר הוא לגרור אותך כמאזין פנימה ואתה הוא זה שמחליט האם אתה רוצה עוד סיבוב או לא". שיר נוסף מהאלבום שכבר הספיק לצאת לדרך הוא "חשק", שיר עם פרדוקס מובנה שמאפיין לא מעט משיריו של קפלן. הסתירה הלוגית הזו, נובעת משילוב א-סינכרוני בין לחן אנרגטי, קצבי ותאב חיים, ובין טקסט קודר אך מציאותי, הלקוח מעוד ריב שמתרחש לרוב בסלון הביתי: "את ניראת נהדר אבל כואבת לבד, מי יבין אותך כמוני עוד תראי שאף אחד אז תמצאי כבר את המפתח ואת הדרך חזרה, אני לא מתגעגע, רק בלעדייך אני נחנק... האם יש לך את החשק, האם יש לך אותי". על השיר הזה אומר קפלן שהוא מדבר על חוויות שאנשים עוברים, ולאו דווקא עליו באופן אישי ולכן הוא יכול לדבר לכולם, "הרבה אנשים באו ואמרו לי שהם הרגישו שזה עליהם, ושהצלחתי לחוש את מה שהם חיים בתוך מערכת יחסים, שהיא כבר לא נוצצת ובעיקר שחוקה", הוא מציין. "מדובר בתמרור אזהרה לזוגיות, אתה מבין עם הזמן שהבת זוג שלך מסתכלת על דברים אחרים שירגשו אותה וברגע שאתה לא מרגש, פה אתה שם תמרור. האלבום כולו קיבל השראה מהתהליך העצוב של בני זוג שנקרעים, כמו שאני ואשתי עברנו עד לפרידה, למרות שעדיין יש בינינו קשר טוב".

עם אילו מוזיקאים היית שמח לעבוד?"אמנותית הכי הייתי רוצה להיות המתופף של ג'מי הנדריקס לאיזה סשן, אבל זה כנראה כבר לא יקרה. חוץ מזה מאוד מעניין אותי לשתף פעולה עם עמיר בניון, שהוא מאוד מיוחד בעיני ואני מקווה שייצא לנו לעבוד ביחד בעתיד".