המקור: http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1189536&passok=yes

חתונה פצצה הייתה לנו. מלא אנשים, שמח, מקום שווה, מוסיקה, אוכל טוב, ריקודים והמון, אבל המון שמח. נו מהחתונות האלה שעוד הרבה זמן מדברים עליהם, פרט שולי אבל ברבות הימים הזוג התגרש... בסוף יש איזה טקס כזה של המקום, מן קטע כזה דביק. השמות של החתן והכלה על איזו סוליית עץ. בסוף ממסמרים אותה על איזה גזע, ביחד עם כל הזוגות האחרים שהתחתנו שם. ערימת חתונות...

כמעט שש שנים עברו, לא עצים ולא גזעים. כשהיכרנו הכל היה פשוט, נאיבי, אמיתי, ובכלל מי חשב אז על העתיד. מה בסך הכל אתה מבקש? למצוא מישהי, לאהוב אותה המון, להתחתן, להביא איזה שניים שלושה ילדים, פעמיים בשנה חו"ל, קצת אמא שלה, קצת אמא שלך, לעבוד, להזדיין, קצת פיצוחים, קצת קולנוע, קצת מפה קצת משם. תכירו אשתי, תכירו בעלי, ותודו זה מצלצל לא רע.

ברבנות אתה הגבר. אתה המלך... נכנסת נשוי יצאת גרוש. הדיין שם לוחץ על כמה כפתורים, יש את המקהלה של העדים, את זה שרושם את הגט, את הלמלמל את כל הקשקושים ואת הלרוץ שם להצטלם בשביל התעודת אחריות. כשזה נגמר נוסעים הבייתה - גרושים. כל אחד לכוון שלו. הייתה שם שתיקה נוראית באוטו. אני נוהג. אבא שלי לידי, עורכת הדין מאחורה. זה נגמר. בסוף אתה מקבל מלא מסרונים של "מזל-טוב" וכאלה... כן, זה קצת טראומטי. יש שם גם ילד באמצע כבר הזכרתי?

אחורי זה שאתה כבר שועל וותיק. אתה לא מתפשר על כלום. אני חסין אתם מבינים. מספיק אפילו שיש לה סתם איזה קבעון תלוש, איזה מנהג, לישון עם תריסים פתוחים, כן או לא אוכלת כשר, מאמינה במזלות, השם של אמא שלה לא מוצא חן בעיני, היא מבוגרת מידי, צעירה מידי, שרוטה מידי. היא מכורה לחדר כושר. היא עשתה ככה, אמרה ככה. אני לא ממש אוהב את החברים שלה, היא לא אוהבת את שלי. איפה נישן היום? איפה מחר? אוף...

היא קמצנית? חלולה? רדודה? אני מחפש את הסימנים, אני יודע שאני אמצא אותם ואני מוצא אותם. כי כל הזמן בחרתי למצוא אותם... מה אז בסוף? כן להתפשר? זין! לא אני. אני עכשיו מחפש עד שאני מוצא את מה שאני רוצה. יש מטרה, יש אמצעים אז קדימה לקרב. אבל את מי בדיוק אני רוצה לנצח? 

בעצם היא נחמדה. בעצם יש כן אולי כמה דברים שאני אוהב שם. יש לה אחלה בית. יש לה טעם טוב לא? היא מבינה בספרות ומעריכה מילים יפות. אפילו הייתה בהופעה של ניק קייב פעם. טוב אז אולי בכל זאת נתפשר קצת על כזה או אחר? ואמא שואלת "נו מה עם איזה ילדה נחמדה?" כן כן, אני בדיוק מעמיס אותה שם מאחורה, בטח נקפוץ פעם ביום שישי בערב...

לא פעם ולא פעמיים אתה מתעורר בבית זר. לפעמים גם עם איזה ילד שהוא לא ממש שלך... ככה מגיע אליך למיטה, בוחן אותך, מסתכל ומחייך. מה אתה מחייך?  די מזכיר לי את עצמי כשאני הייתי שם בגיל הזה. ואז אני ישר חושב על הילד שלי... איפה הוא מתעורר עכשיו, וכמה כסף הייתי מוכן לשים בשביל לראות את החיוך שלו עכשיו לידי. כיבינימט. עם ילדים או בלי? איך זה מרגיש לך?

לא מעט רושמות באתרים האלה, שמוכרים לך אהבה, את זה שדרוש מישהו שרוצה למצוא ולא רק לחפש... גאוני. איך אני לא חשבתי על זה שאני גם צריך למצוא בסוף. הפרספקטיבה שלך לחיים קצת משתנה שאתה גרוש. כבר כלום לא ברור, כבר שום דבר לא מובן מאליו. יש המון ביקורת, המון אש, המון מהכל. אני לא מוותר. אני לבד. אני גרוש!

בסוף, שאגב תמיד מגיע, זה קר ומגעיל. אני מעולה בלחתוך. קצת לא מוותר על הלבד שלי שהופך לכל כך זמין ונוח. ותמיד יש מחסנית בהכנס כששואלים אותי: "אבל למה, מה באמת הסיבה?" הכי קל זה להרוס. אבל מי באמת נהרס מזה בסוף? מעניין...עד שאני לא באמת מוצא, לא ממש עוד רוצה להתפשר, אני לבד כבר אמרתי?

ובכלל מה רע בלבד? השבוע אמרתי שאם הייתי צריך לבחור בין לחזור לחיים הנשואים שלי, או בין לבד לכל החיים, אז רק לבד. בוודאות. אני מעדיף לחיות ורק אחר כך גיהנום ולא ההפך. כי ככה זה בחוויה שלי. אני מחמיר מדי, אני קשה מידי, אני ביקורתי מידי - אני יודע. זה אני. אבל אני יודע מי אני וטוב לי עם מי שאני. אבל מה עם באמת להתחיל להסתכל על האור ולא על המעונן חלקית? מה אם סתם להיתקל במחוות חמודות כאלה או למצוא יופי פשוט ואמיתי. מספיק עם הפוזות, עם הזיוף, עם החוקים האלה. כי פעם כבר אמרתי שהחיים יותר חזקים מהכל.

טוב אז להתפשר. אבל על מה? איך? אין שום התפשרות דוט קום שאני מכיר. ועוד אני.... אליטיסט חובב, ציניקן מושבע, שחצן ומגעיל. מי אני בכלל? ההתפשרות של הקבלה? או הקבלה של ההתפשרות? מה אתם אומרים? אני אומר גם וגם. גם לקבל וגם להתפשר. מה?! אבל גם אם היא מאמינה באסטרולוגיה? טוב אולי זה באמת קצת מוגזם...

כל אחד ומה שמתאים לו. יש כאלה שמתחתנים בפרק ב` שלהם. יש כאלה שסתם ביחד. יש כאלה פתוחים, סגורים. יש כל מיני מודלים. בסוף מי שרוצה שיימצא את המידה שמתאימה רק לו. ולא, אני לא מאלה מאמינים בלעשות עוד ילד-ילדה עם הגרושה שלך. מעניין מאיפה המציאו את האופנה הזאת גם כן. להתחתן שוב או לא? לא מטריד בכלל. להתפשר ולקבל? מטריד קצת יותר.

ומה עם אהבה? אהבה? יש עוד דבר כזה? זה כזה עם רגשות ופרפרים בבטן. מה כבר אין פרפרים בטבע? קודם ביחד ואז אהבה או קודם אהבה ואז ביחד? ובכלל איך כולם שואלים בפחד, כמה כבר אפשר לאהוב? כמה זמן בכלל נאהב אחד את השני? מבט ראשון, מבט שני, ערוץ 10. אהבה... הרבה עוד אהבתי אותה אחרי שהתגרשנו. כי זה לא ממש קשור לאהבה הגירושים כך נדמה. גם הייתה שם אהבה אחת אחריה. האהבות האחרונות שלי...

יש כאלה אוהבים מרחוק, יש אהבות שחוצות אוקיינוסים, יש אהבות גדולות, יש קטנות, יש את אמא פילה שאוהבת את הפילפילון שלה, יש את אלה שחייבים לאהוב, יש את אלה שמאוהבים בעצמם, יש את אלה שלא יודעים אהבה מה היא, יש כאלה שהאהבה מטריפה אותם על דעתם. יש כאלה אוהבים את אמא, את אבא, יש כאלה שמאוהבים באהבה, יש לאהוב את הילד שלך. יש כאלה שחיים למען האהבה ויש כאלה שאוהבים רק בשביל לחיות. יש את אלה שגם אוהבים את החיים. (עם או בלי קוקה קולה?)

אני? אני עוד עובד על זה. להבין, להכיל, לקבל, עכשיו אני כאן, עכשיו אני שם. אהבה ללא כותרת, או שמא אם תרצו כותרת ללא אהבה? מעדיף את הראשון אולי... פתאום אפריים עכשיו מגיע, מטייל לו על החוט של העכבר. אפריים יש לך תזמון מעניין... אפריים זה העכביש שחי איתי כאן. דווקא איתו זו מערכת יחסים פתוחה כזו.  ואם יש לה נזם באף??? וואלה....

עמית